עבור, גבול לפניך
אילו קולות נשמעים בלילה בכפר קטן מול בית שאן? מה נשאר מתחנת הכוח של רוטנברג בנהריים? מי מגדל תירס וחצילים על שפת ים המלח? איפה עוד מאיימת תופעת הבולענים? פרוייקט "שבילי שכנים" של ארגון ידידי כדור הארץ מקדם סיורים אקולוגיים של ישראלים בירדן
כבר 13 שנים חלפו מאז חתימת הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל וירדן, אבל תנועת התיירות בגבול מזערית. "שלום קר" נושב מהצד הירדני, ציין לא מכבר שגריר ישראל בעמאן, יעקב רוזן, בראיון עיתונאי.
לא ברור איזו טמפרטורה מאפיינת את השלום הנושב מהצד הישראלי, אבל לא מעט ירדנים שמפגינים סקרנות כלפי הישראלים ומעוניינים להכיר מקרוב את השכנה ממערב להם, קובלים על מסכת ייסורים להשגת ויזה לישראל. דמיינו, למשל, איך אפשר היה להזניק את התיירות לטבריה ולכנרת בסופי שבוע תוך אירוח ירדנים בעלי אמצעים שמחפשים בילוי קרוב ומסעדות איכותיות. בדיוק בנקודה זו נכנסת לתמונה הפעילות של ארגון ידידי כדור הארץ - המזרח התיכון.
ידידי כדור הארץ המזה"ת הוא שמו של ארגון סביבתי, א-פוליטי, שהוקם ב-1994 על ידי הישראלי גדעון ברומברג, בעקבות הבנתו שבהסכמי השלום לא דובר על הגנת הסביבה המשותפת אלא רק על פיתוח. הארגון פועל להגן על מורשת הטבע האזורית ומלווה בין היתר את פרוייקט "מים ושכנות טובה," המתקיים במקביל ב-17 קהילות - ישראליות, ירדניות ופלסטיניות - החולקות ביניהן משאבי מים משותפים. על בסיס התלות ההדדית במים חוצי גבולות התפתחו עם השנים שיתופי פעולה מגוונים בין הפרטים בקהילות ובין בני נוער משלושת הצדדים.
לאחרונה יזם הארגון מפעל מרתק שנקרא "שבילי שכנים," הכולל מסלולי טיול בישראל ובירדן (גם בשטחים הפלסטיניים, אבל אלה לא רלוונטיים כרגע לישראלים, בשל הנסיבות המתוחות.( ישראלים מכירים אולי את אום קייס, פטרה, ומדבה (מידבא,( אבל ספק אם יש להם מושג על בעיות המים של ירדן או על תופעת הבולענים ביישובים החקלאיים לשפתו המזרחית של ים המלח.
חלקה חקלאית על שפת ים המלח (צילומים: יגאל צור)
אזור מורד הירדן וים המלח, העשיר באתרי מורשת היסטורית ודת, נמצא כיום בסכנה אמיתית. ניהול כושל וחוסר תיאום בין סוריה, ישראל וירדן, הביאו את נהר הירדן, ים המלח וסביבותיהם לסף האל-חזור. מההיבט הישראלי, פרוייקט "שבילי שכנים," בניגוד לטיולים רגילים לירדן (רגליים או בג'יפים) מבקש לאפשר למטייל הסקרן להכיר קצת יותר את הצד הירדני ולהתוודע לבעיות המשותפות בנושאי סביבה ומים. התוצאה המיוחלת: דו-קיום מתחשב יותר.
תמהיל הסיורים, הכולל ביקור באתרי מורשת טבע ותרבות מצד אחד והכרת האתגרים הסביבתיים איתם מתמודדות הקהילות מאידך, אמור לייצר חוויית תיירות אלטרנטיבית מרתקת. המוטו הוא לא רק להראות מה יפה, אלא בעיקר מה משותף.
תיירות במקום חקלאות
עבד אל רחמן סולטן, מנהל הפרוייקטים של ידידי כדור הארץ המזה"ת, מוביל את הטיול בן שלושת הימים בירדן. חוצים את הגבול במסוף שייח חוסיין ממזרח לבית שאן ועוצרים באל-הרוויאה - כפר שיושב מטר מהגבול ולא נהנה מדינר ממעבר של ישראלים. אחד מזקני המקום אומר לנו: "שומעים את מוזיקת החתונות מבית שאן, מריחים את המנגל שלהם, אבל אנחנו לא מכירים את הפנים של אף אחד שם."
מטפסים בדרך צרה במעלה נחל זיגלב, עדיין קילומטרים ספורים מהגבול, ומגיעים לחתיכת גבעה ומדרון שהפכו לפארק אקולוגי לרווחת יושבי הסביבה. מה כל כך אקולוגי בנקודה הזאת? כשעבד אל רחמן מצביע על המדרונות הסמוכים, פתאום מבינים. ירדן סובלת מבעיה של רעיית יתר ופני הקרקע מכוסחים ללא תקנה על ידי עיזים וכבשים. הפארק המגוחך לכאורה, הוא ניצן ראשון להבראה ומודל לקהילה כיצד משמרים שטחים ירוקים.
במעלה נחל זיגלב נמצא סכר, אחד מני רבים בירדן, שאוסף כל טיפת מים אפשרית לצורך האוכלוסייה ההולכת וגדלה, במיוחד בעמאן הבירה. רק בשנים האחרונות התווספו לה 800 אלף עיראקים ו-600 אלף מצרים, שהגבירו דרמטית את צריכת המים. ירדן סובלת אף יותר מישראל ממצוקת מים חריפה, והמשמעות היא שכל טיפה שהולכת לעמאן לא מגיעה לנהר הירדן. מהאגם שעליו בנוי הסכר, אחד ממקורות המים הנקיים של המדינה, יש מראה פנורמי יפה של עמק הירדן.
מאגר ואדי אל ערב. אף טיפה לא מגיעה לירדן
התחנה הבאה – תעלת עבדאללה, היא תעלת הע'ור שנמתחת לאורך עמק הירדן ומשקה את יישוביו החקלאיים. התעלה, שמושכת מים מהירמוך, מאבדת כמות גדולה של מים בגלל אידוי מאסיבי.
את מרבית מימי הירמוך מנצלת סוריה, שבנתה 40 סכרים לאורכו. מה שמגיע לירדן לא מספיק, מה עוד שהיא מחויבת להעביר לישראל 27 מיליון קוב מים לשנה. המשמעות המוחשית: נהר הירדן הופך לתעלת ביוב. ידידי כדור הארץ מנסים ליצור שיתוף פעולה במטרה לשקם את הירדן וליצור לאורכו ולצדדיו מוקדי תיירות והכנסה למקומיים, בניסיון ליצור חלופה
לחקלאות שודדת המים. החקלאות הירדנית מנצלת 70 אחוז מכמות המים במדינה ותורמת 5% בלבד לתוצר הלאומי הגולמי.
קפיצה לואדי אל ערב, שאליו מתנקזים נחלי צפון הגלעד, ממחישה איך מקור מים יציב וחשוב הפך
לוואדי של כלום. מימיו נאספים במאגר ענק ומרשים שעופות מים נוהרים אליו. לשפתו פועלת כבר מסעדה, בסגנון לבנוני.
ועכשיו הצצה לאתר הארכיאולוגי של פלה (טבקת פחל - ממזרח לכפר רופין,( אחת מעשר הערים הרומיות (דקפוליס) שפרחו כאן בעבר. זהו אתר קטן וקסום שרק כ-10 אחוז ממנו נחפרו. העיר פלה הייתה המרכז החשוב ביותר לנצרות הקדומה באזור וניכרים בה שרידים מרשימים של כנסייה. במעלה הגבעה יש מסעדה חביבה שבעליה, דיב חוסיין, הוא ידען גדול בנושאי סביבה.
האתר הבא בסיור ירגש כל ישראלי: תחנת הכוח בנהריים. את הכניסה מהצד הישראלי מכירים כבר עשרות אלפים, אבל בודדים בלבד ביקרו ממול. היום זהו מחנה צבאי ויש צורך באישור מיוחד כדי להיכנס לתחומו.
הדבר הראשון שרואים הוא גבעה מתונה שעליה מה שהיו מגורי העובדים. אלה, בתוכנית העתידית לפיתוח תיירותי של המקום, יהפכו ללודג'ים אקולוגיים. אחר כך רואים את דקלי הוושינגטוניה שנטע פנחס רוטנברג, האיש שחישמל את ארץ ישראל. כשעולים לתצפית על האזור ומביטים בשפך הירמוך אל הירדן, כבר אפשר לדמיין את אתר ההצפה המתוכנן כאן לצורך הקמת פארק ציפורים.
ועכשיו גולת הכותרת – מבנה הטורבינות. רק שרידים נותרו ממנו בין הדקלים, אבל אי אפשר שלא להתרגש למראה שתי טורבינות ענקיות (מתוך השלוש שהיו.( שרד גם הצינור הענקי שהפיל את מי הירמוך והירדן אל הטורבינות. מתחת למבנה אגם מלאכותי קטן ויפהפה. המטרה הכללית היא ליצור פארק אקולוגי מנהריים ועד אזור קיבוץ גשר, משני עברי הירדן.
הגשרים ליד "גשר הישנה". הצצה מעבר לגבול
מסלול הסיור מדרים עכשיו, לעבר הנקודה המוכרת לישראלים כ"גשר הישנה." גם כאן אוחזת בך התרגשות כשאתה עומד על הגשר הרומי שחיבר את בית שאן עם אום קיס ופלה, כשליד נראים הגשר הבריטי ההרוס והגשר הטורקי היפהפה על קשתותיו, והכול מול האתר התיירותי הישראלי של גשר. האוטובוס הישן באתר היה עובר את הגשר הזה במסעו אל ומהצד המזרחי של הירדן.
בולענים מלוא העין
ממשיכים דרומה. לאורך הצד הירדני של עמק הירדן יש עשרות קברים מוסלמים חשובים, לא מעטים מהם של מי שמקובלים במסורת כידידי הנביא מוחמד. האתרים האלה היו ועודם מוקדי עלייה לרגל. בולט במיוחד הקומפלקס המרשים של קבר אבו עוביידה, עם המסגד הנאה, הגן רחב הידיים והספרייה.
בדרך עוצרים במידבא ובהר נבו, המשמעותיים לתולדות כלל האזור. מהר נבו יורדים אל ים המלח בכביש החדש שנפתח בשנת ,2000 עם ביקור האפיפיור. מדהים להבחין איך החלקות של חקלאות החורף גולשות ממש עד שפת הים. עוד רואים לאורך הדרך, לא רק מול עין פשחה שבצד המערבי, זליגה של נביעות מים על המדרונות, חלקם מעיינות חמים.
סוקרים את נחל אל מוג'יב (נחל ארנון) ואת ואדי נומיירה, מתרשמים מקניונים מרהיבים ורואים איך מאפשרים למים להגיע בדיוק עד לפתח, ואז גונבים אותם לצינור. טיפה, למעט מי שיטפונות בחורף, לא מגיעה לים המלח. כדי לבחון את התוצאה מקרוב יורדים אל קרבת הים. לפני שמתוודעים למפגעים אי אפשר שלא להתרשם מהפיתוח החקלאי: גידולי עגבניות, חצילים, פול, תירס, כרוב, כרובית ומה לא. על שפת ים המלח! ואז אתה נתקל בהם: בלב השדות, מתחת לבתים, בדמות כבישים שקרסו - בולענים מלוא העין. כאן, אגב, אין מי שיפצה את החקלאים, אז הם עובדים מסביב, מודעים לסכנות.
עין גדי לא לבד. בולענים מתחת לבית
נכנסנו ללשון הקטנה, ה"לישאן)"צריך אישור מיוחד.( זוהי לשון יבשה באורך של כ-15 ק"מ החודרת אל תוך ים המלח. אזור החוואר הזה מרתק גם בגלל האפשרות לראות ממנו מקרוב את תעשיית הפוספטים הירדנית. המפעלים הזיזו את משאבת המים בכמעט חצי קילומטר אל תוך הים, שכן הים באזור השאיבה הקודם כבר יבש. בלשון גם שרידים ארכיאולוגיים, ביניהם קברים. ארכיאולוגים מצאו דמיון רב בין הממצאים כאן לבין שרידי קומרן של האיסיים.
מסיימים, איך לא, ב"מערת לוט," שאליה צמודים שרידי כנסייה קדומה. במקום הזה, על פי מסורת נוצרית ומוסלמית, מצא לוט מחסה עם בנותיו אחרי חורבן סדום (בעת ביקורנו פגשנו בפתח המערה עולה רגל סודני מחרטום.( בימים אלה טורחים כאן הירדנים על הקמת מוזיאון לוט, שיהיה הנמוך ביותר בעולם. מהאתר המקסים נפרש נוף יפה של ים המלח, העיירה סאפי ונופי ישראל ממול.
הסיורים הקרובים: ידידי כדור הארץ המזה"ת יוציאו בחודשים הקרובים סיורים בני שלושה ימים לירדן, בדגש על מים, סביבה ודו-קיום, תוך ביקורים באתרים שפורטו בכתבה ומפגש עם קהילות ירדניות. הסיורים יתקיימו בחול המועד פסח, 24־25 באפריל, וב8-־10 במאי.
פרטים מלאים והרשמה: טל' .050-7502185 ,054-4502185 מידע נוסף על פרוייקט "שבילי שכנים" ב אתר הארגון ; טל' ,03-5605383 פקס 03-5604693.
לפנייה לכתב/ת 
