לא במקרה זה נשמע כמו תרופה - זה האנטי-בדידות שאני רושמת לעצמי לפעמים בלילות קשים במיוחד. הוא לא מרפא את התופעה, אבל כמו כדור שינה, הוא בהחלט עוזר לעבור את הלילה.
כמו חתול הזקוק לליטוף ומוצא את כף היד השלוחה שלנו להתחכך כנגדה, כך גם אנחנו זקוקים לחום ולמגע. כבר בתור פעוטות, אחד הדברים הראשונים שאנחנו לומדים זה "תביא חיבוק". האחיינית הפצפונת שלי כולה בת שנה וקצת, עוד לא למדה לדבר, אבל היא בהחלט יודעת לתת "חיבוקי". רק תן לה את הדובי הקטן או חיה פרוותית אחרת, ומיד היא לופתת אותו בשתי ידיה הקטנות ומתנענעת מצד לצד - מה שתמיד גורר, באופן בלתי נמנע, מעגל שני של חיבוקים.
כמו חתול שמתחכך ביד שלך בשביל ליטוף (צילום: סיגלית גיגה פרקול)
את ה"חיבוקון" שלי, כפי שאני אוהבת לקרוא לו, מצאתי באחד מאתרי ההיכרויות ברשת. גבר נאה ומסוקס, גבוה ושרירי. שרירי יותר ממה שאני אוהבת בדרך כלל, אבל מסתבר שזה לגמרי יתרון למי שאוהבת להרגיש "קטנה" בתוך חיבוק ולהיות מונפת באוויר על זרוע אחת... זה אמנם לא היה התפקיד הייעודי שלו, אבל כשהסתבר שאהבה גדולה לא תצא מזה, הקשר שינה אופיו למשהו מיוחד ואחר, שכנראה היה לו מקום בחיי.
אני מנסה לפעמים לבחון מה היא אותה נישה שהוא ממלא עבורי. זה לא תחליף לקשר מהמון סיבות, אבל בין השאר כי זה בא במינון נמוך מדי. זה לא תחליף לאהבה, כי לאהבה אין תחליף. ובכל זאת, יש בקשר הזה סוג של אינטימיות מיוחדת.
פעמים רבות זו התכרבלות נטו (צילום: סיגלית פרקול)
אל תבינו לא נכון - חיבוקון הוא לא יזיז. פעמים רבות מדובר באמת בהתכרבלות נטו. להיכנס לתוך חיבוק הדב שלו, אם בכפיות או סתם מתחת לזרוע, ולהירדם. אמנם בבוקר הצוואר תפוס קצת אבל למי אכפת כשקצת יותר חם בלב...
"יש לו אחרות וזה לא ענייני", כתבה קרן פלס בשיר שנדמה לפעמים שנכתב על החיבוקון שלי. מאחר שמדובר בקשר לא מחייב, בשביל להצליח ליהנות ממנו חייבים לזכור שדרישה לבלעדיות לא באה בחשבון, ונסיונות לברר מי עוד מקבלת את אותו מרשם נתקלים בקיר.
| טוקבק כדורבנות: |
|
| חיבוקון זה כמו קביים / אמיר, ת"א |
|
קרה ששימשתי חיבוקון של כל מיני בחורות שמצאו חן בעיניי אבל שידעתי ש"זה לא זה". גם קרה לי שהיו לי בחורות שהיו החיבוקון שלי. זה נחמד לפעמים, אם כי ברור שעדיף מישהי קבועה שאפשר לנהל איתה גם קומוניקציה בריאה וקבועה בנוסף לחיבוקים ולחום הגוף שהיא מספקת בלילות. בואו נודה בזה: חיבוקון זה כמו קביים - ברגע שמתחילים אי אפשר להפסיק עם זה. זה גם מנטרל את כל המוטיבציה לחפש ריגוש אמיתי ויציבות. אפשר להעביר שנים עם חיבוקונים. זה כיף וזה נותן תחושת חופש מוחלטת, אבל זה הורס את הנפש בלי שמרגישים. אני כבר בן 30 ומתחיל לחשוב שאולי אני כבר לא יכול לבנות קשר יציב לאורך זמן אחרי כל החיבוקונים שאספתי במשך השנים ושאולי פיספסתי את הרכבת ונשארתי הרחק מאחור בודד בתחנה. בקיצור - תעזבו את החיבוקונים כל עוד אפשר. |
|
|
|
|
ובכל זאת, בהיותי אשה, ועוד עם נטייה מולדת טבעית לקנאה וסקרנות, שלא לומר חטטנות, אני מוצאת עצמי אחת לכמה זמן "רבה" איתו (או בעצם עם עצמי.הוא בעיקר מקשיב כי הוא "לא רב"), שיספר לי לפחות בכמה עוד "סידורים" כאלה מדובר. אבל חיבוקון ראוי לשמו הוא שיא הדיסקרטיות. כמו בצה"ל, גם פה יש מידור...
לא לכל אחת הייתי ממליצה על אחד כזה. אני אמנם צלחתי את שלב ההתאהבות בו בחתיכה אחת וחזרתי לזרועותיו בקונפיגורציה החדשה, לאחר תקופת צינון, אבל אם את מסוג הנשים שמתאהבות במי שרק נוגע בהן - מן הסתם אולי עדיף להימנע משברון לב מיותר.
כמו הרבה קשרים אחרים, עיקרון ההדדיות חשוב פה מאוד. הקשר, כמו שהוא, ובעיקר רמת הציפיות ממנו, צריכים להתאים לשני הצדדים. מין ניצול הדדי להפגת בדידות מזדמנת.
החיבוקון שלי יודע לזוז הצידה כשמישהו חדש נכנס לחיי (ולהפך).
הוא יודע להחמיא ולפרגן.
הוא מקשיב ומייעץ, ואפילו מנסה לעזור לפעמים להבין קצת מנבכי המוח הגברי.
תמיד הוא צוחק ואומר שבסוף נגיע יחד לבית אבות ונשחק קנסטה בלי שיניים ויהיו צחוקים, אבל הוא לא באמת מתכוון לזה. שנינו יודעים, שלמרות החיבה הלא מבוטלת בינינו, אנחנו יותר מנשמח כשיגיע היום להיפרד כידידים ולפנות את כל המיטה... לאהבה.
