אני חולה מאוד. בקושי נושמת
ערב חתונתה של עפרה חזה, המחלה שלה מתחילה להרים את ראשה המכוער. הרופא מאבחן אותה כ"סוג של חיידק טורף", וממליץ לקצר את החופה
מוצאי שבת, ה-12 ביולי, 1997. ערב החינה שלך. מאות אנשים הוזמנו והדרישה להזמנות עוברת כל גבול. את יושבת עם אחיותייך ועם שרי דינר, ובודקת כל הזמנה שנשלחת. פרימיירה עולמית! עפרה חזה מתחתנת! אירוע גדול! כותרות גדולות בעיתונים. צלמי עיתונות מגיעים ליהוד כדי לנסות לצלם אותך עם החתן המיועד, אך ללא הצלחה. מה פתאום? שיחכו בסבלנות.
אני משתף אתך פעולה, ומספר שהבעל המיועד הוא "איש עסקים מכובד", וכך גם כותבים בעיתונים. האנשים בראשון לציון, וכל מכריו של בעלך לעתיד, לא כל כך מבינים את כותרות העיתונים, ולדברי דורון, הם "עושים לו פשלות". איזה עסקים?! כולם מדברים ומתלהבים ורק שירי, בתה הקטנה של אחותך זהבה, אומרת לו בתמימות "א ת ה זכית במפעל הפיס".
את ואחיותייך חיות במין בועה דמיונית, ושוכחות שבמדינה הקטנה שלנו אין סודות. אני מתחיל לקבל כל מיני טלפונים אנונימיים, המספרים לי סיפורים מאוד לא נעימים על האיש. את מסרבת לשמוע וכמוך כל 'עטיפת ההגנה' המשפחתית שמסביבך. אני מתחנן אלייך שאולי כדאי שתפגשי את גרושתו, אתי פרי, הגרה בכפר גנות, לא רחוק מיהוד, ושרקדנית מלהקת 'ענבל' מוסרת לי את כתובתה, אך את מסרבת. "היא סתם מקנאה בי", את אומרת בזלזול.
ההכנות בעיצומן, ואחיותייך, בעיקר שולי, מתכננות בין השאר זיקוקין דינור בשמי שכונת התקווה. עושה רושם שדורון אשכנזי הוא השחקן-הסטטיסט שהיה חסר להן כל הזמן להצגה הגדולה הזאת. שחקן-סטטיסט שחיכה לרגע המתאים כדי להשתלט על כל ההצגה ולהיות הכוכב הבלעדי בה. מן ההתרגשות הרבה את חולה וחומך עומד על 39 מעלות ויותר. עינייך דומעות, אפך נוזל ונראה כאילו יש לך שפעת. שפעת. כך חשבנו. קשה מאוד לאפר ולהלביש אותך את בגדי הכלה הצבעוניים והמפוארים, כמיטבמ סורת יהודי תימן.
ל"גן הוורדים" מגיעים מאות מוזמנים כדי לחגוג את החינה שלך. ביניהם אנשי תקשורת וצלמי עיתונות רבים. אני הולך לאיבוד, מפני שאף אחד מבני המשפחה הענפה שלך לא עוזר לי בקבלת הפנים, ובמיוחד אין מי שישמור על ארגז המתנות הגדול המונח מול פתח האולם. וכל המוזמנים הרבים משלשלים מעטפות אל תוך הארגז הזה, שלא לדבר על המתנות הרבות אשר כמעט כולן מיועדות אך ורק לך. ואין מי מהמשפחה שלך שיעזור לי. כולם חוגגים!
ואני, עם פנים של חצי לימון סחוט, מתרוצץ מפה לשם ומרגיש שההפקה הזאת כבדה מאוד על כוחותי הדלים והמסתייגים. ובתוך כל ההמונה הצבעונית והמשקרת הזאת, ניגשת אלי אימו של החתן דורון אשכנזי.
"אני מוכרחה לדבר אתך על משהו חשוב", היא אומרת לי.
אני לא עונה לה, אך היא אינה מוותרת, אוחזת בידי ואומרת שוב, "אני מוכרחה לדבר אתך!".
"על מה?!" אני שואל בעייפות, אך לחץ החוגגים הרוקדים מרחיק אותי ממנה, ואני ממשיך לתעות בתוך הבלגאן שבראשי. פתאום אני מרגיש חיבוק. אוגניה. עם הפנים המאירות והחיוך המלבב שעכשיו הם לי עוגן הצלה.
"מה אמא של דורון אמרה לך?" היא שואלת.
"שהיא רוצה לדבר איתי על משהו חשוב", אני עונה.
"אז לך דבר איתה, אולי זה באמת משהו חשוב", היא אומרת.
"שום דבר כבר לא חשוב. הם זוג נשוי ולי אין מה לעשות שם. על מה יש לה לדבר איתי?!" אני שומע את עצמי עונה לה בתוך הצלילים ההזויים של החינה הזאת, אשר כל כך הרבה עניין ואנשים היו בה.
כי מי לא היה שם?!.. כולם! כ ו ל ם ! גם הגורל!
רק לא המזל, עפרה. רק לא המזל הזה, אשר ליווה אותך כל חייך. עד כאן.
למחרת החינה נכנסתי עם אוגניה אל ביתך, כדי לשאול איך את מרגישה. דורון אשכנזי וכל אחיותייך היו שם. את שכבת על הספה בסלון, חולה מאוד. בקושי יכולת לנשום. עשן הסיגריות של דורון ושל אחיותייך המעשנות מילא את חלל החדר. ניגשתי אלייך בדאגה רבה.
"אני חולה מאוד", אמרת, "אני בקושי נושמת".
"מה עשית לה?!" פניתי מיד בכעס לא נתפס אל דורון, "מה עשית לה?!".
הוא התעלם ממני ומן השאלה והמשיך לעשן. ביקשתי מכולם להפסיק לעשן ופתחתי את דלת הסלון הגדולה, כדי לאוורר את החדר. צלצלתי אל ד"ר שלמה שגב, הרופא האישי שלך, שגם היה בין המוזמנים לחינה.
"עפרה חולה מאוד. בוא בבקשה", אמרתי לו.
"כן, כבר אתמול בערב ראיתי שהיא לא בקו הבריאות", ענה לי. "אני כבר בא".
והוא הגיע מהר. אחיותייך הצטופפו במטבח והמשיכו לעשן ולתכנן את חגיגות החתונה. דורון אשכנזי נשאר בסלון, והיה אדיש לכל המתרחש. איך אפשר לשכוח את האדישות שהפגין ברגעים האלה, עפרה?! מפעם לפעם דיבר בטלפון הנייד שלו בקול רם מאוד ואגרסיבי, ועשה רושם שהוא מנסה לדחות תשלום חוב שהוא חייב למישהו.
זה הפריע לד"ר שגב, שטיפל בך באהבה רבה, והוא רמז לי לדאוג לשקט. לאחר הבדיקה הרפואית הוא הזריק לך, כעזרה ראשונה, סוג של אנטיביוטיקה חזקה מאוד, ורשם רצפט בהתאם.
"צריך להביא את הכדורים האלה, עכשיו, מבית המרקחת", אמר, "שלוש פעמים ביום אחרי האוכל. זו אנטיביוטיקה חזקה מאוד, ואסור לך לקום מן המיטה, לפחות שבוע".
הוא ביקש גם ממני לצלצל לאחות מקופת חולים שתבוא ותיקח ממך דם לבדיקה מיידית. תוך כדי כך ביקש ממך לעלות ולשכב בחדר השינה, ושיהיה מאוורר ובלי עשן סיגריות. אוגניה עזרה לך לעלות לחדר השינה, צלצלה לקופת חולים והלכה אל בית המרקחת להביא לך את הכדורים. ומה עשו אחיותייך? יצאו לגינה לעשן, וקיוו ש"עד החתונה שפעת ההתרגשות תעבור לך".
מה עשה דורון? כלי להודות שבזמן אמת לא עניין אותי על מה חשב, למרות שהאדישות שהפגין נראתה לי מוזרה והרגיזה אותי. אני, כרגיל, דאגתי לך מאוד.
"מה יש לה?" שאלתי את הרופא.
"זה סוג של וירוס", ענה.
"איזה סוג?" המשכתי לשאול מתוך דאגה, ומבלי שהתכוונתי לשום דבר.
"זה משהו.. כדי שתבין.. " ניסה ד"ר שגב להסביר לי, "זה משהו שאפשר לומר עליו שהוא 'הבן דוד של החיידק הטורף'".
"אז מה עושים?" שאלתי.
"מתי טקס החופה?" שאל הרופא.
"מחרתיים. על הגג בבית הוריה בשכונה", עניתי.
"אסור לה לקום מהמיטה", אמר.
"אל תגיד לי עכשיו שצריך לדחות את החתונה הזאת?!", אמרתי.
"לא. לא לדחות. אבל מקסימום חופה ומיד הביתה". ענה בחיוך מרגיע.
עפרה חזה כלה. סוג של וירוס
מומלצים
