"מאמי, אתה בפירוש בהית בתחת שלה!"
בהשמדת סדום ועמורה נאמר ללוט ולמשפחתו לברוח ולא להביט אחורה. אשת לוט לא הצליחה להתאפק, הסתובבה ומיד הפכה לנציב מלח. אצלי התרחש מצב הפוך: אני הסתובבתי, והיא הפכה לנציב קרח, מזכירה לי ללא הרף את עווני
"מאמי, אני צריכה ללכת לתופרת", אומרת החמודה בקולה הרך.
בין גברים לנשים יש הבנה מוסכמת שהיא תגרור אותך לכל מיני מקומות שאתה לא באמת צריך להיות בהם, ובתמורה, היא לא תיקח אותך לכל מיני מקומות שאתה ממש לא רוצה להיות בהם. הגברים שלא חתמו על ההסכם הזה נלקחו לפגישת חרום אצל הגינקולוג (גברים לא אוהבים גינקולוגים, משום שגינקולוג הוא גבר השולח ידיים אל האשה שלהם, ואין להם רשות לשנות לו את הפנים ליצירה אבסטרקטית).
אז הולכים יחד למרכז המסחרי, לבקר את התופרת. מוזרה, החמודה. היא משקיעה שעות בלחפש בדיוק את הבגד המתאים, מוציאה מאות שקלים כדי לקנות את הבגד המתאים, ואז ניגשת לתופרת, כדי שתבצע בו שינויים.
בזמן שהיא מוסרת לתופרת את המפרט הטכני החדש של הבגד, אני מסתובב מחוץ לחנות במרכז, מביט על החנויות השונות, על מכשירי חשמל, על זקנה שהולכת עם עגלת קניות ישנה, על בחורה במכנסיים קצרים מאוד, אולי אפילו יותר מדי. ואז אני שומע את הקריאה המפורסמת מהכור של צ'רנוביל: "מה אתה עושה?"
לענות לחמודה על השאלות שלה זה כמו לצעוד בשדה מוקשים עם נעליים של ליצן - בכל נתיב שתבחר אתה הולך לדרוך על משהו. לא היתה לי ברירה אלא לבחור בגישה ההתקפית: "או, סוף סוף, כבר שעה אני מחכה לך", יריתי לכיוונה.
"אתה בפירוש בהית בתחת שלה!" תמיד היה לה חוש לדרמטיות.
מהמצב הזה יש שלוש דרכים אפשריות להיחלץ. שתיים מהן כוללות מכת ברק קטלנית, והשלישית היא פשוט לשתוק. מכות ברק מסתבר, לא קורות כל יום.
בהשמדת סדום ועמורה נאמר ללוט ולמשפחתו לברוח ולא להביט אחורה, לא להסתכל על הזוועות שמתרחשות בעיר בעוד זעם השם מפרק אותה. אשת לוט לא הצליחה להתאפק, היא הסתובבה ומיד הפכה לנציב מלח. פה, לעומת זאת התרחש מצב הפוך: לוט הסתובב והיא הפכה לנציב קרח, מזכירה לו ללא הרף את מה שעשה.
באותו יום בערב נמאס לי מהמצב החדש, אחרי הכל אני גבר, וזה מה שגברים עושים (זה, ולבכות בשירותים). ניגשתי אליה, ובהתפרצות לא אופיינית של רגשות פניתי אל ההיגיון שלה: "עכשיו תקשיבי לי טוב, כן, בהיתי בבחורה ההיא, כן, בתחת של הבחורה ההיא, ואני לא מתבייש בזה".
היא הביטה בי במבט שרק היא וסמל מחלקה בטירונות יודעים לתת, מעין מבט כזה שאם לא התביישת לפני זה, אתה מתבייש עכשיו.
"כל הגברים עושים את זה!!!" שלפתי את הקלף המנצח. אפשר להתווכח עם גינונים של גבר אחד, אבל אי אפשר להתווכח עם האבולוציה.
"החבר של אדווה לא עושה את זה", אמרה והתווכחה עם האבולוציה.
ביום רגיל לא הייתי ממשיך את השיחה הזאת, אבל כשזורקים אותך לבריכה של מי ביוב אין לך ברירה אלא לנסות להגיע אל היציאה הקרובה ולהצטער על זה שאתה יודע רק לצלול. "לחבר של אדווה יש ראייה היקפית, הוא רואה את האוזניים שלו בלי מראה!" פסקתי מולה.
שקט שרר בסלון, הדבר היה דומה לפיקניק על הווזוב: או שהסטייק יהיה מוכן בעוד שתי דקות, או שבעוד שתי דקות מישהו ייאלץ לרוץ עם המנגל.
ואז, לפתע, ניצת ניצוץ של הבנה בעיניה של החמודה. היא השלימה עם המצב החדש בזמן הסתגלות מדהים של דקה וחמישים וארבע שניות, על השעון.
"מאמי, מה אתה חושב על זאת?"
עוד מבט:
כשגבר הולך ברחוב, מה הוא רואה?
עופר רזניק
רוב הזמן הוא רואה נשים. אין מדובר בסטייה אלא באובססיה טבעית המצויה בראשו של הגבר. אחד החסרונות במערכת המתוחכמת הזאת: כשהיא פועלת היא חוסמת את שאר החושים, כך שלעיתים תראו גברים נתקלים בעמודי חשמל
ביום שלמחרת התגלתה האמת העצובה מאחורי ההבנה החדשה של החמודה, בזמן שיצאנו שוב אל רחובות העיר. "מאמי, מה אתה חושב על זאת?" היא שואלת בפעם התשיעית בתוך חמש דקות.
מסתבר שאם בחורים מסתכלים על בחורות בצורה שיפוטית, בחורות שמסתכלות על בחורות עושות את זה בצורה ממש, אבל ממש, מכוערת.
באותו ערב אני חוזר הביתה מהעבודה, כשאני מבחין בגבר כבן 50 לבוש מעיל גשם אפור וכובע עומד ליד עץ ומסמן לי לגשת אליו. "שלום. אתה לא מכיר אותי, אבל אני יודע מי אתה", הוא אומר לי בשקט.
"אתה חבר של ר'?" אני שואל. אני הרי מכיר את הטריקים של ר' המופרע.
"אני יכול למסור לך שם בדוי, אבל אני מעדיף שלא, אז בוא תקרא לי גונזלס", הוא אומר ומתחיל ללכת. אני צועד לידו בשדרות רוטשילד, עדיין מבולבל ממה שאמר לי. לא ידעתי מי הוא, או מה הוא רוצה, אבל הבנתי שיש לי עסק עם בנאדם חכם ממני בצורה בלתי משוערת, או עם אידיוט מושלם.
"אני שייך לאגודה סודית בינלאומית שמטפלת בענייני גברים ברחבי העולם. הוקמנו במקור להוות קונטרה לז'אן ד'ארק. גברים ראו שנשים מתחילות לצבור כוח ועמדה ופחדו מפני עולם אפוקליפטי, רק תחשוב על זה, נשק גרעיני בידיים של מישהי ששבוע בחודש מאבדת את השפיות שלה ומתחילה ראשיות עם כל מה שמעצבן אותה".
כשנתפס לך המה-שמו ברוכסן של הג'ינס
באותו רגע התחלתי לחשוב שגונזלס הוא אידיוט מושלם, אחד מהמופרעים האלה שפוגשים בתל אביב בשלוש לפנות בוקר בזמן שהם מדברים לפחית של זיתים שבורים וקוראים לעצמם אמנים אוונגרדים, אבל אז הפתיע אותי גונזלס. "אנחנו יודעים הכל עליך, הפעם שנתפס לך המה-שמו ברוכסן של הג'ינס, מי נראה לך העלים את התיק מחדר המיון? הפעם שפגשת את ההיא בפאב וגמרת עוד לפני שהיא נגעה בו בכלל?"
כששמעתי את גונזלס אומר את הדברים האלו ידעתי שלפעמים גם לחישה היא צורת דיבור חזקה מדי.
"יש לנו שתל בכל גבר שנולד, אנחנו יודעים הכל", אמר הגבר ופנה לעבר חניון תת קרקעי של בניין מסחרי.
"אה כן, איפה השתל הזה נמצא?" שאלתי אותו, כשבליבי גמלה החלטה לחתוך את האזור הנגוע ברגע שאגיע הביתה.
"אני לא יכול לומר לך במפורש, אבל אתה מגרד שם כל הזמן", ענה גונזלס באדישות. השתתקתי, הבנתי שעל מנת לברוח מאגודת הגברים, עלי להחזיר ציוד יקר מדי. נכנסנו לחניון, וגונזלס פנה אלי, כשהוא מביט לשם שינוי בעיניי: "אתה יודע מי קובע את האופנה? מה חם ומה לא? מהו המראה הנכון? אנחנו! מי אתה חושב שהמציא את הסקיני ג'ינס, את חצאיות המיני, את נעלי עקב? זה הכל אנחנו! אנחנו קבענו שחום יהיה באופנה החורף", אמר לי גונזלס בשיא הרצינות.
"אז למה לא יוצאים עם זה לעיתונות? למה אתם לא מודיעים לכל העולם?" שאלתי את גונזלס.
"משחר ההיסטוריה יש רק חוק אחד שנשמר בין המינים - חייבים לעשות ההפך", ענה גונזלס. "אם היא תתחיל להעריך את הדעה שלך בנושאי אופנה ובחורות, זה עלול ליצור תגובת שרשרת שתשפיע על העולם כולו. גבר אמיתי לא מביע דעה, הוא גורם לה להתרחש".
באותו ערב ישבנו יחד מול הטלוויזיה. על המרקע הופיעה בחורה הולכת ברחוב, כשלפתע אני מרגיש מרפק חד בצלעות. "מה אתה חושב על זאת?" נזרקה לעברי השאלה.
השיער שלה היה חסר ברק, החצאית לא התאימה לשמלה והנעליים בכלל לא היו קשורות לאף אחד מהנ"ל או לארנק. "היא נראית מעולה!" זרקתי לעבר החמודה והבטתי בה בחיוך מזויף.
היא הביטה בי במבט קצת מוזר, ואז עיקמה את פניה ואמרה לי "אה... אתה לא מבין כלום".
הנחתי את ראשי על כתפה וחשתי הקלה אמיתית, הקלה שחשים רק אחרי שיכולים להיות בטוחים באמת שהעולם ניצל.
לפנייה לכתב/ת 
"כל הגברים עושים את זה!!!" שלפתי את הקלף המנצח
צילום: ויז'ואל פוטוס
מומלצים
