היום שלהן: עובדות מופלאות על גוף האישה

הן לא רק המין היפה, אלא בעצם גם המין החזק. כן-כן, הנשים יודעות להביע רגשות יפה, וגם בכל הקשור לכוח סבל, עמידה בלחצים ועקביות הן לוקחות את המין הגברי בכיס הקטן. ולא רק: הן מביאות חיים לעולם, מעניקות לתינוק את התזונה הבלעדית הכי חשובה לו, חוות אורגזמות בשרשרת, וגם בגיל 60 נראות כמו מיליון דולר.

הנתון המרכזי שמסמל אולי יותר מכל את חוסנה של האישה הוא תוחלת החיים העולה על זה של הגבר. דו"ח חדש של האיחוד האירופי שהתפרסם לרגל יום האישה הבינלאומי, מגלה שהנשים ימשיכו לחיות יותר מהגברים במשך 40 השנים הקרובות, הרבה מעל גיל 80.

כבר היום תוחלת החיים של הנשים מכובדת למדי. בישראל למשל, תוחלת החיים הממוצעת של הנשים עומדת על 80.9 שנים, בעוד זה של הגברים הישראלים עומדת על 76.7 שנים בממוצע. על פי ההערכות, תוחלת החיים של הנשים תקפוץ עד שנת 2050 ל-84 במדינות מזרח אירופה, ואף ל-90 שנים בצרפת.

אז איך הן עושות את זה? הנה עובדות מופלאות על הגוף הנשי, לרגל יום האישה הבינלאומי:

לוקחות ללב:

אחוז הנשים הלוקות בהתקף לב עולה עם הגיל. עד גיל 50, כ-11% מהתקפי הלב הם של נשים, בעוד שמעל גיל 75, 40% מהמקרים מתרחשים אצל הנשים. ההשערה היא כי ההורמונים הנשיים, ובהם האסטרוגנים, מגינים עליהן. ככל שמתקרבים לגיל הבלות, יורדת רמת האסטרוגנים בדם, ודרך מנגנונים שונים כמו עליית רמות שומנים, סוכרים והשמנת יתר, מגבירות הנשים את הסיכון להתקף לב.

עולה במשקל:

הרחם, האיבר הנשי שנוצר אך ורק לגידול העובר, שוקל כ-50 גרם. אולם במהלך ההריון עקב שגשוג של תאים, רקמות וכלי דם, עולה משקלו ומגיע ליותר מקילוגרם.

הכל מתחיל מהביצית:

הווסת החודשית היא הביצית הנפלטת עם שיירי רירית הרחם, אם לא התרחשה הפרייה. הביצית היא התא הגדול ביותר בגוף האדם, ומיום הלידה מכיל גוף התינוקת כ-400 אלף ביציות.

בן או בת? הכל התחיל מביצית (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

הראש מתפוצץ:

כשני שליש מהסובלים ממיגרנה הן נשים. כאבי הראש עלולים להופיע בחלק מהמקרים גם בעת קיום יחסי מין, כך שהטיעון שכואב לה הראש כדי להתחמק מסקס לא נכון. כרבע מהנשים בגיל הפוריות סובלות ממיגרנה, לרוב בשל שינויים הורמונליים בגוף. לעתים התקפי המיגרנה מתחילים כבר בגיל 12, עם הופעת המחזור החודשי הראשון. גם גלולות למניעת הריון המכילות הורמונים נשיים עלולות להחמיר מיגרנה. בזמן ההריון, שוב בשל השינויים ההורמונליים, התקפי המיגרנה פוחתים, ועם הכניסה לגיל המעבר, הפסקת המחזור החודשי והירידה ברמות ההורמונים הנשיים, נוטה המיגרנה להיעלם.

מאבדות אך לא מקריחות:

בעוד הגברים המקריחים מאבדים בממוצע כ-40 שערות ביום, נשים מאבדות 70 שערות. אחת הסיבות לכך הוא אורך השערה: שערה ארוכה יותר נוטה לנשור מהר משערה קצרה. גם איסוף השיער מאיץ את ניתוק השערה מהקרקפת.

שם למטה:

רבים סבורים שוואגינה הוא כל האיזור הנשי "שם למטה". אולם המונח הנכון המתאר את החלקים החיצוניים של איבר המין הנשי הוא וולווה. הוואגינה היא הנרתיק - פתח הרחם דרכו יוצא העובר לאוויר העולם.

ראש כחול:

רק אצל בני אדם גורם מראה שדיים לגירוי מיני. אצל בעלי חיים אחרים בטבע, השדיים נועדו להנקה בלבד, ולצורך הגירוי המיני מסתייעים היונקים בהפרשת ריחות גוף שונים. על פי ההשערה, מנגנון הפרשת הריחות המעוררים התנוון אצל בני האדם, ולכן הפכו השדיים למקור מגרה מיני, לבד מתפקיד ההנקה.

לא סימטרי:

אצל מרבית הנשים, השד השמאלי גדול במעט מהשד הימני. מדוע? משום שהגוף כולו אינו סימטרי, וככלל קיימת העדפה אצל מרבית האנשים לכיוון שמאל. כך למשל, גם אצל הגברים במרבית המקרים גדול האשך השמאלי מעמיתו הימני. השד השמאלי פגיע יותר גם לגידולים ממאירים: על כל 100 מקרי סרטן בשד הימני, מתגלים 108 מקרי סרטן בשד שמאל.

השפיכה הנשית:

בזמן גירוי מיני מפרישות הבלוטות הואגינליות (בלוטות ברתולין) הפרשה מימית המשמשת כחומר סיכה על פני הנרתיק. יש המכנים שפיכה זו המקבילה לשפיכה המוקדמת הגברית.

הפין הנשי:

הדגדגן הוא האיבר היחיד בגוף האישה שנוצר אך ורק לצורך עינוג מיני. בזמן ההתפתחות העוברית, מתפתחת בלוטת המין הזו אצל הזכרים לפין ואצל הנקבות לדגדגן. ואכן, הדגדגן דומה במבנהו לפין, ומגיעה לזיקפה בזמן ריגוש מיני. הפין והדגדגן דומים בהיבט נוסף - שניהם מכילים את אותו מספר תאי עצב תחושתיים. אלא שבדגדגן הם מרוכזים על פני שטח קטן יותר, מה שהופך אותו לרגיש הרבה יותר לכל מגע. השפתיים הגדולות (לאביה מאג'ורה) הן למעשה המקבילה הנשית לשק האשכים הגברי. שני אלה התפתחו מאותה רקמה עוברית.

הגודל, הגודל:

תכונה משותפת נוספת לדגדגן ולפין היא הגודל. הדגדגן הנראה על פני השטח הוא רק חלק זעיר מגודלו האמיתי. כשלושה רבעים מהדגדגן חבויים. האורך הממוצע של הדגדגן הוא כ-10 ס"מ. עם זאת, רוחבו של הדגדגן קטן אף יותר מזה של קצה עט ומגיע בממוצע לכ-4 מ"מ. אוננות תכופה עשויה להגביר מעט את זרימת הדם אל הדגדגן ולשוות לו מראה מעט מנופח יותר. גם הורמונים סטרואידיים או אסטרוגנים עשויים להגדיל את הדגדגן.