מה זה או מי זה בכלל "גבר אמיתי"
אימת ה"אתה לא גבר אמיתי" רודפת את הגבר כל חייו. זה מתחיל להתבטא בגיל ההתבגרות, בצורך להשיב מלחמה כשמישהו פוגע בכבודך, וממשיך בכך שרובנו לא מחבבים שיחות מסוג "יחסינו לאן", שלא לדבר על ליזום שיחה כזאת
ידידה אחת שאלה אותי אם גברים "אמיתיים" אף פעם לא עושים שיחות יחסינו-לאן, ואם כן אז למה לא, וזה גרם לי לחשוב.
אז קודם כל, נראה לי שלפחות ססטיסטית זה נכון, ונראה לי גם שהתשובה מצויה בעצם הביטוי "אמיתיים". גברים נדרשים להיות "אמיתיים" לעיתים הרבה יותר קרובות מנשים. ומה שעומד מאחורי ה"אמיתיים" הוא סוג של תו תקן, סטנדרט. גברים, כדי להיחשב גבריים, חייבים להתאים את עצמם לאיזה מדד גבריות שהחברה - בעיקר הגברית, אבל גם הנשית - כופה עליהם.
אז אם אתה מקיים שיחות יחסינו-לאן, מקשיב לזוגתך או מוכן להתייעץ עם מישהו, רחמנא ליצלן, אתה מיד חשוד בכך שאתה "לא גבר אמיתי".
אימת ה"אתה לא גבר אמיתי" רודפת את הגבר כל חייו. זה מתחיל להתבטא בגיל ההתבגרות, בצורך להשיב מלחמה כשמישהו פוגע בכבודך. הנער הצעיר מבין מהר מאוד שגם אם המורה אומרת שלהרביץ זה לא יפה, גבר שמבליג על פגיעה בכבודו הוא נמושה. הנער מבין ש"גבר אמיתי" משיב מלחמה גם אם הוא יודע שזה יפגע לו בציון, ישלחו אותו הביתה ו"ממש חבל, כי דווקא יש לו פוטנציאל". הוא יודע שעמוק בפנים אבא שלו (ואולי אפילו אמא) קצת גאים בו, כי הוא עמד על שלו, כמו "גבר אמיתי".
זה מתחיל בצבעי ורוד לבנות ותכלת לבנים
זה אמנם מתחיל להתבטא בגיל ההתבגרות, אבל המקורות לתסביך "הגבר אמיתי" מצויים כבר בילדות המוקדמת, או אולי אפילו בינקות. זה מתחיל בצבעי ורוד לבנות ותכלת לבנים וממשיך בזה שבת שמשחקת בחיילי צעצוע תעורר פחות דאגה אצל הוריה מאשר ילד שמשחק בבובות.
דרך אגב, לדעתי תסביך "הגבר האמיתי" הוא גם המקור להומופוביה, תופעה גברית בעיקרה. גברים נרתעים מכל דבר שעלול לפגוע בתדמית הגברית שלהם ומוכנים לעשות כמעט הכל כדי להגן עליה.
אז האם לגברים יש בעיה פיזיולוגית שמונעת מהם לנהל שיחות יחסים-לאן? אני נוטה להאמין שלא. ובכלל, אני מאוד חשדני לגבי כל דבר שמיוחס לגברים "אמיתיים". דברים שמיוחסים לגברים "אמיתיים" מתקשרים לי ל"מה, אתה מפחד?", "אז בעצם אתה מודה שאתה לא יכול לעשות את זה?"
ואני יודע שזה לא פופולרי, אבל אני נוטה לחשוב שתינוק ממין זכר שילבישו אותו בבגדים ורודים, יתנו לשחק רק בברביות, יעשו לו "קוקו" בשיער ועוד כמה דברים נלווים שבאמת יוצרים את ה"זהות הנשית", דווקא כן יידע לנהל שיחות יחסים-לאן, להקשיב, ואולי אפילו לעצור בדרך בשביל לשאול מישהו איך מגיעים לאן שהוא..
אני חושב שבעצם אין דבר כזה "גבר אמיתי", כמו שאין דבר כזה "אשה אמיתית". יש בני אדם. ולדרך שבה מגדלים ומחנכים אותנו יש השפעה הרבה יותר גדולה מאשר לכרומוזומים שלנו.
מה שחשוב זה אם אנחנו כופים על הילדים שלנו איזושהי אמת, או שואלים אותם. מה שחשוב זה אם אנחנו שואלים אותם: "ככה מתנהג גבר (או גברת) אמיתי/ת?" מה שחשוב זה אם ה"אמיתי" הזה הוא באמת אותנטי ובא מהם, או סתם איזו מוסכמה חברתית.
(כן, אני יודע ש"גבר אמיתי" בחיים לא היה כותב את מה שכתבתי. כי... אלוהים, הוא הולך לחטוף על הראש מהטוקבקיסטים, חבל על הזמן).
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
