מבחן הפוליגרף הכי מדויק - סקס
הכל צף, אי אפשר להסתיר מי אתה. כל התכונות שלך, הטובות והרעות, יתגלו. בסקס יש מרכיב אינסטינקטיבי, חייתי ופראי, שעולה מתוכנו. הדרך השונה בה מתבטא מרכיב זה אצל הבחור תעיד מיד מיהו מתחת לכל השכבות
רוצה לדעת מי הוא באמת הבחור שיושב מולך בדייט והאם הוא רציני לגבייך? בדייט הבא היכנסי איתו למיטה. הסקס הוא מכונת הפוליגרף הטובה בעולם.
בסקס הכל עולה למעלה, הכל צף. אי אפשר להסתיר מי אתה. כל התכונות שלך, הטובות והרעות, יצופו יחד איתך. בסקס יש מרכיב אינסטינקטיבי, חייתי ופראי, שעולה מתוכנו. הדרך השונה בה מתבטא מרכיב זה אצל הבחור תעיד מיד מיהו מתחת לכל השכבות. מתחת למסיכות, להצגות, לדיבורים. לא משנה מה הוא אמר, משנה מה הוא עשה. איך הוא נגע? האם הוא הקשיב? האם הוא הרגיש אותך? האם זכר שאת שם, או שמא היה חסר סבלנות כלפייך? ושאלת השאלות - האם בכלל היה לו אכפת?
בדיבור אפשר להטעות אותנו, אפשר להגיד לנו כל מיני דברים ואנחנו אולי נאמין - לעדינות שלכם, לרצינות, למה שאתם משדרים. אבל אם הכל נעלם ברגע שנכנסים למיטה, מה זה שווה? כל הידע שלכם, כל השנינות, כל הקסם הזה שאתם מפזרים, והחיוכים. מה הערך של הכל, אם ברגע שנכנסתם איתנו למיטה אתם עסוקים רק בעצמכם? חושבים שאתם יודעים הכל, לא טורחים לברר. אם אתם נוהגים באוטו בלי להתייעץ בנווטת ובלי לקרוא את המפות, מה הפלא שאתם הולכים לאיבוד?
הגוף שלנו לא משקר, ואנחנו צריכים לשים לב לסימנים שהוא נותן. הגוף הפרימיטיבי, ששרד מיליוני שנים, עוד לפני שהתחלנו לצוד, כשעוד דיברנו בנהמות ובצלילים. הגוף שלנו, שאוגר בתוכו אבולוציה שלמה, ופוטנציאל לדור המשך. הגוף מתבטא בדרך קדומה. וכשגוף של גבר פוגש גוף של אשה, הם צריכים ללמוד לדבר באותה השפה.
כשהכרתי את ניר, הסימנים כבר היו שם. הוא נולד בקיבוץ, ומגיל קטן תמיד דאג להתבדל. לא התלבש זרוק, לא הלך יחף, ובטח לא ישב על הדשא וניגן בגיטרה. ברגע שאפשר היה, הוא קם ועזב את הקיבוץ, ולא חזר מעולם.
תל אביב, כמובן, קיבלה אותו בזרועות פתוחות. שם התאפשר לו ללכת עם ג'ינס צמוד וג'ל בשיער. עם חולצת כפתורים פתוחה מדי. עם משקפי שמש ענקיים שכיסו לו חצי פנים. ניר היה צמא, ותל אביב השקתה אותו.
זאב בודד בחיים = זאב בודד במיטה
הטור הקודם:
בגיל 21 הכי קל לנו למצוא את אהבת חיינו
טלי נץ
מה הפלא שבתחילת שנות ה-20 שלי עדיין האמנתי? הייתי קרקע פורייה, והזרע שנגע בה מיד נקלט ופרח. לא החזקתי בראש רשימת קניות ארוכה מדי, לא היו לי מיליון שאלות. לא בדקתי איזה תואר יש לו ואם כבר יש לו בית משלו. לא ביררתי באיזה אוטו הוא נוהג, כמה זמן הוא לבד ולמה
כשהכרתי אותו לא היה לו אף חבר אחד אמיתי. הוא לא רצה להשתייך לאף קבוצה, הוא לא סמך על איש. כל הזמן, ברקע, שמעתי את סירנת הבדידות שלו, והיא צרמה. לא רק לאוזני, אלא גם לגופי. אם יצא לכם כבר לפגוש זאב בודד, אתם בטח יודעים: זאב בודד בחיים = זאב בודד במיטה.
כשקשר נמצא בתחילתו, המפגש הגופני משול להליכה ביער חשוך. השאלה היא כמה פנסים תדליקו עבור הפרטנר שלכם, כמה ידיים תושיטו לו, כדי שלא ירגיש לבד. שם האהבה תקרום עור וגידים. שם האמון יתחיל להבנות, לחלחל לעצמות, וליצור את הדבק הזה הידוע, שכולם מדברים עליו. הדבק שקושר שתי נשמות.
אז כשניר אמר לי: "לא עכשיו, חמודה שלי, יש רגעים שצריך לשתוק בהם", זה הספיק כדי שאבין שהוא ממש לא בשבילי. כי ניר היה לגמרי בודד שם. אני הייתי רק התפאורה. כשהגוף שלי אמר לו: כנות, אינטימיות, אמון, שיתוף, הגוף שלו ענה: לבד, רווח והפסד, אינטרס, סגירוּת.
ברור לי שיש דברים שלוקח זמן ללמוד וללמד. הכרת הניב המקומי עלולה לארוך חודשים. אבל אני טוענת שכבר בפעם הראשונה אפשר לחוש את מה שחשוב לנו לדעת. בפעם הראשונה התשובה תצוץ על פני השטח, בעל כורחה. בפעם הראשונה שהגוף שלי יפגוש את הגוף שלך אנחנו נרגיש אם יש לנו פרטנר ללמידה. אם מצאנו שותף ראוי למסע.
סקס הוא בניית גשר בין שתי גדות נהר. אם לא נבנה אותו טוב, ניפול באמצע. במיטה אני אחוש על בשרי אם אתה מבוני הגשרים, או שאתה רק פה לטבילה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
