כשאת מחייכת ומתרחקת: אמנות הפלירטוט
שלוש המערכות העיקריות לאהבה – הזיקה הרגשית, האיכפתיות והמיניות – מצייתות לכללים מורכבים משל עצמן. למשל, כשבני זוג מרגישים זוגיות חמימה, מחבקים את תינוקם, או מתעלסים. כשכולן פועלות, הן מזינות את הרומנטיקה בצורתה העשירה ביותר. טעימה מהספר "אינטליגנציה חברתית"
הזיקה הרגשית קובעת אל מי אנחנו פונים כדי לקבל עידוד; אלה הם האנשים החסרים לנו יותר מכל בהיעדרם. האיכפתיות מקנה לנו את הדחף לטפל ולטפח את האנשים שנמצאים בראש דאגתנו. כשיש לנו זיקה רגשית, אנחנו דבקים; כשאיכפת לנו, אנחנו נותנים. ומין הוא, כמובן, מין.
המין לבדו הוא רק תחילת העבודה
שלוש הרשתות האלו משתלבות באיזון אלגנטי, במשחק גומלין, שאם הכל בו פועל כשורה הוא מקדם את תוכניתו של הטבע להמשכיות המין. בסופו של דבר, המין לבדו הוא רק תחילת העבודה. הזיקה הרגשית מספקת את הדבק שמחזיק יחד לא רק זוג אלא משפחה שלמה, והאיכפתיות מוסיפה את הדחף להשגיח על הצאצא, כך שילדינו יוכלו לגדול ולגדל את ילדיהם שלהם. כל אחד משלושת הגדילים האלה קושר בני אדם בדרכים שונות. כאשר הזיקה הרגשית משתלבת עם איכפתיות ועם משיכה מינית, אנחנו יכולים ליהנות מרומנטיקה מלאה. אבל כאשר אחד מהשלושה חסר, האהבה הרומנטית צולעת.
החיווּט העצבי הבסיסי הזה פועל אהדדֵי בצירופים שונים של אהבה לסוגֶיה – רומנטית, משפחתית והורית – כמו גם ביכולת שלנו ליצור קשרים, בין אם קשרי ידידות או חמלה ובין אם סתם גילויי חיבה, למשל לחתול. אותם מעגלים עשויים לפעול בהיקף כזה או אחר גם בתחומים נרחבים יותר, כמו בכמיהה רוחנית או במשיכה לשמים פתוחים ולחופים ריקים.
הסיבות לאהבה היו תמיד תת-קליפתיות
שבילים רבים לאהבה עוברים בנתיב התחתי; מי שמתאים להגדרה הצרה של האינטליגנציה החברתית, המתבססת על הכרה (קוֹגניציה) בלבד, יהיה אובד עצות כאן. כוחות החיבה הקושרים אותנו זה לזה קודמים לצמיחתו של המוח הרציונלי. הסיבות לאהבה היו תמיד תת-קליפתיות, אם כי הוצאתה לפועל דורשת תכנון מדוקדק. כך, כדי לאהוב היטב דרושה אינטליגנציה חברתית מלאה, זיווג של הנתיב התחתי והנתיב העילי. כל אחד מהם לבדו לא מספיק לגיבוש קשרים מהנים חזקים.
בהתרת הסבך של רשת החיבה העצבית עלולים להיחשף הבלבולים והבעיות שלנו עצמנו. שלוש המערכות העיקריות לאהבה – הזיקה הרגשית, האיכפתיות והמיניות – מצייתות לכללים מורכבים משל עצמן. ברגע נתון יכולה כל אחת מן השלוש האלו להתרומם – למשל, כאשר בני זוג מרגישים זוגיות חמימה, או כאשר הם מחבקים את תינוקם, או כאשר הם מתעלסים. כאשר כל שלוש מערכות האהבה האלו פועלות, הן מזינות את הרומנטיקה בצורתה העשירה ביותר: קשר נינוח, מלא-חיבה וחושני, שבו פורחת ההרמוניה.
הצעד הראשון ביצירת איחוד כזה כרוך בפעולה של מערכת הזיקה הרגשית במוֹדוּס ה"חיפושׂי" שלה.
תחילת פעולתה של המערכת הזאת היא כבר בינקוּת המוקדמת, אז היא מדריכה את התינוק לחפש הגנה ומילוי צרכים מחוצה לו, בפרט אצל אמו או אצל מטפלים אחרים. וישנן מקבילות מרתקות בין הדרך שבה אנחנו יוצרים את ההתקשרויות הראשונות בחיינו, לבין הקשר הראשוני שלנו לבן זוג רומנטי.
מניפה את שערה לאחור ומנענעת את ירכיה
ערב שבת, המון נשים וגברים לבושים בהידור נדחסים לבר באַפֶּר איסְט סַייד בניו יורק. זהו אירוע של פנויים/פנויות, והפלירטוט הוא צו השעה.
אשה פוסעת לאורך הבר בדרכה לשירותי הנשים, מניפה את שערה לאחור ומנענעת את ירכיה. כאשר היא חולפת על פני גבר שעורר בה התעניינות, היא מניחה לעיניה לפגוש את עיניו לרגע קל. ואז, כשהוא מתחיל להשיב לה מבט, היא מסיבה את מבטה במהירות.
המסר האילם שלה הוא: שים לב אלי.
המבט המזמין הזה, ולאחריו ביישנות מדומה, מחקה את הרצף של התקרבות/דחייה שאנו מוצאים אצל רוב מיני היונקים כאשר הישרדות של יילוֹדים דורשת את עזרת האב; הנקבה צריכה לבחון את נכונותו של הזכר לרדוף ולהתחייב. הפלירטוט שלה הוא אוניברסלי כל כך, שאֶתוֹלוֹגים הבחינו בו אפילו אצל חולדות: הנקבה רצה שוב ושוב לעבר הזכר, ואז סוטה הצידה, או חולפת על פניו, וכל אותה שעה היא מנענעת בראשה ומשמיעה את הציוץ הגבוה שמשמיעים גורי החולדות כשהם משחקים.
טקטיקה של ביישנות מדומה
החיוך המפלרטט מקוטלג בין 18 הדוגמאות של פול אקמן: המפלרטטת מחייכת בעודה מביטה לכיוון אחר, מישירה מבט אל מושא תשוקתה עד שהוא מבחין בה, ואז מסיבה את עיניה במהירות. הטקטיקה הזאת של ביישנות מדומה מנצלת את המעגלים העצביים המחוכמים שכמעט נדמה כי הושתלו במוחם של גברים בדיוק בשביל הרגע האחד הזה. צוות של מדעני מוח בלונדון גילה, שכאשר גבר נתקל במבט ישיר של אשה שנראית לו מושכת, מוחו מפעיל מעגל של דוֹפָּמין השולח מנה של עונג4. סתם התבוננות באשה יפה, או יצירת קשר עין עם מישהו שאינו נתפס בעינינו כמושך, אינם מפעילים את המעגלים האלה.
ואולם מעבר לשאלה אם נשים מסוימות הן מושכות או לא מושכות בעיני גברים, הפלירט עצמו משתלם: גברים פונים לעיתים קרובות יותר לנשים שמרבות בפלירטוט, ולאו דווקא לאשה המושכת ביותר שאינה מפלרטטת.
סידרה מתמשכת של צעדים במשא-ומתן אילם
הפלירט מאפיין בני אדם בתרבויות שונות ברחבי העולם (מסמוֹאה ועד פריז, כפי שתיעד זאת חוקר אחד במצלמה נסתרת). פלירטוט הוא מהלך הפתיחה בסידרה מתמשכת של צעדים במשא-ומתן אילם, אשר ננקטים בכל שלב בחיזור. מהלך הפתיחה האסטרטגי כרוך בהטלת רשת רחבה, בשידור נועז של הנכונות לבוא במגע.
גם תינוקות צעירים מאוד נוהגים כך, מאותתים בלי הבחנה יתֵרה כי הם מעוניינים באינטראקציה כמעט עם כל אדם ידידותי שנִקרֶה אל סביבתם, ושמחים לקדם בברכה את כל מי שמגיב. המקבילה בחיזור המבוגר כוללת לא רק את החיוך המפלרטט אלא גם יצירה של קשר עין, דיבור חיוני בקול גבוה ומחוות מוגזמות – במידה רבה, כמו חיפושו של התינוק אחרי תשומת לב ידידותית.
אחר כך באה השיחה. לצעד החיוני הזה בתחילת החיזור יש, לפחות בתרבות האמריקנית, איכות כמעט מיתית: שיחה בעלת תוכן משתמע, שתקבע אם בן הזוג לעתיד אכן ראוי לנו. הצעד הזה נותן לנתיב העילי תפקיד מרכזי בתהליך שעד כה התנהל במידה רבה בנתיב התחתי, בדומה להורה חשדן הבודק את החבר החדש שהבת הביאה הביתה.
חשיבותה של השיחה על כוס קפה אחרי הפגישה
לעומת הנתיב התחתי, הדוחף אותנו זה לזרועותיו של זה, הנתיב העילי מעריך את בן הזוג לעתיד – מכאן חשיבותה של השיחה על כוס קפה אחרי הפגישה אמש. חיזור ממושך מאפשר לבני הזוג להעריך היטב מה שחשוב ביותר לשניהם: היותו של בן הזוג הרומנטי מתחשב ומבין, מגיב ומתאים; כלומר, ראוי לזיקה עזה יותר.
שלבי החיזור מתוכננים ומדודים כדי לתת לבני הזוג לעתיד הזדמנות לחוש אם השני יכול להיות חבר טוב; כלומר, ציון חיובי לשאלה האם באחד הימים יוכל להיות גם הורה טוב. כך, בשיחות הראשונות, בני הזוג אומדים זה את חמימותו של זה, את מידת ההיענות וההדדיות, ואז בוחרים בחירה זמנית. כך גם תינוקות בני שלושה חודשים, הנעשים בררנים יותר כלפי הסובבים אותם ומתמקדים באנשים שאיתם הם חשים ביטחון רב יותר.
לאחר שבן הזוג עובר את המבחן, הסינכרוּן מסמן את המעבר מִמשיכה לתחושה של געגועים רומנטיים. הקלות הגוברת של יצירת הסינכרוּן, גם אצל תינוקות וגם אצל מבוגרים מפלרטטים, מתגלה במבטי חיבה, בחיבוקים ובגיפופים – כולם סממנים של אינטימיות גוברת. בשלב הזה נסוגים הנאהבים למעין תינוקיוּת, מדברים בשפה תינוקית או ממציאים כינויים פרטיים, לחישות מרגיעות וליטופים עדינים. הנוֹחוּת הגופנית ההדדית מסמנת את הנקודה שבה נעשה כל אחד מהם לבסיס בטוח עבור השני – עוד הד לתקופת הינקוּת.
כמובן, החיזור יכול להיות סוער כמו פעוט בהתקף זעם. ילדים קטנים, בסופו של דבר, מרוכזים בעצמם כפי שרק נאהבים יכולים להיות. והדפוס הכללי הזה משנה את צורתו כדי להכיל את כל הדרכים שבהן עשויות תחושות של סכנה ושל חרדה לקרב בין בני זוג, החל מפַּרשיות אהבים בתקופות מלחמה ואהבות אסורות, ועד לנשים הנשבות בקסמם של גברים "מסוכנים". אולי משום כך יש המוצאים בהתאהבות קירבה גדולה יותר להתמכרות מאשר לפלירט התינוקי.
בני זוג שמתאהבים בעצם מתמכרים זה לזה
מדען המוח פּאנקסֶפּ טוען בתיאוריה שלו, כי בני זוג שמתאהבים בעצם מתמכרים זה לזה. פּאנקסֶפּ מוצא מִתאם עצבי בין הדינמיקה של התמכרות לסמי הרגעה לבין תלותנו באנשים שכלפיהם אנחנו חשים בזיקה החזקה ביותר. כל אינטראקציה חיובית עם אנשים, הוא טוען, חייבת חלק מן ההנאה שהיא מספקת לנו למערכת האוֹפיאטית, אותם מעגלים הקשורים להרואין ולחומרים ממכרים אחרים.
המעגלים העצביים האלה, כך מתברר, כוללים את שני המבנים הבסיסיים של המוח החברתי – קליפת המוח שמאחורי ארובת העין, וקדמת רכס החגורה. אזורי ה-OFC וה-ACC מפגינים פעילות נמרצת אצל מכורים המשתוקקים לסם, אצל שיכורים ואצל הוללים. כשהמכור עובר תקופת גמילה מהתמכרותו, האזורים האלה נרגעים. המערכת הזאת מסבירה את ההערכה המופרזת שהמכור רוחש לסם, וכן את חוסר האפשרות לעצור בעדו בשעה שהוא מבקש אותו. כל זה עשוי להיות נכון גם ביחס למושא התשוקה בזמן ייסורי ההתאהבות.
פּאנקסֶפּ טוען, כי הסיפוק ששואבים המכורים מן הסמים מחקֶה באופן ביולוגי את העונג הטבעי שאנחנו שואבים מהרגשת ההתחברות אל אהובינו; המעגלים העצביים בשני המקרים משותפים במידה רבה. אפילו בעלי חיים, הוא מוצא, מעדיפים לבלות זמן עם מי שבנוכחותם הם מפרישים אוֹקְסיטוֹצין ואוֹפיאטים טבעיים אחרים, הגורמים לשלווה נינוחה – מה שמצביע על כך שהכימיקלים המוחיים האלה מחזקים את קשרי המשפחה והידידות שלנו, נוסף על יחסי האהבה.
- מתוך ספרו של דניאל גולמן "אינטליגנציה חברתית - המדע החדש של יחסי אנוש" (מאנגלית: דפנה לוי. הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים)
לפנייה לכתב/ת 
