אבישי ברוורמן מעצבן את בר-און ופישר
ח"כ אבישי ברוורמן מציע מסגרת גמישה של ההוצאה הממשלתית בתקציב המדינה. שר האוצר מאשים אותו בזריית חול בעיני הציבור אך ברוורמן בשלו: "לי האוצר לא יכול להטיף לנהוג באחריות"
אבישי ברוורמן מעצבן את מנהלי המשק על הצעת החוק שלו למסגרת גמישה של ההוצאה הממשלתית בתקציב המדינה. קשה לזכור הישג כזה של חבר כנסת מהשורה, אפילו אם הוא חבר בוועדת הכספים. הרעיון עצמו איננו חדשות. דוברי השמאל כמו חיים אורון (מרצ) ושלי יחימוביץ (עבודה) העלו אותו לא מכבר בעת הקריאה הראשונה של תקציב 2008, על רקע הצמיחה המואצת ועודפי ההכנסות, כדי לתגבר את התקציבים החברתיים.
אבל דיבורים לחוד וחקיקה לחוד, בעיקר כשעל יוזמת ברוורמן חתומים 70 ח"כים כמעט מקיר לקיר. מה שמתזז את שר האוצר ונגיד בנק ישראל זה היזם. ברוורמן איננו קוטל קנים. הוא מותג של פרופסור לכלכלה ומי שהיה נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, עם עבר בבנק העולמי, כמו הנגיד סטנלי פישר. 13 שנות כהונתו באוניברסיטה הקפיצו אותה מספר כיתות על מפת האקדמיה הישראלית והעולמית. לפני שנתיים הוא עשה הסבה לפוליטיקה והעדיף את מפלגת העבודה על קדימה בתקווה להיות שר כלכלי. הוא עדיין מאמין שתתגשם.
חוק ברוורמן קובע את קצב גידול ההוצאה הממשלתית בתקציב השנתי, כשיעור הגידול באוכלוסייה או בשני שלישים משיעור הצמיחה בשנה הקודמת לפי הגבוה מביניהם. כל זה בתנאי שההוצאה לא תחרוג מהגירעון שנקבע לאותה שנה. גם היום מסגרת ההוצאה איננה נוקשה, אבל שרירותית. הגידול היה 1% ועלה ל-1.7%. ברוורמן מציע שהחוק שלו יחול מתקציב 2009. בהסתייגות שהגיש השבוע לתקציב 2008 הוא מבקש להגדילו ב-2.5%, תוספת של 2 מיליארד שקל, שתיוחד במנות שוות וסגורות לתגבור תקציבי החינוך, סל הבריאות, הגמלאים ותשתיות הפריפריה, בעיקר תחבורת המונים.
השר בר-און מאשים אותו בזריית חול בעיני הציבור. השבוע אמר כי "ממשלה אחראית לא משנה מדיניות חדשות לבקרים ולא תעמיד את המשק בסכנה של תגובת שרשרת שתערער את יציבותו". בר-און הלך בראש אחד עם הנגיד פישר שהגן על התחייבות מנכ"ל האוצר לעמיתו האמריקני לשמור על מגבלת ה- 1.7% לטובת הסכם הערבויות. "הצעד של ברוורמן מסוכן", הזהיר הנגיד, "אם נראה לעולם שישראל לא עומדת במלה שלה כלפי עצמה מי יערוב למשקיעים מבחוץ שהיא תעמוד בהבטחות כלפיהם"?
אתה והנגיד בעצם קולגות מהבנק העולמי. ההתנגדות שלו זו כלכלה או פוליטיקה, למען שלום הקואליציה עם שר האוצר ושקט תעשייתי בצמרת הכלכלית?
"אני מכבד את שני האישים אבל נגידים בעולם הם שמרנים עם השקפת עולם צרה. לשרי אוצר לעומת זה יש מבט יותר רחב, אלא שהשר שלנו איננו כלכלן, וסטנלי מקשיב יותר לארה"ב. אני מקשיב יותר לתושבי ישראל. אנחנו לא רפובליקת בננות ולא צריכים את האישור של ג'ורג' בוש לכל דבר. סטנלי יודע כמוני שאין לנו בעיה עם האמריקנים ועם דירוג האשראי, ובכירים באוצר מסכימים אתי בטלפון. הם חוששים רק שהתיאבון יבוא עם האכילה אם לא נשמור על מגבלת ה-1.7%, ואחרי ה-2.5% ירצו יותר".
כלפי חוץ הם מאשימים אותך בחוסר אחריות.
"לי האוצר לא יכול להטיף לנהוג באחריות. הוכחתי אחריות בכל דרכי הציבורית. אבל הם לא דאגו לאמינות הממשלה בעיני האמריקנים כשהחליטו על פריצת מסגרת ההוצאה לטובת תקציב הביטחון. אם הם יצרו את מושג ה'הקופסאות' לטובת הביטחון הצבאי, שלא סופרים אותן, מדוע לא גם לטובת הביטחון החברתי שבלעדיו יתרסק החוסן הלאומי? לאמריקנים לא קשה להסביר הקצאה נוספת של 2 מיליארד דולר לפיתוח הפריפריה וחיזוק החינוך והבריאות, כשהגירעון בתקציב הוא אפס. גמישות היא לא חולשה. זו עוצמה שלא גורעת מאמינות הממשלה. אמינותה תיבחן ביכולתה לרסן את התיאבון אם יתפתח בעקבות שינוי המסגרת. הבעיה שלנו היא לפתור את משבר האמון בממשלה של הציבור הישראלי שרובו לא נהנה מפירות הצמיחה".
מה האינטרס של אגף התקציבים להילחם בך?
"רובם לא ניהלו דבר בחייהם אבל פיתחו דת פנאטית שתפקידם לנהל את המדינה במקום השרים שאינם ממלאים את חובתם האמיתית למשול. הממשלות מתחלפות כל שנה וחצי והם חושבים יותר על התפקיד הבא ולא רוצים לעשות רעש. זה לא מצב תקין ורק אחרי שהפקידים עברו לשוק הפרטי הם מבינים אותי שניהול בכלל זה דבר מורכב של איזון בין צדדים שונים, וניהול מדינה על אחת כמה וכמה. אני לא מכיר מדינה עם עוצמה של פקידי האוצר כמו שלנו, שהשרים תלויים בהם במקום לשלוט ולהנהיג רפורמות. לא פלא שהטובים לא הולכים לשירות הציבורי מלבד לאוצר בגלל שהוא מקפצה לתפקידים מרכזיים במשק".
מדוע פתחת במלחמה רק אחרי שתמכת בתקציב בקריאה הראשונה?
"אני מגלגל את רעיון מסגרת ההוצאה הגמישה כבר שנתיים והעליתי אותו לפני ההצבעה על התקציב. אבל כשהוחלט בסיעה שנאבק עליו לקראת הקריאה השנייה והשלישית, הצטרפתי לתמיכה כי אני לא איש של מדון אלא של עשייה ופשרות והשנתיים שלי בפוליטיקה לימדו אותי שאין קיצורי דרך. בינתיים הרעיון מחלחל גם לצדדים. סיעת הליכוד החלה לדון אם לתמוך בו. עם אולמרט סיכמתי שניפגש ונדון עליו אחרי שיחזור מאנאפולסיס. אני מוכן לקיים דיון מקצועי אמיתי אפילו בחדרים סגורים, ולתת את הקרדיט עליו לראש הממשלה ולשר האוצר. כי בשפע הנוכחי, המדינה צריכה לא רק לחשוב על העתיד בהורדת החוב הלאומי לצורך תשלומי הריבית. עליה לאותת גם לכיוון החלשים, שלא מבינים איך בכל השפע הזה אין כסף לתרופות לחולי סרטן".
שמת לב שהכנסת מתעסקת פחות עם התקציב ויותר עם חוק ההסדרים?
"כן, ועל זאת זעקתי. עושים רעש בתקשורת סביב חוק שהאוצר מכניס אליו עיזים וחברי הכנסת רוצים להצטייר בציבור כמי שהוציאו אותן ועוזרים לו, אבל בעצם מחמיצים את העניין המרכזי של מסגרת התקציב ותפישת העולם שצריכה להיות מאחוריו, אם הולכים בקו התאצ'ריסטי הקיצוני או בדרך הביניים שאני מייצג, לפי הקו של בלייר וקלינטון שבלעדיו ישראל תהפוך למדינת עולם שלישי. וזו לדעתי בריחה. כי בכל שנה חיים על מה שהיה ורק מוסיפים או מורידים קצת מפה ומשם אבל משחקים באותו קרקס עד שנוצרה רדידות מתמשכת ומה שנותר לוועדת הכספים זה רק זכות הצעקה או זכות הקניפאלאך כמו שלמדתי מהיו"ר הקודם יעקב ליצמן. אחרי הצעקה מחלקים את ה'קניפאלאך', הדברים הקטנים. הדיון המרכזי היה צריך להתחיל חודשיים קודם בהשתתפות כלכלנים, כמו שהיה פעם. היום הם אינם ויש חלל שמתפרצים אליו כל מיני כוחות".
ההצטרפות לעבודה לא האירה לך פנים, אחרי שהלכת לשווא עם עמיר פרץ ועמי איילון, אתה לא מצטער שלא נענית להצעות קודמות בשוק האקדמאי והעסקי?
"יש בי תסכול מסוים. הופקדתי על המצע הכלכלי-חברתי והוא לא הוגשם מספיק. אבל לא באתי להיות מטיף אלא להצטרף להנהגת המדינה ולהיאבק על דרך. דובר שאהיה שר בכיר וכשלא נבחרתי יכולתי להגיד שלום ולא אמרתי אלא החלטתי להמשיך בדרכי בתחושה שצריכים אנשים כמוני בליבה של ישראל, כדי לשנות את דרכה אחרת טובי בנינו ילכו מכאן והחלום הציוני נגמר. היום אני עוד מאמין שהעבודה תתעשת ותצא מהמשבר. היא על פרשת דרכים. יש בה יותר מדי חיכוכים אישיים ואם תתגבר עליהם היא עוד תחזור לשלטון. אחרי שאהוד ברק נבחר אמרתי לו: נעבוד כצוות ואעשה הכל שתגיע לראשות הממשלה, אבל קודם עלינו להגדיר את עצמנו מבחינה כלכלית-חברתית ואת הנבחרת שלנו. אחרת אתה יכול להיות שר ביטחון מצטיין אבל העבודה תאבד את אמון העם".
לא שומעים ממך מלה של ביקורת על החברים בעבודה שאכזבו אותך.
"אני לא רוצה להיכנס לנושאים האישיים. אנחנו מדברים על עתידה של ישראל שהוא מעבר לפרסונה אל'ף או בי'ת. לא באתי לפוליטיקה כדי להתעמת".
אם לא שומעים את ברק בביטחון איך אתה מצפה שידבר בענייני כלכלה וחברה?
"על סמך השיחות העמוקות והאמיתיות שהיו בינינו, אני חושב ומקווה שהוא מבין ומאמין בדברים שאני מדבר עליהם, ושהוא עוד ידבר עליהם ובקול ברור. פה צריכים רצינות ואמינות, ואני מאמין לו, אבל חובת המנהיגות היא עליו".
ברוורמן. "יש בי תסכול מסוים"
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
