שתף קטע נבחר

4 סיפורים מהשטח: למה הרפואה הצבאית חולה?

חובשים לא מנוסים, אחוז גדול של חיילים שמתחזים לחולים ואי סדרים בשטח: על רקע האלימות במרפאות קצין העיר וחוסר שביעות הרצון של החיילים מהטיפול הרפואי אותו הם מקבלים, מסביר ד"ר יחיאל בר אילן, רופא צבאי במיל., למה בעצם הרפואה הצבאית קורסת. ויש גם פתרונות

מה הסיכוי שגבר בן 60 הסובל מעצירות יפנה לרופא המשפחה, יקבל את התוצאות בזמן ובין השאר אף ימצא שם אבחנה לגבי מחלת סרטן (או שלילתה של המחלה)? סיכוי טוב. מה הסיכוי שחייל עם עצירות יקבל אבחנה מדוייקת של מחלה

משמעותית בפנותו אל הרופא הצבאי שלו? נמוך ביותר. חולשותיה של הרפואה הצבאית אינה הסיבה העיקרית לכך.

 

בקרב מאות אלפי חיילי צה"ל נמצאים מאות מהם הנושאים מחלות חמורות, אך את אלו קשה מאד לאתר בקרב האלפים המציפים את מרפאות הרופאים הצבאיים בשל תלונות שווא. נוסף על כך, בשנים האחרונות גברה המגמה בקרב מפקדים, הורים וחיילים, לפנות לרופאים כמה שיותר, על מנת "לא לקחת אחריות" ו"ליתר בטחון". מה שבטוח - לא סביר שלפני כל מסע בשטח, רבע ממצבת החיילים בבסיס טירונים יעמדו בתור לרופא. וזה בדיוק מה שקורה בשטח.

 

אחוז המפגשים הרפואיים שעיקרם ענייני טפסים ומנהלה גם הוא עלה למימדים בלתי סבירים. עלינו להפנים עובדה פשוטה: ככל שיגבר אחוז הנבדקים הבריאים, כך יתקשו הרופאים והחובשים לאתר את החולים באמת, ומספרם היחסי יילך ויקטן. ידע, נסיון וטכנולוגיה לא יכולים לגבור על המכשול הסטטיסטי הזה.

 

"רק 5% מפניות החיילים מוצדקות"

מעבר לעבודתי האקדמית, אני משמש גם כרופא צבאי במילואים בדרגת סרן. מנסיוני שלי, לא יותר מחמישה אחוז(!) מהחיילים אותם בדקתי במסגרת שירות המילואים שלי, היו חולים או נזקקו לבדיקת רופא (השיעור המקביל בפניות לרופא המשפחה הוא 50%, ובפניות למרפאות מומחים כ-10%).


למפקדים בדרך כלל אין נסיון במגע עם רפואה ראשונית (צילום: איי אף פי)

 

הצפת המרפאות הצבאיות בחיילים בריאים נגרמת גם מסיבות קלות יותר לטיפול: משמעת לקויה של חובשים (האמורים לנהל את המרפאה) והתנהגות פרועה של חיילים. המפקדים בעלי הסמכות בשטח ובפועל (רמת מפקדי פלוגות וגדודים) הם בדרך כלל אנשים בריאים ללא נסיון במגע עם רפואה ראשונית. טוב היה עושה הצבא לו היה שולח אותם לפחות ליום עיון בו ילמדו על הרפואה השגרתית ודרכי ההתמודדות שלה. את חובשי המרפאה יש לשלוח לפחות לשבוע התנסות ולימוד עם רופאי משפחה.

 

להמחשת הטיעונים הפשוטים אציג כמה דוגמאות מנסיוני כרופא צבאי במילואים במבחר מרפאות ביהודה ושומרון במשך 11 שנים.

 

החובש זייף חתימות על טפסי מחלה ומרשמים

חייל הציג לפניי במרפאה באזור חברון תוצאות בדיקה שמשמעותה היא ליקוי בהתפתחותו המינית. מעולם לא פגשתי את החייל קודם לכן ולא הבנתי מדוע לא ערכו לו שיחת הסבר יסודית במרפאת המומחים בה נבדק. תוך כדי שיחה

התפרץ לחדר החובש הגדודי ודרש שאסיים את שיחתי עם החייל כי הוא צריך צאת מיד חזרה לבסיס האם. כיוון שנכנס, קטע את השיחה שלי עם החייל, שמן הסתם היתה פרטית ואישית. החובש אמנם היה לוחם מעולה, אך היה חסר כל חינוך בנוגע לסודיות רפואית, ראיון רפואי, כבוד לרופא ופרטיות המטופל.

 

במקרה אחר באותה גזרה, נתפס חובש שהחתים ללא רשות מרשמים ותעודות מחלה בחותמת האישית שלי. העבירה היתה מספיק חמורה כדי שאותו חובש יישלח לכלא צבאי, אך מפקד המרפאה נמנע מלהעמידו לדין בשל החשש שייאבד כח אדם.

 

סיפור נוסף: במהלך אחת השבתות התקבל דיווח על חיילת שלקתה בהתקף אסתמה באחד המוצבים סמוך ליריחו. החובש התורן, חייל בן עשרים עם ציונים מעולים בקורס חובשים, סירב לצאת לשטח טרם צאת השבת. ההסברים שלי לא הועילו. הוא היה משוכנע שיש לו די והותר ניסיון בטפול באסתמה. חוץ מזה, הוא טען שהכיר את החיילת והיא תוכל לחכות. הרופא התורן נאלץ לעבור מסכת ויכוחים קשה עם החובש, שפשוט התעקש שלא לפעול. יום אחרי, זה נגמר בבירור אצל המג"ד, שדווקא הצדיק את הרופא כי "הרופא יותר ותיק בצבא ולכן אני מקבל את המילה שלו".

 

ועוד אחד: חייל ניגש למרפאה עם רטייה על עינו והתלונן על גירוי עז בעין. בדיקה במחשב הצבאי העלתה כי שעתיים קודם לכן נבדק החייל על ידי רופאת עיניים שקבעה כי אין צורך ברטייה, ובעצם אין לחייל כל בעיה רפואית. כששמע זאת, החל החייל להשתולל, לאיים ולקלל ואף דרש שאשוחח עם אימו בפלאפון. אחראי המרפאה, האמור לשמור על הסדר, לספק לרופא גיבוי ולשרת את 40 (!) הפונים האחרים הממתינים בחוץ, הציע "פשרה": החייל יקבל יום מנוחה בבית.

 

מחשוב התיק הרפואי הוא דוגמה למאמצים שעושה חיל הרפואה בשנים האחרונות במגמה לשפר את הרפואה הראשונית בצבא. אך בכך לא די, צודקים הרופאים הצבאים שקצה נפשם בלחץ ובאיומים. צודקים החיילים החולים בתלונותיהם על אזלת ידה של הרפואה הראשונית בצבא. הפתרון נעוץ באכיפה משמעתית כנגד הפרות משמעת של חיילים בתחום הרפואה, בחינוך החובשים לעבודה קלינית (בשונה מהערכות חירום) עם רופאים, ובהגברת המודעות של מפקדים לטיבה של רפואה ראשונית באופן כללי. 

 

  • הכותב הוא מרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב וכן סרן במילואים בחיל רפואה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רק 5% מהחיילים שנבדקו נזקקו לבדיקת רופא
צילום: איי אף פי
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים