חינוך רע
"אנחנו נותנים לילד מחשבים, טכנולוגיות, אפקטים ופירוטכניקה, אבל את העיקר הפסקנו לתת להם - את הנשמה". אבי רט סבור שמערכת החינוך של היום היא פצצה גרעינית מתקתקת - שכדי לפרק אותה חייבים להחזיר למורים את הכבוד והסמכות, ולתלמידים את העמל והעבודה הקשה
בתקופה האחרונה יצא לי להשתתף במספר אירועים מרגשים במיוחד - ימי הולדת 70 או 80 למורה ומחנך שלי, שלימדו אותי לפני 30-40 שנה. להבדיל, פנו אליי לא מזמן לכתוב מספר מילות זיכרון לדמותו של מנהל בית הספר היסודי בו למדתי, שיפורסמו בספר לזכרו. הדברים הללו לקחו אותי הרחק אחורה. אל בית הספר של פעם, ואל המחנכים של פעם.
היום קראתי את תוצאות המבחנים, המבדקים וכל שאר הנתונים הממקמים את תלמידי ישראל במקומות נמוכים ומביישים כמעט בכל המקצועות. כמובן שהם לוו בשלל הסברים ותירוצים של כל מיני "מומחים", "פרשנים" ו"פרופסורים" למיניהם. ליבי כואב ונחמץ.
איך אז, לפני 40 שנה, כשלא היו לנו מחשבים או אפילו טלפונים, ובקושי עיפרון שחידדנו אותו עד קצה - היה לנו משהו אחר. הייתה לנו יראת כבוד, ולמורה הייתה סמכות. כל כניסה של המורה לכיתה לוותה בקימה של כולם, עד שהוא נתן רשות לשבת. כל פנייה למורה הייתה בלשון 'מורי' או 'מורתי', ותמיד בגוף שלישי. וכן הלאה, דוגמאות של הרגלי למידה, נימוס, סדר ומשמעת.
בפינת השולחן עמד קלמר העץ הפשוט, ובצידו מפית מקופלת, וכלי הכתיבה המחודד. מעל הלוח היה תלוי שלט גדול ובו הדגמה של כתיבה תמה - צורת האותיות בכתב ובדפוס, עם חיצים מהיכן מתחילים והיכן מסיימים. לקראת שיעורים מסוימים נדרשנו ללמוד פרקים שלמים בעל פה. ישבנו בבית, ושעות על גבי שעות שיננו את שירת דבורה, שירת הים, פרקי תורה ותהלים, ושירי ביאליק או אלתרמן.
היו לנו שיעורי חקלאות שבהם סיקלנו, חרשנו, זרענו, השקנו וקטפנו. היו שיעורי תזונה שבהם קילפנו, חתכנו, בישלנו והכנו ארוחות. שיעורי מולדת וגיאוגרפיה שבהם למדנו בעל פה מפות אילמות ואת בירות כל העולם, וכן הלאה.
מכה קטנה ומלאה אהבה
זכור לטוב מנהל בית הספר, שהיה קורא לכל תלמיד מדי פעם לחדרו הצנוע. הוא היה בוחן אותנו בעברית, חשבון, תורה. מי שלא ידע את התשובה, היה מושיט את האצבעות קדימה, והוא בעיניים מלאות טוב ואהבה, היה נותן מכה קטנה עם הסרגל על האצבעות. אז קצת פחדנו מזה, והיום אני מבין כמה אהבה הייתה בכל מכה קטנה שכזו. אולי היום זה לא היה עומד במבחן בג"ץ, אבל אז זה עמד במבחן החינוך.לא יעזור כלום למערכת, למומחים ולפרשנים. כדי להגיע לתוצאות צריך להחזיר למורים את הסמכות, הכבוד והמשמעת. והם צריכים לקחת אותה ולהפסיק לפחד מהתלמידים וההורים ולכסת"ח את עצמם כל הזמן. הנה מתברר שוב, בפעם המי-יודע כמה, שלא מחשבים, אי-מיילים, sms או שאר הטכנולוגיות, עושות תלמידים טובים.
רק הרגלי למידה-שינון, תירגול, עמל ועבודה קשה יביאו לתוצאות. בלי הנחות ובלי התחנחנויות. רק השבת הכבוד והסמכות, הנימוסים והדרך ארץ - יחזירו את התלמיד למסלול שסופו חיובי. רק כך בית ספר ישוב לתפקידו המקורי - לא רק לתת מידע ולהיות פס ייצור לציונים, אלא בעיקר לחנך ולהקנות כלים לכל החיים.
לטעמי, אי-אפשר לנתק את ההישגים הלימודיים הדלים הללו עם כל מה שקורה מסביב. זו התחושה שלי. כשדמויות הערצה הם משתמטי כוכב נולד; כשהחלום הוא לעשות כסף; כשמסביב הכל מושחת, כוחני, רייטינגי, ציני ומלא קומבינות; כשהמציאות היא שאין פינה נקייה משחיתות ומרמה - מראש הממשלה, דרך המשטרה ועד אחרוני הפקידים; כשדו"חות מבקר המדינה מראים את כל סידורי העבודה המשפחתיים בחברות הממשלתיות; כשכולם שובתים ובעצם לאף אחד לא אכפת; כשילדים משתכרים, ילדות נאנסות וקשישות מותקפות באלימות; כשהתקשורת הממוצעת - לה נחשף הילד - מהטלנובלה והסרט ועד הפרסומות - מלאה בגסות רוח, ניבולי פה, אלימות ומין - למה שהתוצאות תהיינה טובות יותר?
שכחנו את הנשמה
מה הקשר? יש קשר! הקשר הוא סמכות, משמעת, ערכים, הרגלי למידה, דמויות הזדהות, דוגמא אישית, צניעות וציונות. הקשר הוא שמחת החיים, הסקרנות וחדוות הקריאה והיצירה שאבדה מן המערכת.
המערכת החינוכית חשבה שמחשבים וטכנולוגיות, אפקטים, פירוטכניקה, חיפוף וסחבקיות של המורים, עיגולי פינות וקיצורי דרך - יביאו לתוצאות טובות, והנה האמת המרה שוב מתפוצצת בפרצוף - הן בתוצאות ההישגים הלימודיים, הן בנתוני המתגייסים והמשתמטים, והן בנתוני המשתכרים והאלימים.
שורש הכל אחד הוא. כן,כן, כל המילים הגבוהות, העתיקות והטרחניות הללו שהזכרתי. ראינו כבר מה יוצא מכל המילים הפוסט-מודרניות, האינטליגנטיות והמתוחכמות. אנחנו נותנים לילד ציוד דיגיטלי ומתקדם, אבל את העיקר הפסקנו לתת להם - את הנשמה, את האמונה, את הרוח הגדולה ואת החזון.
נתוני ההישגים של תלמידי ישראל הם לא נורה אדומה. הם פצצת זמן גרעינית מתקתקת. אולי לפני שנרחיק עד אנאפוליס ונעסוק באיום האיראני, כדאי שנפרק את הפצצות מבית - נטפח את המשאב הבסיסי שלנו, את העתיד שלנו, את ילדינו - חינוכם וחוסנם.
