שתף קטע נבחר

לזהות את כל האהבות הדפוקות שלנו

"ארמונות אבן" הם מערכות היחסים או הנישואים ארוכי הטווח שלנו, היציבים אך משעממים, ו"מגדלים באוויר" הם הפנטזיות שלנו. איך לנווט בתבונה בין שניהם ולהגיע לאהבה מציאותית וטובה? ספר חדש של הפסיכולוג הישראלי אלון גרטש מסביר

הפסיכולוג סטיבן מיטשל מתאר את האהבה הרומנטית כמשהו הדומה לבניית ארמון חול על החוף. עלינו להשקיע בזה את מלוא תשוקתנו - ובה בעת לא לשכוח שהגאות עלולה לשטוף אותו בכל רגע - כותב אלון גרטש בספרו החדש "אילו יכלה האהבה לחשוב". הוא ממשיך עם הדימוי הזה של מיטשל (שמבוסס בעצם על הדימוי בו השתמש ניטשה כדי להדגים את מאבקו של האדם בכיליונו) וכותב: "מובן שקשה מאוד להימצא במצב נפשי כזה, וכפי שמיטשל מתאר זאת, כדי להתמיד בו אנו 'מפצלים' את ארמון החול המרגש אבל הלא יציב שלנו ל'ארמונות אבן' ול'מגדלים באוויר'".

 

"ארמונות אבן" הם מערכות היחסים או הנישואים ארוכי הטווח שלנו, היציבים אך משעממים, ו"מגדלים באוויר" הם הפנטזיות שלנו, או המפגשים הקצרים של האקסטזה הרומנטית והחידוש המיני. "בעוד שגם אלה וגם אלה אינם גורמים לנו אושר, בשני המקרים אנו מוגנים מפני אי-הוודאות, הסיכון והפגיעות הטמונים באהבה. ב'ארמונות האבן' יש לנו אולי יותר מדי מציאות ולא מספיק פנטזיה, אבל לפחות אנו מרגישים מוגנים, מפני שהם צפויים וחזקים. ב'מגדלים באוויר' יש לנו אולי יותר מדי פנטזיה ולא מספיק מציאות, אלא ששוב אין לנו הרבה מה לאבד - מלבד האשליות שלנו".

 

אלון גרטש הוא פסיכולוג קליני ישראלי, המתגורר בניו-יורק, מרצה ומפרסם מאמרים בכתבי-עת יוקרתיים. בספרו החדש מבקש גרטש להדגים, שדפוסים של אהבה כושלת מבוססים כולם על הפיצול הזה. "בניסיון להימנע מלהתמודד עם האהבה - עם טבעה, שהוא אמביוולנטי במהותו - אנו בורחים לפנטזיות על האהבה המושלמת, שהן בלתי ניתנות להשגה".

 

גרטש מציע להמיר את תוצאותיה הכושלות של האהבה האשלייתית ב"מציאות ריאלית, שבה אנחנו מעניקים את עצמנו לאדם אחר". לשם כך, יש לעבור שלושה שלבים בסיסיים:

 

1. להבחין בדפוסי היחסים שלנו ולזהות "דגלים אדומים" של דייטינג ויחסים, כדי שנוכל לעצור את הדפוסים שלנו בעודם באיבם;

 

2. ללמוד על האמביוולנטיות (יחס דו-ערכי) המסתתרת מאחורי הדפוסים הקבועים שלנו;

 

3. לפתור את האמביוולנטיות הזאת, על ידי כך שנשלים איתה.

 

בספר הוא נותן דוגמאות מפורטות ומונה דפוסים בסיסיים של אהבה כושלת. אין ספק שכל אחד יוכל למצוא מישהו שהוא מכיר, או את עצמו, לפחות באחד מהם:

 

"אהבה נרקיסיסטית" - בעוד שיחסי אהבה תמיד כרוכים בדרגה מסוימת של נרקיסיות (אהבה עצמית) בריאה, ב"אהבה נרקיסיסטית" קיים פער כה עמוק בין אידיאליזציה של האחר לבין המציאות שלו, עד שבסופו של דבר האהבה אינה ניתנת למימוש. בני זוג כאלה נראים ומתנהגים כל הזמן כאילו כל אחד מהם הוא האהוב הנפלא ביותר של השני, תוך התעלמות ממגרעות ומבעיות.

 

"אהבה וירטואלית" - מערכת יחסים בה ההפרדה הגיאוגרפית היא חלק מובנה מהקשר. למשל, יחסים ממרחק, יחסים מקוטעים, או יחסים "אונליין", באופן בו אנחנו מנועים מלהימצא זה עם זה על בסיס קבוע. סוג זה של הסדר רומנטי, המשוחרר ממציאות היומיום, מניב בצורתו הקיצונית פנטזיה של מושלמות לגבי האחר ולגבי היחסים.

 

"אהבה חד-סיטרית" - ככל שהאדם האחר זמין פחות, אנחנו עורגים אליו יותר. לעיתים קרובות, כשסוג אהבה כזה אכן זוכה לגמול, אנחנו מאבדים עניין. הצד השני של הדפוס הזה - היותנו אנו בלתי מושגים למי שמחזר אחרינו.

 

"אהבה אסורה" - אנחנו נמשכים אל תחושת החשש ואפילו סכנה שיוצרים המכשולים שעומדים בדרכם של היחסים. למשל, מורה בתיכון ותלמידתו, אשה נשואה שמתאהבת במדריך הטניס שלה או בפסיכולוג.

 

"אהבה מינית" - לא כאהבה שיש בה מרכיב מיני, אלא מרכיב מיני ללא אהבה. מערכת המושתתת על תשוקה מינית ומעט מאוד מעבר לכך.

 

"אהבה משולשת" - אנחנו מכניסים אדם נוסף, אמיתי או מדומה, למערכת היחסים. למשל, אוהבים את בת הזוג שלנו כרעיה, ואת המאהבת כבת זוג מינית. או יוצאים עם מישהו ומאוהבים בסתר באחיו. ואפילו - מבלים כל סוף שבוע בפעילות ספורטיבית מסוימת, או בשתייה עם החבר'ה, או באינטרנט.

 

"אהבה אנדרוגינית" - אנחנו רוצים באופן בלתי מודע שבן הזוג יעבור ניתוח רגשי לשינוי מין. אנחנו אומרים לעצמנו "הגברים מניאקים", או "הנשים רגישות מדי", ומקווים שהגבר יהיה יותר כמו אשה, או שהאשה תהיה יותר כמו הגבר - מתכון בדוק לאסון. בימינו, רבים נקלעים ליחסים בהם האשה קרייריסטית ותוקפנית, בעוד הגבר חסר אמביציה ורגיש. כשהתפקידים האלה קוטביים באמת, מערכת היחסים בסכנה.

 

לדברי גרטש, חשוב לזכור שהדפוסים האלה, כל עוד אינם קיצוניים, הם בסך הכל הבטים שונים של אהבה, והם קיימים במידה זו או אחרת בכל מערכת יחסים.

 

השגיאות שלנו מתחפשות לאחרות

איך זה שאנחנו חוזרים על אותן טעויות שוב ושוב? הרי אנחנו חכמים, ואמורים ללמוד מהטעויות של עצמנו. אבל "שגיאותינו לובשות תחפושות, כך שעד שאנו יודעים כיצד הן (או בעצם, אנחנו) פועלים, נגזר עלינו לחזור עליהן. בטיפול, כמו בחיים, אנחנו צריכים להגיע אל אותו מקום מדכא ומתסכל של 'הנה אני שוב חוזר על זה', לפעמים יותר מפעם אחת, לפני שנהיה מוכנים באמת לפתוח דף חדש", כותב גרטש. "רבים מאיתנו נשארים במערכות יחסים לא בריאות, בתואנה שעדיף משהו על לא-כלום, ושאנו נשארים פתוחים להכיר אנשים חדשים. הבעיה היא, שאם אנו ממשיכים לנהוג על פי דפוסים ישנים, איננו מעבירים את הזמן באפס מעשה. אנו בעצם מבצרים את הדפוסים האלה מבחינה התנהגותית, רגשית, ואפילו ביוכימית - על ידי חיזוקם של חיבורי התאים במוחנו, המנחים את הדפוסים הללו".

 

גרטש מציע לנקוט את כלל ההיפוך החיובי. הוא מציע להגדיר את התכונות של בן הזוג, כולל התכונות הקיצוניות, השונות מהתכונות שלנו, ולהתחבר דווקא אליהן. כלומר, אשה שמרגישה שבן הזוג שלה אינו מביע רגשות יכולה לנסות להתחבר לצד הזה ולפנות אליו בסגנון הגיוני וענייני, ולא מתוך רגשנות. הסבר: "מטרת הטכניקה הזאת - הפעלת צד ההיפוך החיובי של בן זוגך - לא נועדה לתמרן אותו או לחולל בו שינוי. זהו רק תוצר לוואי סביר. המטרה היא לחולל שינוי בעצמך: לקחת את צד ההיפוך החיובי שלו ולנסות ללמוד ממנו, לחקות אותו ולנכס אותו לעצמך. בכך את תהיי אדם מאוזן יותר, ובמשך הזמן יתאפשר גם שינוי מקביל בבן זוגך".

 

דוגמאות - אם תפסיק לבזבז יותר מדי כסף, היא תחדל לתקצב כל הזמן. אם תתחילי ליהנות יותר מהשהות בבית, הוא יתחיל לרצות לצאת יותר. אם תתחילי גם את לבלגן קצת, הוא ישאף לסדר וכן הלאה. נשמע הגיוני למדי, ובכל מקרה, מרוויחים מערכת מאוזנת יותר.

 

 

  • הציטוטים מתוך הספר "אילו יכלה האהבה לחשוב", מאת אלון גרטש (הוצאת דביר, תרגום: שרה ריפין)

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
איך זה שאנחנו חוזרים על אותן טעויות?
עטיפת הספר
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים