ארה"ב בדילמה: מהו עונש ראוי להשארת ילד ברכב חם?

מהו העונש הראוי על מותו של ילד שנשאר ברכב חם, והאם ניתן לקבוע אמת מידה משפטית להורה שאחראי למות ילדו? השאלות הללו עלו על סדר היום לא רק בישראל - בעקבות מותה הטראגי של אופיר בלילטי - אלא גם בארצות הברית, שם אירעו מאז תחילת השנה 16 מקרי מוות דומים.

אחד המקרים הוא של קווין קלי, אזרח שומר חוק שהשאיר את בתו בת 21 החודשים ברכב במשך שבע שעות בחום הכבד. כשראה אותה השכן קשורה בתוך הרכב, הייתה פרנסס הקטנה כבר מתה מספר שעות. שופט שדן בתיק החליט לבסוף שלא לשלוח את האב האבל לכלא, אך השאלה שלבטח שאל את עצמו, חוזרת ועולה כל קיץ.

מאז אמצע שנות ה-90 מספר הילדים שמתו לאחר שהושארו בתוך כלי רכב בארצות הברית עלה באופן דרמטי. בעשור האחרון עומד המספר על 340 מקרים.

על פי מחקרים, ישנה התאמה בין העלייה במספר המקרים בארצות הברית לבין כניסתה לתוקף של התקנה האוסרת להציב כסאות בטיחות של ילדים במושב קדמי שבו מותקנת כרית אוויר, וההנחה להעבירם למושב האחורי. "עד אותו זמן, המספר הממוצע של ילדים שמתו ממכת חום ברכב בארצות הברית היה כ-11 מקרים בשנה", אמרה ג'אן נל, מרצה באוניברסיטת סן פרנסיסקו שחקרה את התופעה. "ואז התחלנו להושיב את הילדים במושב האחורי, וסובבנו את כסא הבטיחות כך שיפנה נגד כיוון הנסיעה, ומשנת 1998 ועד 2006 המספר הוא 36 בשנה".

אמהות נענשות יותר

ניתוח שביצעה סוכנות הידיעות AP ב-310 אירועי מוות מסוג זה בעשור האחרון מצא כי העונשים שהוטלו היו שונים ומגוונים, ובמקרים רבים השתנו בהתאם למי שהשאיר את הילד ברכב - אבות, אמהות או שמרטפים.

על פי הניתוח, אמהות זוכות לעונש חמור יותר בדרך כלל מאשר אבות. אמנם שיעור כתבי האישום וההרשעות נגד אבות ואמהות דומה, הסיכוי שאמהות ירצו עונש בכלא גדול ב-26 אחוז, וברוב המקרים, עונשם חמור יותר מזה של האבות.

הסיכוי ששמרטפים או גננות יואשמו במוות ויורשעו גדול יותר בדרך כלל, ואולם התדירות שבה יישלחו לכלא נמוכה מזו של מקרים שבהם מעורבים הורים, ועונשם בדרך כלל מופחת.

כתבי אישום מוגשים ביותר ממחצית המקרים - גם אם הילד הושאר מאחור ללא כוונה. בשיעור קטן מאוד מהמקרים - 7 אחוזים - ישנו שימוש כלשהו בסמים או אלכוהול מצד ההורים או השמרטפים, או שמדובר בהורים או שמרטפים עם היסטוריה של התעללות בילדים. ברוב המקרים מדובר דווקא באזרחים נורמטיביים שלא התכוונו כלל להרע לילדיהם.

"כשמסתכלים על המקרים באופן כללי, לרוב מדובר בהורים מאוד-מאוד טובים", אמרה ג'נט פנל, העומדת מאחורי עמותה שעוקבת אחרי מקרי מוות של ילדים בכלי רכב. "איש אינו חושב שזה יקרה לו. אני חושבת שאנשים משקרים אם הם אומרים שלא קרתה להם פעם בכל שנות גידול ילדיהם 'שהתרחש נס'".

אירוע התרמת דם של משפחת קלי. עונש חינוכי (צילום: AP)

מאז 1998, הוגשו כתבי אישום ב-49 מקרי מוות של ילדים בכלי רכב סגורים. מתוך אלה שההליך בהם הסתיים - 81 אחוז הסתיימו בהרשעה או הודאה באשמה, ובמחצית מהם נפסקו עונשי מאסר - של שנתיים לפחות. שיעור ההורים שהואשמו והורשעו היה נמוך מעט יותר ממקרים בהם האחראים היו אחרים - שמרטפים למשל - אך עונשם היה בדרך כלל חמור יותר: לפחות 4 שנים וחצי.

במקרים שבהם היו שמרטפים האחראים להשארת הילד ברכב - 84 אחוז הואשמו, ו-96 אחוז הורשעו. מספרם של אלה שנדונו למאסר היה דומה למספר ההורים, אך ברוב המקרים עונשם היה קצר יותר - כשנתיים.

נשים נדונו למאסר יותר מגברים, ולתקופות ארוכות יותר - אך בהשוואה של אבות ואמהות, הפער הצטמצם. אמהות נדונו למאסר ב-59 אחוז מהמקרים לעומת 47 אחוז מהאבות. חציון העונשים לאבות היה שלוש שנים; חמש במקרה של אמהות.

"אני סבורה שאנו מצפים מאמהות לאחריות גדולה יותר בהקשר הזה מאשר בחיי המשפחה הרגילים", אמרה מומחית מאוניברסיטת וייק פורסט שחקרה את התופעה. רבים סבורים שאבות הם "שמרטפים", אך אמהות "עושות את עבודת האל (בגידול הילדים)".

עונש "חינוכי" עדיף?

אז איך הסתיים המקרה של קווין קלי? האם צדק השופט כשלא שלח אותו לכלא? האם העובדה שבאותו יום הוא היה אחראי ל-12 ילדים לאחר שאשתו ובתו הגדולה היו בחו"ל? האם משנה העובדה שכשחזר הביתה באותו יום, ביקש משתי בנותיו בגילאי העשרה להשגיח על אחיהן ואחיותיהן הקטנים כשהוא חזר להביא ילד נוסף מבית הספר?

האם משנה העובדה שבמשך שבע השעות שבהן שהתה פרנסס הקטנה ברכב הלוהט הוא האכיל את הילדים, כיבס, תיקן נזילה במרתף, את המזגן המקולקל וגם חור בגדר שממנו נהגו הילדים הקטנים לצאת מהחצר?

התביעה קבעה כי העובדה שלא התעניין בגורל בתו הקטנה במשך שבע שעות מהווה עבירת רשלנות. הוא הורשע בהריגה ללא כוונת זדון והצבת ילדים בסיכון. חבר מושבעים המליץ לשלוח אותו לשנת מאסר. שופט שדן בתיק פסק לבסוף כי ירצה יום בכלא בכל שנה במשך שבע שנים ברציפות, ויקיים אירוע התרמת דם שנתי לציון יום השנה למות בתו.

קלי מילא את המשימה בשמחה מהולה בעצב. הוא אמר שהוא שמח שניתנה לו ההזדמנות לכבד את זכרה של בתו על ידי עזרה לאחרים. "השופט היה רחום. אני אסיר תודה לו שאיפשר לי להישאר עם משפחתי ולתמוך בה".