הטוקבקיסטים מגיבים על "חוק הטוקבקים"

כשפרסמנו את הידיעות הראשונות על שובה של הצעת "חוק הטוקבקים" של ח"כ ישראל חסון לשולחן הדיונים, קבלנו כמות עצומה של תגובות מגולשים. נראה כי הצעת החוק, שעברה השבוע בקריאה טרומית, היא בנפשם של גולשי האינטרנט בישראל, שלרוב, זועמים על הניסיון לפגוע בחופש הביטוי שלהם וטוענים כי החוק יחסל אותו כליל. מצד שני, חלקכם סבורים כי הצעת החוק החדשה, עשויה דווקא לרסן את ההתלהמות ולתרום לתרבות הדיון במרחב הווירטואלי - בתגובות, בפורומים ובבלוגים.

חשוב להזכיר, כי הצעת החוק של חסון, צועדת בצד חוק מסחר אלקטרוני, שהוגש אף הוא לכנסת השבוע אחרי שנתיים של דיונים כתזכיר של משרד המשפטים. גם הצעת חוק זו באה להסדיר, בעקיפין ובאופן אחר, את תרבות הדיון באינטרנט - כחלק מטיפול חקיקתי רחב יותר במרחב הקיברנטי. לא מעטים מכם, אנשי משפט, אקדמיה ומגיבים מהשורה, בחרו ליטול את העט, או במקרה הזה, את המקלדת, ולכתוב לנו תגובות ארוכות ומנומקות יותר. בשל קוצר היריעה, אנחנו מביאים בפניכם ציטוטים נבחרים מהן. זאת בתקווה כי הדבר יתרום לשיח הציבורי אודות הצעת החוק, שבאם

תעבור, עומדת לשנות את פני הדיון ברשת העברית. אתם מוזמנים, כמובן, להגיב. הבמה (עדיין) - שלכם. (ניב ליליאן)

טוקבקיסטים, השיבו אששש

עד היום הייתי גאה להיות טוקבקיסטית, עד היום נהניתי לקרוא דעות אחרות שגרמו לי לחשוב פעמיים על הכתבה שקראתי, שהאירו צדדים אחרים, בדיוק כפי שגם אני אולי הארתי את עיניהם של קוראים אחרים. עד שקם לו בבוקר חבר הכנסת ישראל חסון על צד שמאל והחליט שזהו, עד כאן. מהיום אי אפשר לומר כל דבר בחסות האנונימיות האינטרנטית. הוא רמז ברמז עבה מידי שיכולים להיות אינטרסים פוליטיים וכלכליים מאחורי כל טוקבק, הוא אמר לנו שהוא אינו סומך על שיקול הדעת שלנו כקוראים וכאנשים בעלי בינה בקודקודנו, לא סמך עלינו שנדע להבחין מתי מישהו מקלל את אמא של השופט ומתי הוא באמת ראה אותה מוכרת את גופה. בבקשה, תנו לנו קצת יותר קרדיט מזה.

- ענבל גלעדי

שלטון דמוקרטי?

ישראל תמיד התאפיינה בשלטון דמוקרטי. אך ההדרדרות שלה אל עבר "מדינת עולם שלישית" היא לא מדוייקת. הגדרה יותר מדוייקת, היא מדינה דיקטטורית עם סמנים מדכאי זכויות הפרט - כמו שהיה בברית המועצות, סין וההיסטוריה מלאה בעוד דוגמאות רבות על משטרים מושחתים שלוקחים הכל לכיסם ושוללים מהפרט את זכויותיו.

- יניב

בעלי מאה יוכלו עכשיו לתבוע

במקרה של תביעה, החוק יחייב את הטוקבקיסט להיכנס להוצאות משפטיות כבדות, שלא מזיזות לעשיר. לא צריך אפילו להגיע לשלב ההוכחות, כי למגיב יגמר הכסף הרבה לפני.

חסון וכל פוליטיקאי יוכל, מעכשיו, לתבוע כל מגיב שלא ימצא חן בעיניו, ועוד לתבוע החזרי הוצאות משפט מהכנסת כי הוא "הותקף במסגרת תפקידו". יתכן והוא לא רואה את זה ככה אישית, אבל הוא פתח פתח לכל בריון עם כסף, לסתום פיות.

- אלמוני 

מותו של הטוקבק הנושך

עיון בנוסח הצעת החוק מלמד שח"כ חסון שם לו למטרה בראש ובראשונה את עורכי האתרים ובעליהם. האם ח"כ חסון או עו"ד חי מצפים מעורך באתר אינטרנט ליטול על עצמו סיכון בהרשעה פלילית רק לטובת טוקבק אנונימי? גרוע מכך: נניח, רחמנא ליצלן, שכותב הטוקבק הנחזה כמשמיץ מוכן להגן על דבריו ולטעון להגנת "אמת דיברתי" – חופש הביטוי במיטבו. האם מצפה מר חסון מעורך האתר להרים טלפון לספקית האינטרנט בבקשה לקבל את פרטי הגולש על מנת שיוכל לשאול האם הוא עומד על דבריו? האם מישהו

סבור שכך יהיה? התוצאה ידועה לכולנו: התגובה תימחק כהרף עין.

- עו"ד אילן יונש

הצד החיובי

נקודת האור פה היא שבמקום שאנשים יוציאו את כל קצפם ,מורת רוחם וכל מה שמציק להם על המקלדת וישכחו מזה. אולי נחזור להביע דעתינו ברחובות? בהפגנות? במעשים? ולא נצא ידי חובה ונשקיט את מצפונינו בטוקבק משולח רסן.

- אילן, טוקבקיסט מושבע

יותר תועלת מנזק

בתור מגיב וקורא תגובות ותיק, אני חייב לומר שהחוק הזה יביא הרבה יותר תועלת מנזק. מה שווים כל הדיבורים על חופש ביטוי, אם המימוש היחיד שלו הוא טוקבקים משמיצים ופוגעים? מי שאומר את האמת, אין לו ממה לחשוש. החוק הוא לא נגד אמירת אמת, הוא נגד התבהמות. לא יזיק לנו לחשוב קצת לפני שאנחנו מדברים ומגיבים, באינטרנט וגם ובעיקר מחוצה לו. אמת דיברתי.

- אלעד, תל-אביב

טוקבקים כאבן יסוד בדמוקרטיה החדשה

אחרי שנה של מחקר מקיף (שטרם הסתיים) בנושא טוקבקים - ניתוח של אלפי תגובות גולשים לכתבות בתקופת ההתנתקות - המסקנה העיקרית שאני יכולה להצביע עליה היא שהכלל הוא שבטוקבקים אין כללים ברורים ולא קיימת זהות אחידה של המגיבים.

בניגוד לדעה המקובלת בציבור ובקרב הטוקבקיסטים הסבורים כי "התקשורת מגוייסת", כי "מפרסמים רק תגובות של שמאלנים" או כי "כל הטוקבקיסטים ימנים", מסתמן כי ישנו ערב רב של תגובות שמאלניות, תגובות ימניות, תגובות הכתובות בצורה רהוטה ומנוסחות היטב ותגובות שבהן שגיאות הכתיב מקשות על הבנת "כוונת המשורר". כן, יש גם בוטות ואלימות וביטויים שהעט אינה סובלת אבל המקלדת מקבלת, והם באים מהימין והם באים מהשמאל מהצד החילוני ומהצד הדתי. הם מפחידים לפעמים, אבל זו המציאות וזו החברה וזו ישראל.

מהות הדמוקרטיה המודרנית זקוקה לדיון רב משתתפים ולא לדיון מוגבל. ההדרה של האחר, השונה, הקיצוני - היא מסוכנת. הטוקבקים החופשיים (ואחרי קריאת כ-50 אלף מהם, האמינו לי, הם חופשיים, מגוונים, מוזרים, מצחיקים לפעמים אפילו חכמים) הם אבן יסוד בדמוקרטיה החדשה. אנחנו זקוקים להם בישראל.

הצעה אלטרנטיבית: צריך חוק מאוזן

צריך שהאחריות תהיה רק של הכותב, למפרסם צריכה להיות רק אחריות להסרה לפי דרישה וחסימה של משמיצן סדרתי. מצד שני, צריך לאפשר תהליך חשיפה זריז של של המשמיצים. כל טוקבקיסט יצטרך לעבור תהליך זיהוי מפורט בשלב זה רק כתובת IP של ההרשמה (בנוסף לכתובת IP של שולח ההודעה וכתובת דואל), בהמשך לאחר שתהינה

תעודות זיהוי חכמות, הזדהות באמצעות תעודת הזיהוי). כל מי שנפגע יוכל לפנות למפרסם/ספק לקבלת פרטי המשמיץ.

הפניה תהיה באמצעות הזדהות אישית (הצגת תעודת זיהוי אמיתית בפני גורם מוסמך שיאשר את ההזדהות באמצעים אלקטרוניים מאובטחים ובהמשך הזדהות אישית אלקטורנית מאובטחת). בנוסף, ישלם המבקש אגרת טיפול סבירה (בסביבות 100 שח), ובמקביל למסירת כתובת ה-IP של הפוגע, ישלח לדואל של הפוגע עדכון שהמבקש הספציפי ביקש וקיבל את כתובת ה-IP שלו. (מיועד בעיקר למניעת ניצול לרעה ע"י חוקרים פרטיים וסחטנים למיניהם). גם הפניה לספק האינטרנטו להמרת כתובת IP לזהות משתמש תעשה בתהליך דומה. מכאן ואילך ההתדיינות המשפטית תהיה רק בין הפוגע לנפגע.

- שיר

טוקבקיסטים מה נבהלתם? סך הכל רוצים מכם לשמור על פה נקי (לת)

- קובי שחר