הוא "החברה הכי טובה" הוותיקה ביותר שיש לי
קוראים לו איל, אנחנו מכירים מכיתה ז'. הוא מכיר אותי הכי טוב שבעולם, ואני אותו. יש לו זכות ראשונים להגיד לי "נו, הדס, מה נסגר איתך? שמעתי את זה כבר אלף פעם". אני מקווה להיות אורחת הכבוד בחתונה שלו, והוא בשלי. בעד מוסד הידידוּת
אם בכסילותכם, או בתמימותכם, נכנסתם למערכת יחסים ידידותית ואפלטונית, והצד השני התעורר יום אחד והבין שאתם האדם הנכון להם ביותר וירוץ אליכם בזרועות פתוחות כשמסביב מתעופפים לבבות ורדרדים, ציפורים מצייצות וגם כמה כוכבים – הבעיה, או האשמה, היא לא באדם השני, וגם לא במוסד הידידות. הבעיה היא אך ורק בכם. תאמינו לי, הייתי שם. הבנתי.
אני לא אומרת שמידידוּת לעולם לא יכולות לצמוח אהבה או זוגיות. ממש לא. כבר היו דברים מעולם. אני כן אומרת שזה לא חכם להיכנס למצב ידידותי מראש, רק כדי שזה אולי, פעם, יקרה. אם אתם נורא רוצים להכאיב לעצמכם, יש לכך דרכים מגוונות ויעילות הרבה יותר מ"ידידות" עם אדם שאתם חולמים עליו בלילה, נסו טיפול שורש ללא הרדמה, למשל.
ואם אכן נכנסתם לידידות מתוך אינטרס גדול יותר, בזאת נשללה מכם הלגיטימציה להוציא שם רע לכל המוסד המכובד הזה, שתאמינו או לא - קיים.
הם לא חייבים להיות הומוסקסואלים
יש כמה אנשים בעולם שאכן יכולים לפתח ידידות אפלטונית חוצת-מגדרים. הם לא חייבים להיות הומוסקסואלים, הם פשוט צריכים לא להימשך אחד לשני. וזה די קל. חשבו נא כמה פעמים פסלתם משהו/י על סעיף משיכה. הרבה, נכון? אז איך פתאום, כשזה נוגע לידידות, אין דבר כזה שאין משיכה בין גבר לאשה? כמו שאני לא נמשכת לכל גברברי העולם באשר הם, כך אני גם מודעת לעובדה המזעזעת שלא כל גברברי העולם נמשכים אלי. היה לי קשה להגיע למסקנה ממוטטת-אגו זו, אבל התגברתי.
מעבר לכך, לפעמים ידידוּת יכולה להתחיל במקום שכן יש בו משיכה הדדית, אבל אין בו רצון רומנטי לזוגיות. איך זה? פשוט. לא כל מי שעושה לי גיצים בגוף אני באופן ישיר ומוחלט רוצה שיהיה בן זוגי לעתיד ואב לילדיי, לשם כך יש עוד כמה וכמה פרמטרים שצריכים להיכנס למשוואה.
יש לי ידיד שהתחיל כקטע רומנטי שלא ממש עבד. אני מאוד מחבבת אותו, חושבת שהוא חתיך-על, אבל יודעת שאין שום סיכוי שאסתדר איתו כבן זוג. אם שני הצדדים בוגרים ומודעים לכך שהם לא מתאימים כזוג, בוחרים לוותר על האגו וליהנות זה מחברתו של זה ללא ציפיות ורצונות רומנטיים, אין שום סיבה שלא יפתחו יחדיו ידידוּת חביבה.
פרטנרים הכי כייפים לטיולים ולחופשות. איל והדס
ועכשיו אגיע לסיבה האמיתית מדוע בחרתי להגן כך על מוסד הידידות. איל. אנחנו מכירים מכיתה ז', זה המון זמן. הוא למעשה "החברה הכי טובה" הוותיקה ביותר שיש לי. בחטיבה היינו בשומר יחד, בתיכון היינו הולכים לרקוד פוגו יחד, ומאז תמיד שמרנו על קשר. גם בצבא, גם בזמן הטיול הארוך שעשה, בו היינו שולחים מכתבים מעבר לים ומספרים אחד לשני מה חדש, מצרפים תמונות ושירטוטים, ועד היום.
הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלי
הוא מכיר אותי הכי טוב שבעולם ואני אותו. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלי. יש לו זכות ראשונים להגיד לי "נו, הדס, מה נסגר איתך? שמעתי את זה כבר אלף פעם, הסיפור תמיד אותו הסיפור, רק שם הבחור משתנה" - ולקבל בתגובה הרמת גבה המסמלת סוג של כניעה "טוב, נו, צודק" ואת חזרתי למפת המציאות. יש לו גם זכות ראשונים לקבל שיחת טלפון ממני כשאני ממש, אבל ממש לא מבינה בחור מסוים וצריכה חוות דעת גברית בנידון. וכמובן, זכות להשיב לו מנה אחת אפיים ולהיות הזווית הנשית בסיפורי האהבה שלו.
הוא הפרטנר לטיולים ולחופשות הכי כייפי שיש לי, הוא יודע להסתדר כמעט בכל מקום וכמעט עם כל אדם ותמיד לתת לאנשים הרגשה טובה כשהוא בסביבה. פעם הוא אמר לי שהוא מקנא בי על כך שאני כשרונית, בעוד לו אין אף כישרון בולט. הסתכלתי עליו ואמרתי שגם לו יש כישרון. כ"כ הייתי רוצה להצליח להתחבר לאנשים בצורה הטבעית, החמה והכנה הזו שלו. הוא רק מדבר עם משהו, והופ - תוך חמש דקות יש לו חבר אמיתי חדש.
מעולם לא חשבנו או רצינו להיות "מעבר לזה". לא אני ולא הוא. למרות שהוא אחלה בחור, באמת. ואני זכיתי לראות אותו מתבגר ומתגבר, ולהודות בפה מלא שהבחור הזה אכן מתנה. אני מתייחסת אליו כאילו היה אחי, וכך גם הוא אלי, ואין לנו שום כוונה להתעסק בגילוי עריות עכשיו. אנחנו גם יודעים לתת את ה"ספייס" הראוי כשלאחד מאיתנו יש זוגיות. ומעבר לכך, כל אחד מאיתנו מקווה להיות אורח הכבוד בחתונתו של האחר.
אז לפני שאתם פוסלים ידידות כלאחר יד, בגלל החמצות אלו או אחרות, אנא היו כנים עם עצמכם. ידידות צריכה לעמוד בפני עצמה, לא בתור נקודת פריצה לעתיד טוב יותר. בידידוּת עצמה יש המון. מעבר לחברות אמיתית, היא גם נותנת הצצה קרובה ופרטית לעולם המוזר הזה שנקרא "מוחו של המין השני". נסו את זה. מומלץ בחום.
לפנייה לכתב/ת 
