ניו ג'רזי זה כאן: גורמי פשע שולטים באתרי האשפה

הפשע המאורגן השתלט על עשרות אתרי אשפה בלתי חוקיים הממוקמים בנחלות פרטיות במושבים שבמרכז הארץ. גורמים עבריינים מרכזים באתרים אלה גרוטאות מתכת גנובות, ולעיתים אף מתיכים אותן שם ללא היתר, תוך גרימת זיהום סביבתי. טפח מתמונה עגומה זו חשפו היום (ד') ראשי מועצות אזוריות בדיון בוועדה לביקורת המדינה.

הדיון כונס בעקבות דו"ח חריף שחיבר מבקר המדינה בנושא, ופורסם בנובמבר. מבקר המדינה התייחס בדו"ח ל-54 אתרי אשפה בלתי מורשים שהוקמו על אדמה חקלאית של משקים פרטיים, לעיתים בסמיכות לבתי מגורים, ותוך סיכון ופגיעה בבריאות התושבים. בחלק מהאתרים נמצאו מתקנים לשריפת האשפה, וגם בורות להתכת המתכות הגנובות.

אתרים אשפה בין השדות (צילום: גילי סופר) 

בחלק מהאתרים האשפה נערמה לגובה של כמה מטרים למרות שבתחילת הפעילות שם נהגו המפעילים להטמין את הפסולת בבורות רחבים ועמוקים. לעיתים, לאחר שהבורות התמלאו, הקימו מעליהם מתקני משק כמו רפתות ולולים כי להסתירם, מבלי לייחס כל חשיבות לסכנת הזיהום של הקרקע ומי התהום.

החקלאים מקבלים תשלום

ריכוז האשפה והטמנתה באתרים אלה נעשו בהסכמת החקלאים חוכרי הקרקע, שקבלו תמורה כספית מהגורמים שהשתמשו בשטח לאיסוף הפסולת. מטרת אותם גורמים היתה לחמוק מהתשלום הגבוה המוטל בגין הטמנה באתרי סילוק הפסולת המורשים. הביקורת קבעה כי מחזיקי האתרים הפיקו מהם תועלת כלכלית, תוך פגיעה באיכות הסביבה ובבריאות הציבור. הם הפסיקו את פעילותם לרוב רק לאחר מיצוי פוטנציאל ההטמנה - ולא בעקבות פעולות פיקוח ואכיפה.

"מדובר בגורמי פשע שממשיכים במעלליהם ולא נרתעים משום דבר, בוודאי שלא מהקנסות הכפולים שבחוק", אמר בדיון שמעון סוסן, ראש מועצת חבל מודיעין. עמיתו, ראש מועצת גזר פטר וייס, דרש להתמודד עם התופעה, "בדרכים בהן נלחמים בפשיעה החמורה - כמו בסוחרי סמים".

מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, שי אביטל, הסכים לקבל לידיו את האחריות לטיפול בתופעה, למרות שעל פי החלטה של ועדת השרים היא נמצאת בסמכות מנהל מקרקעי ישראל.

פיקוח רשלני, ואכיפה זוחלת

ביקורת מבקר המדינה, שבוצעה עד לפני 10 חודשים, חשפה את אוזלת ידן של הרשויות מול התופעה, כשעשו רק מעט לחיסולה - אם בכלל ידעו על קיום האתרים. כתבי אישום הוגשו רק נגד 18 חקלאים, שבעה מהם רק בחלוף חמש שנים ממועד גילוי האתרים. המועצות האזוריות אמנם חוקקו חוקי עזר לבלימת התופעה, אך לא הפעילו אותם ולא פעלו להפסקת הפעילות באתרים שכבר התגלו.

למשרד להגנת הסביבה היה מידע רק על מחצית מהאתרים, אבל פעילותו הסתכמה בהתראות וכתבי אישום נגד שמונה אתרים בלבד. רק לשני אתרים הוצאו צווי סגירה ופינוי רעלים מחשש לזיהום מקורות מים, אבל הוגש רק כתב אישום אחד וגם זאת כשנתיים לאחר שהסכנה התגלתה.

גם הפיקוח של מנהל מקרקעי ישראל היה חלקי ורופף, ללא צעדי אכיפה למרות שהשימוש בקרקע מצוי תחת אחריות המנהל.

עוד בנושא:

• השר עזרא שוקל: "מלשינון" נגד משליכי אשפה
• נאפולי: משבר פינוי אשפה הוביל למהומות אלימות
  

ראשי המועצות דרשו שהוועדה לביקורת המדינה תלחץ על הממשלה ליזום פעילות אכיפה כדי לבלום את התופעה. הוועדה הסתפקה בשלב זה בהתחייבות שנתן מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה להקים צוות בין-משרדי לגיבוש שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים. ראשי המועצות גם קראו לממשלה להוזיל את היטלי ההטמנה כתמריץ שיעודד את הגורמים העבריינים להעדיף את המטמנות החוקיות.

המשרד להגנת הסביבה: היטל ההטמנה בישראל נמוך מדי

המשרד להגנת הסביבה טוען מנגד כי מחיר ההטמנה בארץ נמוך מאוד, הן מהמקובל בעולם והן יחסית לשיטות הטיפול האחרות בפסולת, משום שאינו משקף את כל העלויות הכרוכות בהטמנתה (עלות קרקע, זיהום אוויר, עלויות בריאות ציבור, סיכון מי תהום ועוד).

המשרד מסר כי כל עוד ההטמנה תהיה זולה וזמינה, לא יכנסו לשוק מתקנים מתקדמים לטיפול בפסולת - מיחזור או הפקת אנרגיה - ושמחיר ההטמנה הזול אינו מאפשר תחרות הוגנת לשיטות טיפול מתקדמות. במשרד אמרו כי רוב הפסולת (כ-80 אחוז) בישראל מוטמנת באתרי ההטמנה, אולם תוך שנים בודדות הם ימוצו ולכן יש לפעול בדחיפות לקידום שיטות הטיפול השונות.