עידן נלחם בסרטן בחיוך, עד הסוף
עידן שניר בחר להתמודד בסרטן בדרך שלו. באתר האינטרנט שהקים חבט במחלה בהומור ועם חיוך רחב. בשבת האחרונה התפוגג גם החיוך האחרון, עידן שניר נפטר והוא רק בן 21. חבר מספר: "החדר של עידן הקרין אור ותקווה לאנשים אחרים"
הם היו חבורה מגובשת. ארבעה חברים שהולכים יחד מגיל 13, שמפתחים הומור פנימי, שלא זזים אחד בלי השני, לפאבים למועדונים, לכל מה שעושים חבר'ה שגדלים יחד מנערים לחיילים ולמבוגרים. אחד החל להרגיש כאבים בברך ממש עם הגיוס, הבירור הרפואי במסגרת הצבאית ארך מספר שבועות. ההורים שלחו את הילד לבדיקות פרטיות, הממצא היה מהיר וחד משמעי – סרטן.
שלוש שנים נאבק עידן שניר מקרית ביאליק בסרטן, מפזר אופטימיות לכל עבר ולא מפסיק לחייך. בשבת האחרונה, אחרי שבועיים של הידרדרות במצבו, התנהל קרב המאסף. עידן סירב בתוקף להתפנות לבית החולים, הצוות הרפואי נאלץ להזריק לו מורפיום על מנת להרגיעו ולאפשר את העברתו לאמבולנס. לנסיעה הצטרפו גם אביו ואחיו. "ממש דקה לפני שהם נכנסו לרמב"ם הוא פשוט הפסיק לנשום והם סגרו לו את העיניים", מספר גל צ'יפרוט, חברו הקרוב.
עידן נפטר בגיל 21. עכשיו הם שלושה.
כינסנו אותם בחדר בבית משפחת שניר: יקיר סבג, איציק אלבז וגל צ'יפרוט, חבריו הקרובים של עידן. מעבר לדלת רחש הבית. השבעה בעיצומה ואלו הימים הראשונים. "קשה להגיד להורים להתכונן למות בנם. אמא שלו הייתה עם תקווה עד הרגע האחרון. היא הגיעה לבית החולים וידעה שהבן שלה חי והולכים להנשים אותו", אומר יקיר.
הסרטן מתחיל בברך ומתפשט לכל הגוף
בשלוש השנים האחרונות נלחם עידן בסרטן, בתחילה בברך. 10 חודשים של מאבק, ניתוח במפרק הברך, כימותרפיה, שיקום ופיזיותרפיה. הסרטן "רדום". 11 חודשים של שקט וגרורה ראשונה מופיעה בריאה. ניתוח, כימותרפיה, שיקום. ניצחון. מספר חודשים עוברים, גרורה נוספת בריאה. ניתוח במהלכו נכרת שליש מהריאה. ניצחון בנקודות.
עידן הבין שאין מוצא ברפואה הקונבנציונאלית. האופטימיות ששרתה עליו מתמיד שלחה אותו לחפש נתיבים חדשים והוא פנה אל הרפואה האלטרנטיבית. סינית, הודית, דיקורים - רק תגידו שיש סיכוי והוא בפנים. עד כדי כך הרחיק לכת שנסע לסלובניה לעבור סדנאות וקורסים ושינה את כל אורח חייו. התוצאות לא איחרו לבוא. "הוא אמר שזאת השנה שהוא הרגיש בה הכי בריא נפשית ופיזית", מספר איציק.
חברים מילדות עד מוות. מימין: עידן שניר, גל צ'יפרוט, איציק אלבז ויקיר סבג (צילום: ברנרד זיטוק)
הבריאות הנפשית הלכה יד ביד עם האופי האופטימי והצחוק הגדול שחבריו של עידן מספרים שליוו אותו כל חייו. גם ברגעים הקשים ביותר במחלקה האונקולוגית, היו יושבים עידן וחבריו, מנגנים, שרים וצוחקים. "שם היה ורוד. החדר שלו הקרין אור ותקווה לאנשים אחרים", מספר יקיר.
"התחלנו לצחוק על הסרטן"
"אנחנו חבר'ה של בדיחות שחורות", מספר איציק, "בהתחלה לא ידענו מה לעשות אבל ברגע שעידן התחיל לצחוק על המחלה והבנו שזה לא מפריע לו, התחלנו לצחוק בינינו על הסרטן".הלילות והימים הארוכים שימשו קרקע לכמות לא מבוטלת של בדיחות, אחת מהן הפכה במהירות למציאות. "בצחוק חשבנו להקים אתר אינטרנט כזה והוא לקח את זה צעד קדימה", משחזר איציק את לידתו של אתר "ממאיר", אתר האינטרנט
כשמצא עצמו עידן על דרך המלך, התבשר כי הסרטן שב לריאות וכי עליו לעבור ניתוח להוצאת גידול מחוט השדרה. "הוא נדהם ונשבר אבל עדיין הלך בדרך שלו", מספר איציק. אצל חבריו החל משהו להיבקע. "לפני חודש ומשהו הוא עשה את הניתוח בגב. אני הסתכלתי על זה אחרת. מאוד רציתי להאמין שהוא ייצא מזה והכל יהיה בסדר אבל זה בלתי נמנע שמחשבות שחורות ייכנסו לראש", מספר יקיר.
"מי יחיה עד שנה הבאה?"
"בחדרי חדרים, בשיחות נפש בארבע עיניים, הרשה לעצמו עידן להשתחרר ולחשוף את הפחד. "הוא ניסה כמה שפחות לחשוב על זה. אבל כשהיית יושב איתו בחדרי חדרים בארבע עיניים והייתי אומר לו 'הנה נוסעים בשנה הבאה לפה ולשם', הוא היה זורק, 'עד שנה הבאה אלוהים גדול, לך תדע מי יחיה עד אז'", נזכר יקיר.עידן התאושש מהניתוח בגב ואף תכנן לשוב ולהופיע עם חבריו בבמות פתוחות כנגן גיטרה ומפוחית, אבל עכשיו חלה הידרדרות נוספת במצבו. לפני כשבועיים ניתק את הקשר עם חבריו. "ביום שהוא הפסיק לענות לטלפונים, וזה היה יום שהוא הרגיש ממש לא טוב, הוא היה אמור ללכת לבמה פתוחה ולשיר את ספידי גונזלס. הוא למד כבר את כל המילים בעל פה", אומר איציק.
חבריו לא התרגשו מהנתק, שהיה מתרחש כל אימת שחש ברע. "הוא הסתגר כי לא רצה שיראו אותו ככה. הוא תמיד חשב שהמצב ישתפר והוא יראה אותנו כשהמצב ישתפר. זאת גם הייתה המחשבה שלו בשבועיים האחרונים", אומר יקיר.
הסוף הרע
"אני ראיתי אותו והבנתי טוב מאוד למה הוא לא רוצה שנבוא", אומר יקיר. "הוא היה בחוסר אונים שהוא לא היה בו אף פעם קודם. הוא ידע שהוא לא יכול לעשות כלום, הוא לא נשם לבד, לא הצליח ללכת לבד, לא הצליח לעשות את הצרכים שלו לבד. הוא שכב על הצד, על הריאה שלא מתפקדת כדי שלריאה שעדיין טיפה מתפקדת יהיה יותר קל. כל דבר הכי קטן, אפילו שירותים, הוא היה צריך את עזרת הוריו. הוא הרגיש כנטל ולא רצה לתת להורים שלו הרגשה שהוא נטל. הוא לא רצה שיהיה להם קשה בגללו. הוא לא רצה להיות חולה נזקק אלא עצמאי".
"הוא לא רצה שמישהו בכלל יסבול מהמחלה שלו", מוסיף איציק. "אפילו שבסופו של דבר המחלה הרגה אותו, אני חושב שעידן ניצח בכל דרך שרק יכולה להיות".
לפנייה לכתב/ת 
