במקום "מה יגידו?" לשאול "מה אני מרגיש?"
פרק ב' מאפשר לאנשים, לפעמים לראשונה, לבחון את התחושות האמיתיות שלהם בקשר וללכת אחרי הלב. אחרי שנים של ציות לצווים חברתיים ולנורמות משפחתיות, נפתחת בפני חלק מהגרושים אפשרות להתחבר לאני האמיתי וללכת עם הרגש. שאלות שרצוי לשאול בסיבוב השני
אנשים שהתגרשו ופירקו משפחה נתונים לא פעם, אוביקטיבית או לפחות במחשבה שלהם, בלחצים עצומים מצד הסביבה. למרות הפתיחות היחסית שקיימת בשנים האחרונות לגבי פירוק נישואים, עדיין לא מעט גרושים וגרושות שומעים סביבם לשונות מצקצקות ומרגישים נתונים לביקורת מתמדת.
החשש מלהפוך בעיני הציבור ל"כישלון סדרתי" משפיע על החשיבה וההחלטה של לא מעט גרושים, שמוצאים את עצמם, בניגוד לרצונם, מופעלים על ידי וריאציות שונות של המחשבה "מה יגידו?"
- במקום "מה יגידו?" אנחנו מציעים לשאול "מה אני מרגיש?"
גרושים רבים מספרים שהסיבות לבחירת בן/בת הזוג בסיבוב הראשון הושפעו לא פעם ממניעים חיצוניים כגון לחץ משפחתי, השעון הביולוגי, ודחף למהר להתחתן ולהקים משפחה "כמו שצריך".
פרק ב' מאפשר לאנשים, לפעמים לראשונה, לבחון את התחושות האמיתיות שלהם בקשר וללכת אחרי הלב. אחרי שנים של ציות לצווים חברתיים, נורמות משפחתיות וציפיות סביבתיות, נפתחת בפני חלק מהגרושים האפשרות להתחבר לאני האמיתי שלהם, וללכת עם הרגש.
- במקום לשאול "איך לא להיפגע שוב?" אנחנו מציעים לשאול "איך לא ליפול שוב לאותו הבור?"
היציאה מהנישואים הראשונים מלווה לא פעם בפציעות, כוויות וצלקות. פירוק המשפחה, התנפצות החלום, תחושת הכישלון, והמחירים הגבוהים שמשלמים כולם מסביב, ובעיקר הילדים, הופכים את משבר הגירושים לעיתים לטראומתי ממש.
"פליטי" הנישואים הופכים, בחלקם, זהירים יותר בבואם לבחור שוב זוגיות. הם חוששים מעוד כישלון, מרגישים פגיעים וחלשים, והשאלה "איך לא אפגע יותר?" הופכת לקו מנחה בחיפושים שלהם אחר פרק ב'. לא פעם, הפחד להיפגע, ולגרום לקרובים לפגיעות נוספות, פועל כמו חומת מגן, שלא מאפשרת לאותם אנשים לפתח רגשות אמיתיים כלפי בני זוג פוטנציאליים ומונעת מהם להתחבר לקשרים שהיו יכולים אולי להתממש.
במקום זה, אנחנו מציעים לבדוק איך פרק ב' לא יהפוך לווריאציה נוספת של הכישלון שכבר התרחש בסיבוב הראשון. אנחנו מציעים לשאול את השאלה "איך לא אפול שוב לאותו הבור?"
אם החיים הם רחוב מלא בורות, שאנחנו נופלים בתוכם פעם אחר פעם, חלק מהזמן בלי לדעת ולהבין, ובחלק אחר מתוך מודעות וקושי לעשות שינוי – הרי שחלק מתהליך השיקום בגירושים הוא ללמוד לזהות את הבורות האלה, להבין את משמעותם, למה נפלנו לתוכם בעבר, ואיך אפשר בעתיד לעקוף אותם ולמצוא את עצמנו במקום אחר בחיים.
בזוגיות שנכשלה למדנו "איך לא", והלקחים הם מורי דרך וכללים בעיצוב הזוגיות החדשה. במקום לפעול מתוך הפחד, ולחשוש איך לא להיפגע, אפשר לנצל את ההזדמנות להגיע למודעות, הבנה ושיפור היכולת שלנו להוציא מעצמנו, מבן הזוג שלנו, ומהזוגיות שאנחנו בונים, את המיטב.
- במקום לשאול "איך הילדים יקבלו את הקשר החדש?" אנחנו מציעים לשאול "איך לשלב את הילדים בקשר החדש?"
גרושים וגרושות רבים חשים אשמה כבדה כלפי הילדים שלהם. משבר הגירושים ופירוק המשפחה משפיעים על הילדים, כמו גם התקופה שקדמה לגירושים, שלעיתים היתה בעצמה תקופה קשה ורווית מתחים. ילדים מסתגלים מהר יותר ממבוגרים למצבים חדשים, אבל כדי להחזיר לעצמם תחושה של שיגרה, יציבות ובעיקר ודאות, הם צריכים להרגיש את ההורים שלהם חזקים ומתפקדים. לא כל הגרושים מצליחים להתנהג כך.
הורים שמוּנעים על ידי תחושה של אשמה כבדה אל מול ילדיהם נוטים באופן פרדוקסלי דווקא להזיק ליכולת של הילדים להסתגל למצב החדש, ויעודדו (שלא במודע ולא בכוונה) תגובות קשות של הילדים לכל שינוי נוסף. הורים כאלה יתקשו יותר מאחרים להכניס לחייהם בן זוג חדש, ולא פעם יפעלו מתוך חשש לתגובה קשה של הילד. החשש הזה עלול לשמש כנבואה שמגשימה את עצמה ולהפוך למציאות הקשה ממנה חשש ההורה – כשהילד עומד בינו לבין הפרטנר החדש, מגיב בצורה מאוד קשה לכניסתו לחיים, ומשתדל, באמצעים ישירים או עקיפים, לחבל בקשר ולהביא לסופו, על מנת לחזור ל"שיגרה".
"ילדים מאושרים כשההורים שלהם מאושרים" זו סיסמה יחסית חדשה, שמאפיינת את השנים האחרונות, בהן נוטים יותר ויותר להתייחס לאושר והסיפוק של ההורים כנתון שיש להתחשב בו ולשים אותו גבוה בסדר העדיפויות. ואם האושר של ההורים חשוב – אזי חשוב שלאחר הגירושים הם יחפשו וימצאו לעצמם זוגיות חדשה, ולא יתכנסו לגידול הילדים ויזנחו את הפן הזוגי בחייהם.
לכן, במקום לחשוש ולשאול מתוך אשמה "איך הילדים יקבלו את הקשר?" אנחנו מציעים לשאול שאלה שמגיעה ממקום אחר : "איך לנהוג כך שהילדים ישתלבו בקשר?"
יש כל מיני דרכים שאפשר לנקוט כדי שהילדים לא יכשילו את הקשר הזוגי החדש שמתפתח, אבל בראש ובראשונה צריכה להיות הסכמה פנימית שאכן מגיע לכם קשר חדש, אהבה וזוגיות, ומותר לכם לרצות גם משהו שהוא רק עבורכם ולאו דווקא עבור הילדים. לאחר ההבנה הזו צריכה להתקבל החלטה – מודעת – "הילדים לא יבואו בינינו". ההחלטה הזו מצריכה הרבה עבודה זוגית, תקשורת פתוחה ותשומת לב על מנת להפוך מהחלטה למציאות. וזה אכן אחד האתגרים המרכזיים של זוגות בפרק ב' של חייהם.
- במקום לשאול "מה לעשות כדי שהוא/היא ימשיך/תמשיך לרצות ולאהוב אותי?" לשאול "האם אני בוחר/ת את הקשר שלי היום (וכל יום מחדש)?"
אחרי שתמו הנישואים הראשונים נשאר לא פעם טעם חמוץ של אכזבה וכאב: זה לא הלך כמו שציפינו. ההבטחות מתחת לחופה לאושר ועושר, הציפיות לאהבה נצחית, שתנצח את כל הקשיים בחיים, התנפצו.
הרבה אנשים מפתחים בעקבות הגירושים חרדות נטישה, ומבלים את הקשרים הבאים שלהם בהתמודדות בלתי פוסקת עם חששות, שהנה זה יכול לקרות להם שוב – עוד אכזבה, עוד נטישה, עוד כאב. לעיתים, כשהפרק הראשון הסתיים מתוך משבר אמון קשה, כמו במקרים של בגידה, מתלווה לחששות גם רמה גבוהה של חשדנות וקושי אמיתי לייצר אמון בבן הזוג החדש.
וכך, אנשים שהצליחו לצאת מנישואים לא טובים ולא מספקים, וחוו תקופות ארוכות של "הווה מתמשך" מכאיב ובלתי נסבל, מוצאים את עצמם בתקופה בה לכאורה הם יכולים להרשות לעצמם לחיות בהווה, כי ההווה טוב, אבל במקום זה הם עסוקים בפחדים נוראים ממה שיקרה אולי בעתיד.
אנחנו מציעים, במקום להעסיק את עצמכם בפחדים, חששות ותרחישי אימים לגבי מה שעלול להתרחש בעתיד, להקפיד לחיות כל הזמן בהווה ולשאול את עצמכם בכל יום מחדש אם אתם בוחרים שוב את בן הזוג שלכם להיות האחד.
בחיים אין תעודות ביטוח, ואת זה למדו כל הגרושים על גופם. לכן, במקום לחיות בחששות לעתיד – כדאי להשקיע את האנרגיות הנפשיות בהווה, ולעשות אותו הכי טוב שאפשר.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
