539 שקל בשנה, 45 שקל בחודש

התגלגל לידיי מכתבו של ראש עיריית מעלות תרשיחא, שלמה בוחבוט, לח"כ שלי יחימוביץ'. בוחבוט נוזף ביחימוביץ' על התקפותיה נגד התורמים הפרטיים: "ודעי לך שאם אנשים כמו נוחי דנקנר, אלי אללוף... הרב יחיאל אקשטיין... ורבים אחרים לא היו קיימים, הפריפריה היתה קורסת, כיוון שאתם חברי הכנסת וחברי הממשלה לא עשיתם עבורנו מאומה". אין ספק שממשלת ישראל מזניחה את הפריפריה, הצפונית והדרומית. אין ספק שהתורמים עוזרים. עם זאת, האם באמת ניתן להפריט את הטיפול של הממשלה באזרחיה, כפי שלכאורה משתמע מהמכתב? האם הסקטור הפרטי יכול לקחת את האחריות לעניים במקום הממשלה?

מהי התרומה לנפש?

לממשלה קל להפריט את הפעולות העסקיות שלה באמצעות מכירתן למרבה במחיר. בתי זיקוק, קונצרנים כימיים ומוסדות פיננסיים מייצרים רווחים ואינם זקוקים לכספים מהממשלה. אולם התרומה הכספית אינה מייצרת מקורות הכנסה ורווחים כספיים לתורמים. להפך: תרומה המייצרת רווחים כספיים לתורם נגועה בשחיתות. אם כך, האם הסקטור הפרטי יכול לבצע זאת במקום הממשלה?

נבצע חישוב פשוט. נעריך את סך המשאבים השקליים העומדים לרשותנו מהסקטור הפרטי, נבדוק את גודל האוכלוסייה הנזקקת (לפי דו"ח העוני האחרון יש בישראל כ־1.7 מיליון אנשים עניים), ונחלק את סך הכסף באוכלוסייה. התוצאה היא התרומה לנפש. חישוב כזה נקרא בשפה המקצועית של הכלכלנים והמהנדסים "חישוב על גב מעטפה": חישוב מקורב בעל ערך רב בהבנת סדרי גודל.

לפי מחקר של המרכז למגזר השלישי באוניברסיטת בן גוריון, סך התרומות של משקי הבית בישראל ב־2006 היה 917 מיליון שקל. סכום לא מבוטל, אך חלקו הוא תרומות לתרבות, לבריאות ולחינוך. כמה יקבל כל איש עני אם נחלק את כל הסכום באופן שווה בין כל העניים? 539 שקל לשנה, 45 שקל לחודש. נחמד, אבל לא באמת עוזר לצאת ממעגל העוני.

עתה נשווה נתונים אלה לסדרי הגודל הממשלתיים: בשנת 2007 היו תקבולי המוסד לביטוח לאומי (להוציא מס בריאות) 49 מיליארד שקל, יותר מפי 50 מסך התרומות, וכחמישית מתקציב המדינה כולו. עם סכום כזה ניתן להפחית מחומרת העוני, באמצעות קצבאות זקנה, אבטלה, נכות, השלמת הכנסה וכו'.

איך מתיישב הניתוח הזה עם עלייתו של המגזר השלישי בישראל ובעולם? האם אינו מחליף את הממשלה? זוהי טעות אופטית: מרבית המימון למגזר השלישי מגיע מהממשלה. כבר ב־2002 היו הכנסות המגזר השלישי מהממשלה יותר מ־8 מיליארד שקל. חלק מהעמותות משמשות בעצם סוכנויות ביצוע של המדינה.

הבסיס לחברה מתוקנת

פרופ' בני גדרון, המייסד והמנהל של המרכז לחקר המגזר השלישי אומר: "המגזר השלישי הוא טוב בהכנסת שינויים במדיניות, בעמידה על אינטרסים של קבוצות שוליים, אך הוא אינו יכול לקחת אחריות על המדינה. מבחינה זו פעולת המגזר השלישי כמוה כטיפה בים".

החישוב שנערך אינו מוריד מערכן של התרומות וההתנדבות. אנשים המקדישים ממרצם ומכספם לאחרים תורמים למרקם החברתי ופעילות ציבורית היא הבסיס לדמוקרטיה ולכל חברה מתוקנת. פעילות כזו יכולה לעזור במיקרו, בצורה נקודתית, ויכולה להשפיע באופן חיובי על חייהם של 20 אלף תושבים בעיר צפונית. אולם כאשר אנו מסתכלים על המאקרו, על התמונה הגדולה, אין תחליף לפעולה המשותפת של כל החברה באמצעות המדינה. לא ניתן להפריט את הטיפול בעוני ובאי־שוויון. הבעיה גדולה מכדי שהסקטור הפרטי יוכל לטפל בה לבדו. אני בטוח שגם מר בוחבוט חושב כך. הרי המכתב שלו הוא זעקה של הפריפריה כנגד נטישתה על ידי הממשלה. אבל הוא טועה בכתובת: ח"כ שלי יחימוביץ' דווקא תומכת בכך שהממשלה תחזור ותיקח אחריות על הטיפול בחלשים.

• אביה ספיבק הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ואן־ליר ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל