כמה מפסידה המדינה מההטבות במס?
הפסדי האוצר מהפטורים ומההטבות במס מסתכמים בסכום עתק של 34 מיליארד שקל. הללו כוללים בין השאר פטור ממע"מ על ירקות ופירות, הטבות מס לפריפריה, לספורטאים ולכתבים זרים, וכמובן הפטור על קניות בדיוטי פרי. ומה שהכי חמור שעד כה לא התקיים שום דיון ציבורי אודות התועלת שבהם
המיליארדים שחסרים לאוצר, על פי תלונתו השגרתית, נחבאים בשולי ספר התקציב. ליד תחזית ההכנסות נחבא אל הכלים הנספח המעניין של הפסדי האוצר מהפטורים ומההטבות במסים. בתקציב השוטף הם מסתכמים בכ-34 מיליארד שקל. האוצר אמנם מודה בהפסד של 31.6 מיליארדים, אבל בכיר במשרד מציין כי בתום לב נשכחו כ-2.5 מיליארד שקל
של עלות הטבות שווי השימוש ברכב צמוד.
מחוץ לאוצר רק בודדים טורחים להגיע לפרק המרתק הזה ולהפיק לקחים מתוכנו. מדובר בהפסדי מס היסטוריים. היועצת הכלכלית של ועדת הכספים, סמדר אלחנני, חוזרת ומתריעה עליהם ערב כל דיון שנתי על תקציב המדינה הבא. לקראת הדיון שייפתח אחרי החגים יופיעו מן הסתם הדברים הבאים בנייר העבודה הקבוע שהיא מכינה.
"הטבות המס הן הוצאה תקציבית לכל דבר אבל הדיון עליהן מתקיים רק פעם אחת בעת אישורן, בניגוד לדיון השנתי שמתקיים על סעיפי ההוצאה", היא כתבה לקראת הדיון הקודם לפני כשנה. "אין מעקב על העלות-תועלת של כל הטבת מס, על חסרונותיה וניצולה לרעה. קרן המטבע העולמית העירה על כך ואף הצביעה על הסכום הגבוה של ההטבות ועל השימושים החלופיים שניתן היה לעשות בהן, כגון הקטנת נטל החוב הפנימי".
17 מיליארד שקל על קופות גמל וקרנות
באוצר מודעים למחדל, אך לא מוכנים לדבר עליו לציטוט. מאיר קפוטא, עד לאחרונה הממונה על הכנסות המדינה, היחיד שדיבר בגלוי, מודה כי ניתן היה לחסוך מהסכום הנ"ל לפחות 7 מיליארד שקל בשנה. כמעט כל הסכום שחסר לאגף התקציבים לספק את כל הצרכים החברתיים הדחופים בתקציב 2008, ובהעדרו יבואו כרגיל הגזירות.
במלים אחרות - טיפול שורש ביוזמת האוצר או בעיקר של ועדת הכספים, עשוי על פני הדברים, לסתום את החור הקבוע בתקציב, אם נקבל את המדיניות הקשוחה שעודפי ההכנסות (השנה יהיו לפחות 9 מיליארד שקל) מיועדים להורדת נטל החוב הציבורי. בדיקה מהירה העלתה השבוע שבכנסת לא צפויה התנגדות למהלך שכזה.
"החרות הרבה שאנחנו נוהגים במסלול הטבות המס הנצחיות היא תוצאה של הקשיחות התקציבית ואחד היצרנים הגדולים שמנציחים גם את הפער החברתי. זו שיטה קלוקלת מכל הכיוונים", אומרת שלי יחימוביץ, חברת ועדת הכספים. "מההטבות נהנים רק משלמי המס כשהעוני בישראל הוא מתחת לסף המס. אף אחד לא שואל אם כל הטבה השיגה את יעדה. על שיפוי המעסיקים, למשל, שפכו 200 מיליארד שקל בעשורים האחרונים, ואף אחד אפילו לא בדק אם הוא בכלל מעודד את התעסוקה במשק".
יחימוביץ הספיקה ללמוד את פרק ההטבות. יו"ר הוועדה, סטס מיסז'ניקוב, נמצא בשלב הלימודים. רובי ריבלין ביקש מרשות המסים את הפרטים שניתן למצוא בספר התקציב. המספרים מדברים בעד עצמם: הטבות לשוק ההון כמו קופות גמל, פנסיה, קרנות השתלמות ורווחי הון בבורסה (16.7 מיליארד); הטבות לגורמי ייצור ותעשיה כמו עידוד השקעות ומחקר ופיתוח (2.63 מיליארד); הטבות לרווחה כמו פטורים לקצבאות למיניהן, זיכויים לאזורי הפיתוח וקו עימות, פטורים להכנסות מהימורים, משכר דירה (5.7 מיליארד); הטבות במסי נדל"ן (2.7 מיליארד שקל); ופטורים ממע"מ, מכס ומס קניה כמו על ירקות ופירות, והדיוטי פרי (3.8 מיליארד שקל). אין פירוט של הטבות המס ברשויות המקומיות.
מה בעצם היתרון בהטבות המס?
המעניין בסיפור הזה הוא שהביקורת החריפה של השיטה כבר מופיעה לצד המספרים. האוצר מודה שם שהטיעון כאילו יש יתרון בהטבות המס על פני ההוצאה התקציבית הישירה, איננו עומד במבחן המציאות בכשל שוק שמצדיק להיטיב עם אוכלוסייה מסוימת או פעילות כלכלית כלשהי. המבקר האלמוני אומר שהתערבות הממשלה באמצעות מנגנון המס עלולה לצרוך משאבים יקרים לבקרת הזכאות, ולמניעת הניצול לרעה של ההטבות. ככל שאי הוודאות המשפטית גדלה - גוברים החיכוכים בין שלטונות המס לנישומים ונפגעים יעדי ההטבות כמו עידוד ההשקעות והתעסוקה.
כל זה בשעה שמיומנות המנגנון היא מיסודה בגביית המסים ולא בהכוונת פעילות כלכלית או בעידוד ההגירה לפריפריה. אבל החיסרון הגדול של הטבות המס, אפילו בעיני המבקר מהאוצר, נובע מהיעדר דיון ציבורי אודות התועלת שבהן. מסיבה זו הן אינן זוכות לאישור תקופתי, להבדיל מתקציב ההוצאות של הממשלה המחייב בחוק את אישור הכנסת מדי שנה. חיסרון גדול לא פחות הוא שההטבות לא משנות את חלוקת הנטל אלא מעבירות את עלותו לשאר האוכלוסייה, ומחמירות את מצבה. "הן מעודדות התחמקות מתשלום מס אמת, פוגעות ברווחת הציבור ומסתירות את ההיקף האמיתי של מעורבות הממשלה במשק", לדברי הדובר.
עד כאן התורה הרשמית שבכתב. התורה שבעל-פה, בלי לצטט את הדובר, טוענת שתמונת ה-34 מיליארד מנופחת בגלל טעות אופטית. רק חלקה נובע משיקולים מקצועיים מוצדקים או פוליטיים בלתי הפיכים. למשל עידוד השקעות הון, או הפרות הקדושות כמו הפנסיה, שהיא הכי קדושה, הקצבאות ונקודות הזיכוי המשפחתיות. אופייני לקטע הזה הוא הפטור על קרנות ההשתלמות (3.5 מיליארד!). באוצר בטוחים ש"הכל פיקציה שצריכה לעבור מהעולם", אבל מי הגיבור שיעז לשבור את ראשו בעימות עם האיגודים המקצועיים?
הטבות "על הנייר"
חלק לא מבוטל הן הטבות "על הנייר" או מנופחות כתוצאה מ"שיטת המדידה". למשל במס על רווחי הון שהוא קצוב ולא לפי שיעור המס השולי של המרוויח. ההפרש נרשם באומדן הרשמי של עלות ההטבה. מה נשאר? רק פרטים בשוליים שגם הם ראויים לביטול, מה שבאוצר מכנים "הרשימה השחורה", אבל לא נכון להגיד שגם לגביהם מרימים או יושבים בחיבוק ידיים. הפקידים חוזרים ומוחים נגד הרשימה, החל מהפטור ממע"מ על ירקות ופירות, ועל הכל באילת, דרך הטבות המס לפריפריה, לספורטאים ולכתבים זרים, ואפילו לאבזרי בטיחות לרכב שכבר נהפכו לתקן מחייב, וכלה בפטור על קניות הישראלים בדיוטי פרי.
"עניינים נקודתיים ולא דרמטיים שצריך לזרוק לפח", לפי הגדרת האוצר שאכן עולים לדיון שנתי בלשכת ראש הממשלה (לאחרונה לא מכבר), ערב אישור התקציב, שסופו ידוע מראש. הכלבים נובחים והשיירה עוברת. גם אם מדובר כאמור בחיסכון של 8-7 מיליארד שקל. בעיקר כשנקודת המוצא היא לקחת כסף מהעשירים לטובת העניים.
"אנחנו כבר כמו קאטו הזקן מרומא", אומרים באוצר. "משעממים את עצמנו בוויכוח הסיזיפי מול ההתנגדות שכל העסק הזה לא כלכלי או לא ניתן ליישום כשפורטים אותו לפרוטות. הפוליטיקה הרי לא נורא משתנה". הפוליטיקה שהרגה לא מזמן את ההצעה לצמצם את הפטור על קניות בדיוטי פרי מ-200 ל-100 דולר, מיד לאחר הדלפתה.
אין להם פתרון קסם יצירתי זולת החלופה המועדפת בשיטת "קח-תן" של הפחתת מס לכלל האוכלוסייה עם ביטול או צמצום ההטבות לקבוצות ייחודיות. רפורמה שנועדה לפזר את עננת החשדנות שהאוצר רוצה רק לקחת. אלא שבינתיים עדיין תקוע בצנרת הניסיון האחרון של הנהגת מס הכנסה שלילי והרחבת מדרגות המס לשכבות הביניים, כולל לעצמאים, בתמורה שתתקבל מהגדלת שווי השימוש ברכב. מיסז'ניקוב תוקע אותה בוועדת הכספים במטרה להרחיב את חוג זכאי המס השלילי.
זה לא בדיוק הלקח שנלמד מביקורה האחרון של הוועדה באילת. חבריה לא הצליחו לשכנע את פרנסי העיר לתמוך בביטול הפטור הגורף ממע"מ פרט לשירותי התיירות, בתמורה להשקעת התמורה שתתקבל (250 מיליון שקל בשנה) במפעלים המקומיים.
היו"ר הקודם, יעקב ליצמן, לא מופתע. "כל המאמץ הזה לא אקטואלי. אתה רק מנסה לנגוע בהטבת מס וכבר מקומם עליך עולם ומלואו. ברור שזה לא תקין, אבל אני לא רואה שר אוצר שייפרד מהחטא הקדמון של אישור התקציב בשיטת הטייס האוטומטי, כך שנוכל לטפל בכל סעיף בנפרד".
ח"כ אבישי ברוורמן מציע להמתין לתוצאות המאמץ שהחל בקונגרס האמריקני לפשט את מערכת המסים, שגם היא עתירת הטבות ייחודיות. "עד עכשיו ההתנגדות הגדולה באה מהלובי של עורכי הדין ורואי החשבון, כי במערכת פשוטה מי צריך את הצבא האדיר שלהם? אם הקונגרס ינצח, אין סיבה שכאן לפחות לא נהיה יותר אמריקנים מאמריקה".
