ימים אלה של ראשית השנה הם ימים של חשבון נפש, של כפרה, של החלטות אמיצות. לכן, אין זמן מתאים יותר מהימים הללו לקבל החלטה חדשה, פנימית, שעשויה להציל חיים. ובעקבותיה לעשות מעשה.
אנחנו ב-ynet החלטנו השנה לקדם בכל דרך את המפעל להצלת
| כך נולד כרטיס התורם של אדי |
|
| "אדי לא זכה, אבל 380 אלף איש מקיימים את חזונו" / גיל בן נון |
|
בגיל 28 נפטר אדי בן דרור ממחלת כליות קשה, אחרי חודשים של חיפוש תורם מתאים, ו-18 יום בלבד לאחר שהושתלה בגופו כליה. בפרק הזמן הקצר שעבר מההשתלה ועד מותו קיווה אדי להקים ארגון שיעודד אנשים לשאת איתם כרטיס אישי, שיבטיח את תרומת אבריהם אחרי מותם. ביום השלושים למותו הקימו הוריו את העמותה שנושאת את שמו, ומאז הספיקו להנפיק כרטיסים ל-380 אלף ישראלים טובים, שציוו להציל חיי אחרים במותם. דבורה, אמא של אדי, מספרת על החזון הנועז שהפך למפעל החיים הגדול במדינה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
חיים שמובילה עמותת אדי, ולהביא להרחבה משמעותית של מספר הישראלים הטובים שהחליטו עתה, עוד בחייהם, להעניק לזולתם את המתנה הגדולה מכל - חיים חדשים באמצעות תרומת אברים.
"כרטיס אדי" מבטא את הסכמתו של אדם לתרום את אבריו אחרי מותו. בישראל, רק כשמונה אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת - 380 אלף איש בלבד - נושאים כרטיסים כאלה. זאת, לעומת כ-35 אחוז מהאזרחים בארצות המערב, שחתמו על כרטיסים דומים. אם שיעור תורמי החיים בישראל היה דומה לזה המקובל במדינות אירופה, היו ניצלים בארץ מדי שנה חייהם של מאות בני-אדם!
וכה קל היה להציל את מאות החיים הללו, לו אך היינו כולנו מגלים את הנכונות האחת הזו: שאחרי מותנו יימסרו אברים מגופינו למי שתרומה זו עשויה להציל את חייו.
פרויקט תורמים לחיים:
כ-1,000 ישראלים, שאברים קריטיים בגופם ניזוקו בשל מחלה, פציעה או תאונה - נאבקים, ברגע זה ממש, על חייהם. כ-1,000 ישראלים חיים עם הידיעה, שמחר עלול להיות יומם האחרון. הם ממתינים נואשות לתרומה של אבר בריא: לב, ריאה, כבד, כליה. אך האברים הללו, שעשויים היו להציל את חייהם, לא נתרמים. והתוצאה: רבים מהישראלים שברשימת הממתינים להשתלת אברים מתים טרם זמנם. מוות סתמי, מיותר, מתסכל. מוות שניתן היה למנוע.
התופעה הזו – מיעוט כה יוצא דופן של תורמי חיים - מדהימה בעיני. אנשים הרי הולכים לעולמם - מי בשיבה טובה ומי בטרם עת - כי זוהי דרך העולם. אנחנו חיים במדינה למודת קושי ושכול, שרבים מבניה, מבוגרים וצעירים, נהרגים בתאונות דרכים, בפעולות איבה, במלחמות ובאסונות. איש אינו מתכנן את מותו, ולרוב מגיע המוות בהפתעה מוחלטת, מתנפל עלינו ללא שום התרעה.
ודווקא בשל הפתאומיות הזו, קשה לממש את מתת-החיים שהנפטר יכול היה להעניק. שכן בלא ציווי ברור מראש של אדם - בעודו בחיים - לתרום את אבריו, הסיכוי שניתן יהיה לממש מהלך כזה ברגעים שלאחר הפטירה, קטן. דווקא ברגע הכה-נורא הזה נדרש מהלך הרשאה מסובך וקשה. זה עלול להתארך, ולכן על-פי-רוב לא מצליח. וכך, כחברה שואפת חיים, אנחנו מפסידים פעמיים: נקבור את הנפטר ונתאבל עליו, ובמהרה ניאלץ לקבור מולו גם את החולה שממתין לשווא לתרומת אברים.
לכרטיס אדי יש משמעות קריטית ברגעי האמת: כאשר מתבקשים קרובי הנפטר לתת את הסכמתם לתרומת אבריו. ברגע הקריטי הזה הכרטיס ייתפס כצוואתו החד-משמעית של הנפטר. כאילו ניצב באותו מעמד והוא לוחש באוני אוהביו: "זו בחירתי, זה רצוני, להציל חיי אנשים אחרים. אנא, כבדו את בקשתי הזו".
מהסקרים אפשר ללמוד בבירור על עמדתו החיובית של רוב הציבור הישראלי כלפי תרומת אברים. אך למרות העמדה הרווחת בעד תרומת אברים אחרי המוות, בפועל, רוב הציבור אינו מתרגם את העמדה שלו לכדי חתימה מעשית על "כרטיס אדי". והמחיר של האי-עשייה הזו הוא מחיר שאין יקר ממנו - חיי אדם. המחיר הוא נורא במיוחד בהתחשב בכך שאדם אחד, התורם את אבריו לאחר מותו, יכול להציל אפילו תשעה אנשים!
לאחד יעניק לב, לשני לבלב, לשלישי כבד, לרביעי ולחמישי כליות, לשישי ולשביעי ריאות, לשמיני ולתשיעי קרניות עיניים. תשע נפשות!
כולנו מכירים את הציטוט ממסכת אבות: "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא". אם ללכת על פי חז"ל, נוכל לומר כי כל התורם את אבריו לאחר מותו, כאילו הציל את עולמנו תשע פעמים!
היום אנחנו משיקים אזור תוכן חדש
בערוץ הבריאות של ynet, שיוקדש כולו למשימת גיוס חתימות על כרטיס אדי. מדי שבוע נדווח על בעלי כרטיס חדשים, מונולוגים של אישי ציבור ומובילים חברתיים שבחרו להצטרף ליוזמה, אנשים, שהחלטה של כל אחד מהם לתרום את אבריו לאחר מותו - עשויה לשנות את גורלם. נספר גם על ישראלים הממתינים לתרומת אברים שחייהם תלויים על חוט השערה ועל כאלו שזכו לחיים חדשים אחרי השתלה.
היעד שקבענו מאתגר: להביא להגדלת מאגר בעלי "כרטיס אדי" לחצי מיליון איש ואשה לפחות, עד סוף השנה הנוכחית. כלומר: אנחנו מבקשים לצרף למאגר, בתוך שנה, עוד כ-120 אלף תורמים חיים.
כגוף תקשורת, אין ל- ynet לכאורה מנדט לשדל את קוראיו לעשות או לא לעשות מעשה. אלא שהיום אני מרשה לעצמי לחרוג מעמדת הצופה האוביקטיבי, ואני מפציר בכם לקרוא את המידע המופיע במדור זה, להתרשם מהנתונים ומהעדויות, לקחת את הזמן שנדרש לכם כדי לקבל החלטה אמיצה - ולבחור במודעות מלאה בהצלת חיים.
אני מזמין את כולנו, גברים ונשים מעל גיל 18, להצטרף ליוזמה המשותפת של ynet ועמותת אדי, ולנצל את הפיתוח החדש שאנו מעמידים כאן לרשותכם: חתימה מקוונת על "כרטיס אדי" דרך הרשת.
אנא, היכנסו לכאן,
מלאו את פרטיכם בטופס, ובעוד כמה ימים תוכלו לשאת גם אתם את כרטיס החבר במועדון האצילי והאנושי ביותר בישראל - "כרטיס אדי" שמציל חיים.
ובחתימה הפשוטה והכה-אנושית שלכם על כרטיס אדי, תמה שליחותכם. ומי יודע, אולי - כתום מאה ועשרים שנה למועד חייכם - החתימה שתחתמו כאן תציל ביום מן הימים נפשות רבות.
אני מאחל לכם אריכות ימים, בריאות טובה, שנה טובה, והכי חשוב - חתימה טובה.
יון פדר
העורך הראשי
