עורף חזק ירתיע את האויב
האיסלאם הקיצוני זיהה את ריכוזי האוכלוסין והתעשייה הגדולים בישראל כנקודת תורפה. במצב כזה מקבלת הגנת העורף ומוכנותו לספיגה חשיבות עליונה. מוכנות העורף יכולה להרתיע את האויב או לגרום לו לחשוב פעמיים בשל החשש מתגובה ישראלית
מוכנות העורף לספיגה אינה רק עניין חברתי-הומניטרי, כפי שנהוג להתייחס אליו אצלנו. זהו נושא אסטרטגי ממדרגה ראשונה שיש לו השלכות ישירות על כושר ההרתעה הכללי של מדינת ישראל, על יכולתה להפעיל ולמצות את עוצמתה הצבאית, על יכולתה להכריע במלחמה ואף לקבוע את תוצאותיה המדיניות.
יש לכך שתי סיבות: האחת - קואליציית האיסלאם הקיצוני זיהתה את החברה האזרחית ואת ריכוזי האוכלוסין והתעשייה הגדולים בישראל, כנקודת תורפה רגישה בחוסן הלאומי והצבאי שלנו. השנייה – פשטות ההפעלה של טילים, רקטות ומטעני הנפץ הנישאים בידי 'שאהידים' והאפשרות לייצר או לרכוש אותם בזול ובכמויות שכמעט אינן מוגבלות, נותנים בידי אירגוני הטרור, סוריה ואיראן אמצעי יעיל וזול לנהל באמצעותו מלחמת התשה אפקטיבית נגד האוכלוסייה הלא לוחמת ומרכזי התעשייה בישראל.
לצה"ל אין מענה טקטי או אסטרטגי יעיל נגד אסטרטגיה זו, מלבד יציאה למלחמה או לפחות למבצע נרחב לכיבוש אזורי השיגור. מהלכים שממשלת ישראל אינה ששה ואינה יכולה לעשות לעיתים תכופות.
במצב כזה מקבלת הגנת העורף ומוכנותו לספיגה חשיבות עליונה. מיגון יעיל של ריכוזי האוכלוסין ומערך היודע לטפל באוכלוסיה פגועה ולמזער את הנזקים הנגרמים לה, מגבירים את תחושת הביטחון של האזרחים ואת נכונות חיילי המילואים להתגייס ליחידותיהם, בשעה שהטילים והרקטות נוחתים על בתיהם ומשפחתם.
לא רק זאת. עצם הידיעה בצד השני שאין ביכולתו להסב נזקים חמורים לעורף ולמוראל שלו, עשויה להרתיע אותו, או לפחות לגרום לו לחשוב פעמיים בטרם יסתכן בתגובת ישראל על ירי טילים ורקטות מסיבי לשטחה. זה יהיה נכון עוד יותר ברגע שלאיראן, ואולי למדינות נוספות באזור, יהיה נשק גרעיני והם יצטרכו לשקול אם לעשות בו שימוש או להשאירו במחסן.
בנוסף, הידיעה שהעורף ממוגן מאפשרת לממשלה ולצה"ל לנהל את המלחמה בצורה מושכלת ובלי פאניקה. גם חסידי הגישה ההתקפית, הגורסת שברגע שנורים טילים ורקטות לעבר ישראל צריך לצאת מייד למתקפה כוללת – אווירית וקרקעית - על אזורי השיגור, יודעים היטב שמתקפה כזו מצריכה כמה שבועות עד שתיתן תוצאות. בינתיים, העורף אינו יכול להיעזב מופגז לנפשו נתון לחסדי נדבנים ומתנדבים.
עובדות אלה ידועות היטב, ולא מהיום. ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, דאג ערב מבצע סיני שחיל האוויר הצרפתי ייתן מטריה אווירית לעורף הישראלי, שאויים אז על ידי חילות האוויר של מדינות ערב. רק כשהובטחה המטריה הסכים לצאת למתקפה עם בריטניה וצרפת. אבל מאז שחיל האוויר הישראלי התעצם הזניחו ממשלות ישראל לדורותיהן את העורף. אפילו כשכבר ברור היה שהטילים והרקטות הפכו לבעיה שאין לה מענה.
כשל רב-מערכתי
דו"ח מבקר המדינה על כשלי הטיפול בעורף במלחמת לבנון השנייה הוא חמור אבל אינו מחדש הרבה. מבקרי מדינה רבים לפניו כבר התריעו שהעורף הישראלי אינו מוכן וערוך לספיגה והדו"ח הנוכחי רק הוכיח שהם צדקו ועד כמה. ומי שלא קרא את הדו"חות הקודמים חווה על בשרו במלחמה האחרונה את הפיאסקו הלאומי, שבלשון נקייה קוראים לו 'מחדלי הטיפול בעורף'.
מה שמתסכל ומדאיג מאוד למקרא ממצאי הדו"ח הנוכחי של המבקר היא העובדה שלא מדובר בכשלים בודדים של משרד ממשלתי, יחידה צבאית או ארגון הצלה כלשהם וגם לא במחדל או זדון של נושא משרה זה או אחר. העורף הישראלי הופקר במלחמה האחרונה עקב כשל רב-מערכתי של כל הגופים והרמות שהיו מופקדים על הטיפול בו. כשל שהתעצם בגלל הפיצול הרב בין גופים אלה, חוסר התיאום ביניהם והליקויים בתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה. כל אחד מהגופים והעומדים בראשם פעלו על פי הבנתם וכך הכשילו האחד את השני.
הממשלה וצה"ל טוענים שהפיקו את לקחי המלחמה ובפיקוד העורף מראים לך שחור על גבי לבן מה נעשה לתיקון הליקויים ומה עוד יעשה. אף על פי כן סביר להניח שאם תתרגש עלינו בקרוב מלחמה נוספת, המצב לא יהיה שונה בהרבה כיוון שהפיצול בטיפול בעורף וחוסר התיאום נשארו בעינם.
שר הביטחון וסגנו אחראים למיגון, למערך מל"ח (משק לשעת חירום) ולפיתוח מערכות ליירוט טילים, בעוד השר לאיומים אסטרטגיים אחראי להשד יודע מה. השר לביטחון פנים מפעיל את המשטרה באזורים מוכי הטילים ושר הרווחה ושר הפנים אחראים לפינוי התושבים ולמתן שירותים אזרחיים באמצעות ראשי הרשויות המקומיות. את התוצאות העגומות אפשר לראות יום-יום בשדרות וביישובי עוטף עזה.
למצב כזה יש רק תרופה אחת: ארגון מחדש של הטיפול בעורף הישראלי. נחוץ גוף אחד, משרד ממשלתי, שיהיה אחראי להכנת העורף למלחמה ולהפעלת מערך החירום במהלכה. בראש הגוף הזה צריך לעמוד שר, חבר קבינט שירכז בידיו את כל הסמכויות – ובעיקר את כל התקציבים – הנוגעים למיגון העורף והיערכותו בחירום. הגוף הזה הוא שיתאם בזמן מלחמה את הפעלת כל גופי החירום כולל פיקוד העורף, המשטרה, שירותי ההצלה והרשויות המקומיות; השר העומד בראשו הוא שיציע לממשלה ולקבינט מדיניות ושיטת פעולה לטיפול בעורף.
לאחרונה היו מי שהציעו את ח"כ עמי אילון כמועמד למשרה זו. אין ספק שזו הצעה שראוי לשקול אותה בכובד ראש הן בגלל הצורך התפקודי והן בגלל אישיותו וכישוריו של אילון. אבל בכך לא תמה הפרשה. ראש הממשלה צריך לוודא שמשרדי הממשלה השונים יהיו מוכנים להעביר לסמכות המשרד החדש והעומד בראשו את הסמכויות והתקציבים הדרושים ולתאם עימו את פעולותיהם. אם זה יקרה יתכן שכושר ההרתעה של מדינת ישראל יחוזק ובמלחמה הבאה, אם חס וחלילה תתרגש עלינו, יטופל העורף כראוי.
