ביטול הקללה: הגבר לא ימשול באשה

יחסי שליטה אינם מבטאים אהבה. היהדות מלמדת אותנו שאהבה היא יצירת מרחב פנימי למען אדם אחר ונתינה מעצמך לאותו אדם. רק כששני אנשים נותנים זה לזה ועוזרים זה לזה, מתוך מערכת יחסים של כבוד הדדי והתחשבות, הם יכולים לחוות את העוצמה והנס של אהבה אמיתית.

איך כל זה מסתדר עם הפסוק הידוע בתורה, הקובע ש"והוא ימשול בך" (בראשית ג:ט"ז)? האם אין זה המקור וההצדקה לשליטת הגבר באשה? התשובה היא לא - ההפך הוא הנכון. התורה אומרת לנו שזוהי קללה ולא נורמה, לא האידיאל אליו יש לשאוף. אנו אחראים לבטל את הקללה זו, כפי שהטכנולוגיה המודרנית בחקלאות מבטלת את הקללה של "ארורה האדמה בעבורך... וקוץ ודרדר תצמיח לך... בזיעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג:י"ז-י"ט).

אנחנו רואים כיצד הקללה של שלטון הגבר בוטלה ביחסי האהבה של כל האבות והאמהות היהודים.

אלוהים אומר לאברהם: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" (בראשית כ"א:י"ב). התורה שבעל פה לימדה כי פסוק זה מציין שהחוש הנבואי של שרה היה חזק מזה של אברהם. גם את רבקה אי אפשר לתאר כמשועבדת לבעלה יצחק. היתה זו רבקה ששכנעה באומץ את בנה יעקב להתחפש לאחיו עשיו, ולגשת לפני יצחק העיוור כדי לקבל את הברכה. לרבקה היתה התבונה לדעת שהיה זה באמת יעקב שראוי לברכה, וכי עליה להתערב במה שקורה, כדי לעזור ליצחק להבין את האמת המרה לגבי ערמומיותו של עשיו.

גם כשיעקב רצה לעזוב את בית חמיו, היה עליו לבקש את הסכמת נשותיו רחל ולאה. הוא לא היה מוכן לקבל החלטה כזו ללא דעתן והסכמתן.

תלמידה שלי, בהיותה עדיין בשלב ההיכרויות, נפגשה עם בחור שפירש את קללת השליטה הגברית כסטנדרט אידיאלי למערכת יחסים. בפגישה הראשונה הוא שאל אותה, "את אוהבת לבשל?"

"לא", היא ענתה. "אני שונאת לבשל".

"אוקיי, אז את אוהבת לנקות?"

"לא!"

"מה לגבי כביסה?"

"ממש לא".

היא ראתה שתשובותיה מזעזעות אותו, לכן אמרה, "אני יכולה לשאול אותך משהו?"

"בוודאי".

"זה ראיון עבודה?"

ברור לגמרי שהבחור לא חיפש אשה, אלא עוזרת בית. נשים נוטות לעשות את אותה הטעות כשהן שואלות על מצבו הכלכלי של הגבר ועל סיכויי הקידום שלו בעבודתו.

יצירת מרחב לאהבה

כבר בפסוקי הפתיחה של התורה נאמר לנו כי אדם הראשון נוצר בצלם אלוהים. ומהו אותו צלם? אדם הראשון היה למעשה גבר ואשה - יישות אחת שכללה את שני המינים. "ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א:כ"ז).

באיחוד הזה בין הגבר לאשה, באחדות ההפכים, אדם הראשון שיקף את דמות אלוהים - אחדות הכוללת בתוכה שוני ועדיין נשארת אחת. זהו מושג חשוב ביותר. אדם בודד אינו משקף את דמות השם; אולם אדם המאוחד עם אדם אחר כן משקף אותה. לכן, עד שלא נשאיר מרחב אליו נוכל לצרף אדם אחר ונאפשר לאותו אדם לעשות את אותו הדבר עבורנו, לא נשיג את האחדות המשקפת את דמות צלם אלוהים.

בתורה כתוב כי לאחר שנוצר האדם אמר אלוהים, "לא טוב היות האדם לבדו". אלוהים מחליט שהאדם זקוק ל"עוזר", אבל חולף זמן בטרם נוצרת חווה. במקום זאת, נבראות כל הציפורים והחיות, והאדם מתבקש לקרוא בשמותיהן. בסופו של דבר, מספרת לנו התורה כי הוא לא מצא עזר כנגדו ביניהן.

מה הקשר בין מתן שמות לכל החי לבין מציאת עוזר?

אלוהים שיחק את תפקיד השדכן

המדרש מסביר שאלוהים שיחק את תפקיד השדכן. הוא פשוט ארגן לאדם הראשון פגישות עם כל בעלי החיים בגן, ואדם יצא לפגישות. תארו לעצמכם שם את אדם עומד בלובי של מלון גן עדן. הוא מחכה בחרדה ומי נכנס אם לא... "זה... זה... זה פיל! אהממ... אלוהים, לא נראה לי שזה יילך ככה".

אדם המסכן. הוא היה מוקף בכל החיות האלה, אבל לא היה מאושר. מדוע לא יכול היה להיות מאושר עם ג'ירפה מושכת, או עם תרנגולת קטנה וחמודה? כיוון שהחיה כפופה לאדם; היא לא שוות ערך לו. למעשה, אדם הצטווה "רדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ" (בראשית א:כ"ח). אדם אינו יכול להתגבר על בדידותו ולמצוא אהבה אמיתית עם יצור הכפוף לו, עליו הוא שולט.

התורה ברורה מאוד כשהיא מתארת את בת הזוג המתאימה. אלוהים אומר, "אעשה לו עזר כנגדו" - כלומר מולו, במקביל ובמנוגד אליו. במילים אחרות, אלוהים ייצור עבורו מישהי, שבדרך חיובית ומלאת כבוד, תעמוד מולו ותחבור אליו על בסיס של שוויון.

חיה יכולה אולי לעזור מאוד לאדם בעבודתו, אבל היא אינה יכולה להיות "החצי השני". לא תהיו מסופקים לחלוטין בחיפוש אחר אהבה, אלא אם כן תמצאו מישהו בו תכירו כשווה לכם, שאת השוני שלו מכם אתם מכבדים.

המציאות בעולם ההיכרויות

יש גברים חסרי ביטחון שמעדיפים שלא יקראו עליהם תיגר. שמעתי בחורים מייעצים זה לזה: "מצא לך בחורה צעירה, אותה תוכל לעצב". גבר עשוי למצוא אשה צעירה ופגיעה ולנסות לעצב אותה לפי הפנטזיה שלו על אשה שמתייחסת אליו כאל האדון. אבל הוא רק יקשה על חייו כתוצאה מכך. קיומו יהיה בודד מאוד, והוא יתגעגע מאוד לאותו חיבור שעזר כנגדו היתה יכולה לספק, חיבור שחיוני לשם צמיחה רוחנית. זה עצוב עוד יותר, כיוון שכך הוא חוסך מעצמו את ההזדמנות להיות ביטוי חי של אלוהים, המתבטא ביכולת לאהוב וליצור מרחב פנימי שיכלול בתוכו אדם אחר מיוחד.

כדי לאהוב, עלינו לקחת צעד אחורה מהמרכז וליצור מרחב לאדם אחר בחיינו. האהבה מתחילה רק כשאנחנו עושים זאת. במילים אחרות, אם אנחנו מרוכזים בעצמנו, איננו מוכנים לאהבה. אם אנחנו מרוכזים בעצמנו, איננו יכולים לפנות מספיק מקום כדי לתת לאדם אחר. ואהבה אמיתית אין פירושה רק ליצור מרחב זה בתוכנו למען אחר, אלא גם לתת לו או לה אותו מרחב, לכבד מרחב זה ולשמור עליו. פירוש הדבר להיות חלק מחיים של אדם אחר ובאותו זמן, לאפשר לו את המקום שלו.

יחי ההבדלים הקטנים והגדולים

ברגע שאנחנו מסוגלים לסגת מהמרכז וליצור מרחב עבור אדם אחר, עלינו לפתח רגישות וערנות לשוני הייחודי של בני הזוג שלנו. אנחנו נוטים לראות את המשותף ולהתעלם מההבדלים. כשאנשים אומרים "האהבה היא עיוורת", לכך הם מתכוונים.

אבל אהבה אמיתית אינה עיוורת. אהבה אמיתית פירושה לראות - את ההבדלים, את השוני, את הטוב והרע. אהבה אמיתית פירושה לראות - ועדיין לאהוב. אהבה אמיתית דורשת מאיתנו לראות, לקבל ולכבד את אהובינו בזכות מי שהם, מבלי להקרין עליהם את הפנטזיות והחלומות שלנו.

זהו דבר קשה מאוד, כיוון שלא פעם אנחנו רוצים להתאים את אהובינו לתמונות דמיוניות של אהבה. ואם הם לא מתאימים בדיוק, אנחנו מנסים לשנותם כדי שיתאימו.

אבל אם נצליח לראות לא רק את מה שיש לנו במשותף עם אהובינו, אלא גם את השוני בינינו, אם נעריך ונכבד את השוני הזה, אז נוכל להתקדם לשלב הבא של נתינה מעצמנו לאדם זה. בו זמנית עלינו לאפשר לבני הזוג שלנו לעשות אותו הדבר למעננו. פירוש הדבר שעלינו לאפשר להם ליצור מרחב בחייהם למעננו, לאפשר להם להכיר בשוני שלנו ולהעניק מעצמם לנו.

הרב דוד אהרון מייסד ומנהל מכון ישראלייט בעיר העתיקה ומחבר ספרים בתחום עמקות התורה.

באדיבות www.aish.co.il - אתר עם חוכמת חיים.