| |
הנה רינת היפה, וגם אני שם, אבל מאחוריה
היה משהו בילדה היפה ההיא שאיים על שאר הבנות בכיתה. למרות זאת אזרתי אומץ וסיפרתי לה, ומשם, למרבה הפלא, נרקמה בינינו חברות ארוכת שנים. אהבתי אותה מאוד, הערצתי אותה, ואפשר לומר עכשיו שלא הייתי נקייה מקנאה. אבל לא עשיתי לה משהו רע, לפחות לא משהו שידעתי עליו
פעם ביסודי, כשהתחלתי לעבור את שלב הטומבוי שלי, "התאהבתי" בדביר. היה לו שיער חלק כמעט עד הכתפיים ולוק גברי כזה, עד כמה שיכול להיות לילדון בכיתה ז'. כולם ידעו שרינת, מלכת הכיתה, אהבה אותו, ופחדתי פחד מוות לספר שגם אני.
היה משהו בילדה היפה ההיא שאיים על שאר הבנות בכיתה. למרות זאת אזרתי אומץ וסיפרתי לה, ומשם, למרבה הפלא, נרקמה בינינו חברות ארוכת שנים. בזכות אוביקט האהבה המשותף שלנו מצאנו זו בזו חברה טובה.
את השנים הבאות בילינו די צמודות אחת לשנייה. לומדות יחד, מבלות יחד, ישנות זו אצל זו, כל מה שחברות טובות עושות. רינת, שהתפתחה פיזית הרבה לפניי, חקרה בהתאם הרבה לפניי את המיניות שלה, ואני שתיתי את סיפוריה בצמא.
אהבתי אותה מאוד, הערצתי אותה במידה רבה, ואפשר לומר עכשיו, שלא הייתי נקייה מקנאה. לא קנאה שגרמה לי לרצות לפגוע בה, חלילה, אבל בהחלט כזו שגרמה גם לי לרצות להתבלט. בדיעבד הסתבר אפילו שבתקופת החברות הראשונה שלנו נחשבתי ל"זנב" שלה בעיני רבים. הנה הולכת לה רינת היפה, וגם גיגה שם. אמנם איתה, אבל נדמה שמאחוריה.
למען האמת, גם אני הייתי מהיפות של הכיתה. ספורטאית מצטיינת, תלמידה בולטת, מקובלת בחברה. רק הקימורים עוד היו חסרים. אבל רינת, מה לעשות, כבר בסוף היסודי היתה מה שאני קוראת היום בחיבה "כוסית קטנה".
זכור לי מקרה אחד, שהיום נראה לי מצחיק ובהחלט מובן בהתחשב בנסיבות, אבל רינת מעולם לא סלחה לי עליו כנראה. קניתי ג'ינס. משופשף, חתיכי, אופנתי. "ישב" עלי מה זה טוב. ולמרות שקיוויתי שהיא לא תשאל, היא שאלה מאיפה ולא רציתי לספר. לא רציתי שהיא תקנה בדיוק כזה ושעליה זה יהיה יפה יותר. רציתי את זה לעצמי.
אני חושבת שלא הרבה אחרי זה החלה החברות שלנו להידרדר. היו שניתחו את המצב וחשבו שהיא לא אהבה את הסיטואציה החדשה שנוצרה ברגע שהתחלתי גם אני להתפתח ולפרוח וקיבלתי את מנת תשומת הלב שלי גם בתחום הזה. ייתכן שצדקו. בכל מקרה, הפסקנו לבלות יחד, אבל דרכינו לא נפרדו.
| עוד מבט: |
|
| החברה הכי טובה שלי / שני זהבי |
|
הילה. השם הזה שלה מצלצל אצלי במיליוני פעמונים כבדים וגורם לי להרגיש הכי קטנה שהרגשתי אי פעם. אפילו שעברו שנים, אפילו שאני יודעת שבבגידתה היא עשתה לי את הטובה הכי גדולה, ואפילו שאין לי ספק שאני אדם יותר בוגר ושלם ממנה - וסביר שזה דווקא בזכות המעשה הנבזי שלה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
איכשהו, רינת הקדימה את הגיוס שלה, ומצאנו עצמנו יחד גם בתחילת דרכנו הצבאית, באותו קורס. ושם, במדים, המפלצת הירוקה כבר ירקה אש. היא בחדר אחד, אני בחדר אחר.
איך לומר בעדינות? לא היה נעים.
בחדר שלה התקבצו להן כל ה"נשמות הטובות" והיו מרכלות עלינו בקול רם בכוונה. אני די בטוחה שהיו שם אפילו דיבורים לתוך פתחי האוורור. בנות יכולות לפעמים להיות ממש אכזריות.
נדמה שהצלחתי להדחיק, כי אני לגמרי לא זוכרת דברים שנאמרו, אבל כשאני חוזרת אחורה במחשבות, אני בהחלט נזכרת כמה רציתי שהקורס ההוא ייגמר.
נפגעתי קשה. בעיקר - כי פעם היא היתה החברה הכי טובה שלי. אני זוכרת שהן אפילו לקחו מכתב שלי, שהיה מיועד לאחד החברים הטובים שלי ששירתו בצפון והקריאו אותו בפני כולן בחדר.
אותו בחור היה החבר של רינת בתיכון עד שהם נפרדו. ביני לבינו היתה חברות אפלטונית, היינו שלושה חברים בתקופה ההיא של קשר של מכתבים בעיקר, מאחר ששניהם היו בצנחנים ולא יצאו הרבה הביתה. עם אף אחד מהם לא היה לי מעולם קשר אינטימי. אבל היא כנראה חשבה שהיה. אחרת אין לי הסבר להתנהגות המרושעת שלה.
אני לא בטוחה שהמכתב המדובר הגיע אי פעם ליעדו. ואותו בחור מקסים, שהמכתב היה אמור לעודד קצת ולשמח אותו, לצערי לא חזר מלבנון.
כשנה לתוך השירות כתבתי לרינת מכתב, בו ביקשתי לדבר איתה ולדעת מה היא חושבת שעשיתי לא בסדר. אפילו התנצלתי על מה שלא יהיה שפגע בה והבעתי נכונות לסלוח לה על הדברים שעשתה שפגעו בי.
היא לא ענתה על המכתב ההוא. חודשים או שנים מאוחר יותר, כשהופיעה מולי ברחוב ואמרתי לה שלום, חלפה על פניי כאילו לא הייתי שם.
הילדה הקטנה והיפה פגעה בי במקומות ששמורים כמעט רק לאהבות נכזבות. שנים אחר כך עוד היתה מופיעה בחלומותיי. אני מניחה שהיא תמיד תישאר אצלי קצת כמו פצע מגליד בלב. טיפה מגרדים, ושוב יורד דם.
|
