אכן, תמונות קשות

אפתח בווידוי אישי: אני לא מסוגל לעבוד עם חיות מעבדה. ולמרות העובדה שמאחורי כמה וכמה שנים של לימודים ומחקר בתחום הביולוגיה, עד היום הצלחתי לא רע בניסיונות ה"התחמקות" שלי מעריכת ניסויים בבעלי חיים.

בקורסי מעבדה בתואר הראשון העבודה התבצעה בקבוצות, וברוב טובי הואלתי לאפשר לחברי קבוצתי להעמיק את מיומנותם בכך שלא התעקשתי לבצע את חלקי. בתחילת התואר השני הצטרפתי לפרויקט מחקר בתחום המחלות האוטו-אימוניות, אשר היה כרוך בניסויים בעכברים. אך בדקה ה-90 הצלחתי לשכנע את המנחה שלי שאוכל לתרום הרבה יותר אם אעבוד על היבטים חישוביים-תאורטיים שלא נחקרו עד אז, וכך "ניצלתי" פעם נוספת. עבודת הדוקטורט כבר עברה על מי מנוחות, כשהמחקר שערכתי התבסס מלכתחילה על עריכת סימולציות ממוחשבות.

כשהניסוי מצליח

אינני מאחל למי מהקוראים להיות במצב בו הם או קרוביהם יזדקקו לניתוח להסרת גידול ממוחם, אך אם חלילה זה יקרה, הייתם בוודאי מעוניינים שתעמוד לרשותכם הטכניקה המפותחת במעבדתו של פרופ' עמירם גרינוולד ממכון ויצמן, שעמד במוקד המתקפות האחרונות בתקשורת. טכניקה זו מסוגלת לזהות אזורים פעילים במערכת העצבים ברמת רזולוציה שאף שיטה אחרת לא מאפשרת, ובכך לסייע ביד המנתח להגיע אל "היעד" מבלי לפגוע בדרך בתאי עצב חיוניים.

איני מכיר אישית את פרופ' גרינוולד, מעולם לא ביקרתי במעבדתו, ואני לא דוברו, אבל הכרתי כמה מתלמידיו. וכשסיפרה לי דוקטורנטית שלו לשעבר על הניסויים שהם עושים, ציינתי בפניה כי למרות התוצאות החשובות והמרשימות, אני לא מאמין שהייתי מסוגל לעשות זאת בעצמי. בכל פעם שהייתי נדרש להתייצב מול החתולים הייתי, מן הסתם, מתבונן בעיניהם ורואה את עיני החתולה שלי.

על כך היא השיבה שגם עבורהּ העבודה קשה, גם היא מגדלת חתולים בביתהּ, אבל יש שני דברים שעוזרים לה: המאמץ לשפר עד כמה שניתן את תנאי החתולים בניסוי (גם מעבר למה שדורשים הנהלים), והניסיון להמיר את מבע עיני החתולים במבע פניהם של החולים שיוכלו להפיק תועלת מהמחקר שלה.

אין שום דרך לפתח טיפולים ותרופות מבלי לגרום סבל לחיות. אם רוצים למצוא דרך לשקם מערכות עצבים פגועות, חייבים לעבוד על מערכות עצבים פגועות של חיות מעבדה. אם רוצים לדעת כיצד להתגבר על פגמים גנטיים, יש להשרות פגמים כאלה ביצורים חיים. ואם רוצים ללמוד על תופעות לוואי של תרופות וחיסונים, צריך למצוא "מתנדבים" שינסו אותם. ההכרעה המוסרית הבסיסית ביותר בהקשר זה היא שלבעלי חיים יש זכויות, אבל חיי אדם שווים יותר. הרבה יותר.

אנחנו נהנים כיום משלל טיפולים, חיסונים ותרופות שפותחו בזכות החזון והראייה לטווח רחוק של מדענים ואנשי רפואה בדורות קודמים, שהביאו לשיפור משמעותי ומוחשי באיכות ובתוחלת החיים. לא תמיד ידעו אותם חוקרים לאן תוביל אותם הדרך בה בחרו, ואילו הישגים יושגו במהלכה. עולם המדע מורגל בריצות למרחקים ארוכים, ובדחיית סיפוקים מיידיים. למרבה הצער, לא זה המצב בכמה תחומי עיסוק אחרים. יש לקוות שפופוליזם זול וקוצר ראות לא ימנעו מאיתנו את המשך הפיתוחים הללו לטובתנו ולטובת הדורות הבאים.