למה מי אתה שתפסול אותי?
בעוד שאני מחפשת בבחור אינטליגנציה, חוש הומור וטוב לב, גם אם הוא לא נראה מדהים, יש הרבה בחורים המתעקשים על בחורות מושלמות, גם אם הם עצמם נראים גרוע למדי. והבשורה החדשה מהוליווד לא ממש עוזרת לנו, הנשים
המשפט הזה נכון לחיים באופן כללי ולא רק בהקשר של יחסים רומנטיים. שני אנשים מסתכלים על אותו הדבר ורואים שני דברים שונים. אני יכולה לקנות לעצמי ארנק, עגילים, בגדים או רהיט שאני אחשוב שהם יפים, ומישהו אחר יחשוב שהם לא. זה בסדר וזה מקובל וכך זה צריך להיות. הרי לא ייתכן שכולנו נחשוב אותו הדבר.
למעט דוגמניות זוהרות ומירי בוהדנה, אין בחורה שיש לגביה קונצנזוס. לא כל אחת עושה את זה לכל אחד, ולהפך. בחורות מלאות, לדוגמה, נפסלות לא פעם בגלל מידותיהן, אבל גם בחורה רזה יכולה למצוא עצמה מול בחור שמעדיף אותן יותר עסיסיות. אין בזה כללים. מה שטוב לאחד, לא טוב לאחר.
באופן כללי אני רואה את עצמי בחורה עמוקה, שלא מתעסקת בזוטות. הנושא הזה לא מעסיק אותי בצורה משמעותית. בדרך כלל אני נוטה להסתכל על אדם כעל מכלול של תכונות ושל אישיות ולא רק על מראהו החיצוני. ולפני שיקומו כל אותם אנשים, יצעקו "מתחסדת!" ויאמרו שגם אני לא אצא עם מישהו שידחה אותי פיזית, אני רוצה להגיד להם שהם צודקים. באמת לא אצא עם מישהו שלא מושך אותי חיצונית, אבל לא בהכרח שמישהו ש"לא נראה טוב" בהגדרה היבשה לא ימצא חן בעיני חיצונית. יש הרבה מאוד בחורים שאולי לא נראים כמו בראד פיט ואף רחוקים מזה מרחק שנות אור, ועדיין יש בהם משהו מושך, משהו סקסי, משהו גברי.
אולי הטעם שלי מיוחד
לגבי רוב הבחורים שיצאתי איתם בעבר ושחשבתי שהם נראים טוב מאוד, חברותיי בדרך כלל נטו לחשוב אחרת. אולי הטעם שלי מיוחד, או שאני באמת מסתכלת על בן אדם ורואה בו גם יופי חיצוני וגם יופי פנימי. הרי ברגע שאנחנו מכירים מישהו לעומק, ההפרדה בין האישיות שלו לבין המראה החיצוני שלו מיטשטשת ואנחנו לא שמים לב לאיך שהוא נראה. תחשבו על אנשים שאתם מכירים במסגרת העבודה או במסגרת הלימודים או סתם חברים קרובים ורחוקים, הרי בטוח יש כאלה שלא נראים טוב, אך נעימים לשיחה, אינטליגנטים, נדיבים וכולי, לכן אתם כבר לא שמים לב לחזות החיצונית שלהם. ההיכרות משנה את כל התמונה. זה יכול לקרות גם הפוך: אם יש מישהו שנראה טוב, אבל רע באופיו או מניפולטיבי ואינטרסנט, לא תמיד תחשבו שהוא נראה טוב.
כבר זמן רב שאני מבחינה בתופעה מדאיגה מאוד - בחורים שיוצאים לדייטים עם בחורות פוסלים אותן על סמך מראה חיצוני בלבד. בעוד שאני מחפשת בבחור קצת עומק, קצת אינטליגנציה, חוש הומור וטוב לב גם אם הוא לא בעל מראה חיצוני מדהים, הרי שבחורים מחפשים בחורות שנראות מצוין, כשאב הטיפוס שלהם הוא מראה כמו של אנג'לינה ג'ולי, והם לא מתפשרים על פחות, תוך התעלמות בלתי מובנת מתכונות האופי.
בעוד שאני נותנת צ'אנס למישהו גם אם הוא לא מושך אותי בדייט הראשון, מתוך תקווה ללמוד להכיר אותו עם הזמן, הרי יש בחורים רבים שפשוט פוסלים על הסף בחורות שלא נראות להם חיצונית, בכלל בלי להיפגש איתן שוב ולנסות להכיר אותן. יותר מכך: יש בחורים שהם עצמם לא נראים טוב במיוחד, אבל זה לא מפריע להם לרצות לצאת עם הסופר-מודל הבאה ולפסול כל אחת שלא עומדת בקריטריונים המחמירים האלה.
הרדידות הזאת פושה בכל מקום בארץ ובעולם
אבל מה אני רוצה מגברי ישראל הנחמדים, אם הרדידות הזאת פושה בכל מקום בארץ ובעולם? באחרונה התגלגלה לידי כתבה על רון קופמן. הוא משתתף בתכנית יציע העיתונות בערוץ הספורט, ואני התוודעתי לקיומו בזכות החיקוי של טל פרידמן ב"ארץ נהדרת". לאחר קריאת הכתבה וצפייה באחת התוכניות, הבנתי כמה החיקוי שלו היה עדין. מעבר לזה שהוא גס רוח, הוא לא נראה טוב. בכתבה הוא מתבטא בצורה איומה על יחסים, למשל, הוא אומר שם שהוא מחפש אשה עצמאית - אחת שלא תתבייש לעלות על מונית בארבע לפנות בוקר, כי הוא לא מסיע יותר, הוא עייף בשעות האלה. הוא גם מספר על הכרויות באינטרנט וכותב בלי בושה שהוא מחפש מישהי רזה. הרי הוא בוודאי רואה שלוש ספרות כשהוא עולה על המשקל, אז מאיפה החוצפה לבקש מישהי רזה? מאיפה החוצפה בכלל לבקש מישהי שתרצה לצאת איתו, עם כל דעותיו השוביניסטיות?
כתבה נוספת שקראתי לפני כחודש באחד מעיתוני סוף השבוע דיברה על הטרנד החדש בהוליווד: המפיקים בעיר הזוהר התחילו ללהק לתפקידים ראשיים בסרטים נחשבים שחקנים שהמראה החיצוני שלהם הוא ממוצע למדי, כמו בחורים רגילים שאנו רואים בתור בסופר או סתם ברחוב. הרעיון שעומד מאחורי מהלך מבריק זה הוא שאנשים רגילים, כמו רוב אלה שמסתובבים על כדור הארץ, יוכלו להזדהות עם אותם שחקני קולנוע ולהאמין שמה שקורה לאלה בסרט, יכול לקרות גם להם במציאות. כדי לבסס את דבריו הביא הכותב דוגמאות מסרטים חדשים יחסית. בסרט "החופשה" משחק ג'ק בלאק, שחקן טוב וגם חביב, אבל לא ממש נראה כמו ג'ורג' קלוני. הוא נמוך ושמנמן, ומי שצפה בו בכמה סרטים שבהם שיחק יכול לזהות גם ניצנים של התקרחות. בסרט "הדייט שתקע אותי" משחק סת' רוגן. גם רוגן הוא בחור מן השורה, לא יפה במיוחד וגם לא נחשב מושך. גם כאן המסר של מפיקי הוליווד הוא לשדר שאם בחור כמו רוגן הצליח להשיג דייט כזה, הרי שכל אחד אחר גם יכול. בעודי קוראת את הכתבה ונפעמת מהשינוי לטובה שחל כך פתאום, טפחה על פניי המציאות המרה – בסוף הכתבה ציין הכותב שליהוק שחקנים שחיצוניותם ממוצעת בלבד חל על הגברים בלבד....
השחקניות עדיין נדרשות להיות מושלמות
כלומר, השחקניות עדיין צריכות, לפי התפישה ההוליוודית, להיראות מושלמות. כדוגמה הוא מביא את הסרט "אהבה בתפריט", בו משחק אהרון אקאהרט, בחור רגיל למדי, לצד קתרין זיטה ג'ונס המהממת. כלומר, לנשים שבחבורה אין הנחות.העיסוק הכמעט אובססיבי במראה החיצוני הוא נתון מדאיג. אני לא אומרת שמראה חיצוני לא חשוב. מחקרים מראים שאנשים יפים מצליחים יותר בחיים ומשיגים יותר דברים. גם אני בעבודתי עם אנשים שמה לב לא פעם שאני משתדלת יותר ורוצה לעזור יותר לאנשים שנראים טוב. זה לא שאני לא מושפעת מזה, כולנו מושפעים מזה. העניין הוא שיש עוד פרמטרים לשפוט אדם, מעבר למראה החיצוני . החיצוניות הפכה להיות המדד הראשון והעיקרי שעל פיו אנו שופטים אנשים, וזה מוביל אותנו לא פעם לטעות בהערכתנו.
בתור סינגלית שמחפשת אהבה, אני לא יכולה שלא להתרעם על כך שבחורה שלא נראית כמו בר רפאלי נפסלת על ידי בחורים שהם עצמם לא ליאונרדו דה קפריו. למה הם יכולים להיות שמנים, נמוכים, קרחים, שעירים, מכוערים, פוזלים ועם שיניים עקומות, ולא תהיה להם שום בעיה לפסול בחורה שאולי לא מדהימה ביופיה, אבל בהחלט ממוצעת פלוס בחיצוניותה ובוודאי נראית יותר טוב מהם? עד מתי נסתכל רק בקנקן ולא במה שיש בו?
ואולי יותר מזה – עד מתי נסתכל בקנקן, במקום להסתכל טוב טוב על עצמנו בראי?
האימייל של אורית
לפנייה לכתב/ת 
