למה לא לעשות סקס לפני שמכינים מלח?

כללי המוסר, מסבירה האנתרופולוגית מרי דאגלס בספרה "טוהר וסכנה", אינם ברורים תמיד. "אדם עלול להתבלבל בקלות ולא לדעת לבטח אם קשר בין אשה מסוימת לבינו שייך לתחום היחסים האסורים או לתחום היחסים המותרים". נשיקה, למשל, יכולה להיות עבירה מוסרית, בה במידה שהיא יכולה להיות רומנטית. הכוונות של השותפים לדבר נשיקה, כוונות שלא תמיד ברורות ושיכולות להשתנות ברגע קצר אחד, הן אלה שקובעות את אופייה המוסרי של הנשיקה. ההבדל בין חיים רמון כעבריין לבין חיים רמון כרומנטיקן היה תלוי על בלימה של מחשבה אחת. כאן המקום, לדעתה של דאגלס, לביטויים השאולים מעולם הזוהמה - הם יכולים להעביר מסר מוסרי ברור.

טקסי הזיהום אינם תלויים בכוונות, לא בגלויות ולא במרומזות שבהן. אם למשל, בתרבויות מסוימות, אשה בימי הווסת מוגדרת כלא טהורה, הרי שאסור לבעלה לגעת בה, בין אם היא עצמה רוצה שייגעו בה, ואפילו מתחננת, ובין אם לאו. ואם, בכיוון ההפוך, גילוי עריות נחשב חטא בלתי נסבל, הרי שאין כמו האמונה שהוא גורם מחלות עור כדי לוודא שהם אסורים בצורה המוחלטת ביותר, כולל במקרים בהם אח ואחות, למשל, שׂשׂים מרצונם החופשי אלי מיטה.

כשמצרפים את המוחלטות של ענייני הזוהמה אל האזורים הלא ברורים תמיד של כללי המוסר, ניתן לשדר לאומה אילו מתוך כללי המוסר הם בבחינת בל יעבור, מוחלטים ובלתי תלויים במה שהשותפים רוצים או לא רוצים.

אסור לקיים יחסי מין לפני זריעת תירס

אין פלא שיחסי מין, לצורותיהם השונות, היו למרחב עשיר של מושגים "מלוכלכים". ככל שהמין מהנה, מרגש ומפרה, כך הוא גם יכול להוות סכנה למבנה החברתי. הצורך לקבוע כלפיו גבולות מוחלטים, שאין בהם שיקול דעת לכאן או לכאן, היה צורך קיומי.

דאגלס מספרת למשל על חוקים נגד זיהום מיני הנהוגים בשבט ללה מקונגו – "הגברים שערכו את הטקסים הדתיים... נמנעו מיחסי מין בלילה שקדם לטקס, כדי להגן על הטקסים מפני זיהום נשי". בדומה לכך, כדי להימנע מזיהום גברי, "הנשים היו נמנעות מיחסי מין לפני זריעת אגוזי תפוחי אדמה ותירס, דיג והכנת מלח וכלי חרס".

החשש מזיהום מיני לובש צורות מרתקות בתרבויות שונות. דאגלס מספרת כי אנשי הבמבה מזימבבווה מאמינים שהזיהום המיני עובר דרך האש. מותר לגעת באדם שפעיל מבחינה מינית, אבל "אם אדם כזה מתקרב למדורה, חס וחלילה, כל המזון המתבשל עליה יידבק בזיהום מסוכן".

אני חוסך כאן בתיאורים של זיהום מיני על פי המנהגים והטקסים המקובלים במקומותינו. ככל שהמין מסכן את המבנה החברתי, כך עולם המושגים של הזיהום מתגייס יותר כדי להגבילו בלשון שאינה משתמעת לשני פנים.

"חתיכת טינופת, זה מה שאתה"

הלכלוך מבקש להבהיר איזה כללים מוסריים הם בבחינת טאבו. השימוש המגוון בביטויי הלכלוך מעביר קו גבול ברור בין כלליי מוסר שמשאירים פתח לבחירה חופשית ולהתלבטויות, לבין כלליי מוסר שאין להתווכח עליהם.

כשאשה משתמשת כלפי בן זוגה הבוגדני בביטויים כמו "מלוכלך" ו"חתיכת טינופת, זה מה שאתה", היא מבקשת להגיד בכך שהבגידה שלו בלתי מתקבלת על הדעת בשום מקרה. וגם אם הוא אומר שהוא עדיין אוהב אותה ורוצה לחיות רק איתה ושהאישה האחרת היתה חסרת משמעות עבורו, אם הוא "טינופת", אין כבר מה לעשות. כל ההסברים מיותרים.

יהודיה שנישאת לערבי נחשבת מלוכלכת בחוגים יהודים מסוימים, משום שנישואים כאלה הם טאבו מבחינתם. עד כדי כך היא יכולה להיחשב מלוכלכת, שכבר שמעתי ממישהו שהוא לא מסוגל לשכב עם הבחורה לאחר שנודע לו ששכבה בעברה עם ערבי.

ולימים, בגלל הקירבה הלשונית בין זיהום למין, התהפכו היוצרות ומושגים מיניים היו בעצמם למילים מלוכלכות.

היום כל אחד מלוכלך

מה ההבדל, אם כן, בין "זונה" לבין "זונה מלוכלכת"? כפל לשון? לאו דווקא. יש הבדל מוסרי משמעותי בין זונה לזונה מלוכלכת. זונה היא מי שמקבלת שכר על יחסי המין שלה. לא מוסרי, אבל בהחלט אפשר לעבור על כך לסדר היום. "זונה מלוכלכת", לעומת זאת, היא אשה שמפירה טאבו, ולכן אין לגלות כלפיה שום התחשבות ושום הבנה. העובדה שהיא בוחרת מרצונה החופשי להיות זונה, או העובדה שמצבה הכלכלי אינו מותיר לה ברירה, אינן רלוונטיות במקרה הזה, כי הרי מדובר בטאבו לדעתם של מי שמכנים אותה "זונה מלוכלכת".

אבל היום, כמו היום, כבר אין פרות קדושות. אם כל שחקן בינוני הוא "האחד והיחיד", וכל דוגמנית היא "מדהימה", אז אין פלא שכל גנב הוא "גנב מלוכלך" וכל מי שעוקף אותי בתור הוא "חתיכת טינופת". פעם, המושגים האלה נשמרו רק למקרים מיוחדים.

• ניתן לשלוח לאבינועם אימייל בנושאי דילמות של רגש ומוסר. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.