לייצר תרבות ולא רק לדווח

אין כסף, אין תרבות גבוהה ולכן אין רייטינג, ולא להיפך. זוהי השורה התחתונה של מושב "שידורי תרבות ואמנות" שהתקיים היום (ה') בכנס "הרדיו כשידור ציבורי" שנערך בבית סוקולוב מטעם רשות השידור, בנוכחותם של בכירי רשות השידור והשר יצחק הרצוג. את המושב הנחה יואב גינאי והשתתפו בו אמנון דנקנר, אתגר קרת, ד"ר מוטי נייגר, מירב מיכאלי, מולי שפירא מגל"צ ויובל מסקין מרשת א'.

גינאי פתח את המושב ואמר: "תרבות אינה פחות חשובה מחדשות" והוסיף שבכוונת חברי הפאנל לבחון "עד כמה הרדיו הציבורי צריך להתייחס לתרבות הגבוהה ועד כמה הוא צריך להיות משועבד לנושא הרייטינג כמו הערוצים המסחריים". עיקר הדיון נערך סביב מרחב המחייה ההולך ומצטמק של שידורי התרבות ברדיו והתקציבים הנעלמים. 

משתתפי הפאנל. יש מקום לתרבות ברדיו (צילומים: יוסי מימוני) 

מיכאלי אמרה ש"המצוקה הכי גדולה היא שהתרבות נמצאת בגטאות. תרבות צריכה להיות בכל מקום. זו האקטואליה שלנו, היא החיים שלנו. לתיאטראות מגיעים אלפי אנשים, יש לזה אחלה רייטינג". מולי שפירא הצהיר בתגובה ש"חטיבת התרבות בגל"צ לא מתוקצבת באגורה". עוד הוא סיפר על מבקרים כמו חנוך רון שעוסקים ברדיו בהתנדבות משום שאין כסף. "גם בקול ישראל הכסף הגדול הולך לטאלנטים של אקטואליה בעיקר".

ואילו קרת אמר שאין סיבה שלא לשלב תרבות בכל חלקה טובה ברדיו מפני ש"הרדיו הוא מדיום מעמיק. בערוצים אחרים לא יכולים ליצור כי הם צריכים למכור קולה כל 5 דקות". קרת אף שאל: "מעניין אותי לדעת כמה אנשים שמלאכתם היא כתיבה מועסקים ברדיו", כשנענה ש"אף לא אחד", אמר שהיה שמח לראות אנשים כמו דוד גרוסמן ומאיר שלו חוזרים לרדיו, "מייצרים תרבות ברדיו ולא רק מדווחים עליה".

קרת הוסיף: "אני מהכותבים של 'החמישיה הקאמרית'. זו למעשה תוכנית רדיו, כי מה בדרך כלל יש בה? עומד שם אדם ומדבר. אז למה לא לקחת אדם שישב ויקרא יצירת מופת ברדיו? זה עולה סנדוויץ'. אז אם זה יקר, תוציאו את הכסף על זה, ואם זה לא יקר - תעשו את זה".

הכסף הגדול הולך לטאלנטים של אקטואליה

מסקין הסכים עם קרת שהרדיו הוא מדיום אינטימי יותר וסיפר כי "סרבני ראיונות כמו ברי סחרוף באים אלי לרשת א' כי הם יודעים שכאן ידברו איתם 30 דקות על האמנות שלהם". אבל הוא הביע צער על מצבה העגום של התרבות המשודרת:  "בעבר שידרו הצגות בכורה ברדיו. היתה לזה חשיבות כי כל הצגות התיאטרון הוקלטו והיה לזה רייטינג כמו למשחק כדורסל. זה מיעוט וזה מיעוט. והורידו את זה".

דנקנר, לשעבר עורך מעריב, התרפק בגעגועים על ילדותו עתירת הרדיו וערך השוואה למתרחש בגלי האתר הצרפתיים: "כשאני נוהג לשוטט במרחבי צרפת אני מקשיב לתחנת הרדיו 'פראנס אנטר' ושומע תוכניות נהדרות, עד כדי כך שכשאני מגיע למחוז חפצי, אני עושה עוד סיבוב. זה לא פופוליסטי, זה לא הדבר הזוועתי הזה, המבחיל, הדוחה שמשדרים בארץ בו מעלים מאזינים לשידור שדעותיהם נעות בדרך כלל בין הברוטלי למטורף. שם מדברים על נושאים תרבותיים וזה נפלא.

"אז נכון, יש לנו מציאות יומיומית לחוצה ומלחיצה וצריך לדבר עליה, אבל אני לא רוצה לשמוע רק מה אולמרט אמר על זליכה ומה זליכה אמר על שפיכא. זה מעניין, אבל צריך לעסוק גם בדברים אחרים והכסף צריך להישרף על תרבות כי זה המעשיר וזה הנצח ולא איזה ריב שפתיים משעמם. וזה נעשה גרוע יותר כשעיתונאי גורנישט מראיין את שר כלומניק, וברדיו טוחנים את זה מחמש בבוקר עד הלילה, כמו כלבים שטוחנים עצם שלא נשאר בה הרבה בשר".

פריפריה מול מרכז

כשמרכז הכובד של הדיון עבר לשילובה של הפריפריה בתרבות

המשודרת ברדיו, אמר שפירא: "דעתי מרגיזה אבל צריך להבדיל בין תרבות של מתנ"ס, שצריך להשקיע בה כסף כמשאבים, לבין תרבות של מרכז. הדברים הגבוהים באמת נעשים במרכזי הערים. יוצרים נפלאים שקיימים בפריפריה מגיעים למרכז כי שם אור הזרקורים. אם הכסף לא יגיע למקומות בהם נוצרת האמנות הגבוהה, ויוזרם במקום זאת לפריפריה, זה לא טוב. אני יודע שזו לא דעה מקובלת במוקדי השלטון, אבל כן, צריך לחשוב מחדש על חלוקת הכסף".

מיכאלי, שקבלה על כך שמתוך 43 דוברים בכנס, יש רק שש דוברות, חושבת אחרת. "הפריפריה והמרכז מקבלים בדיוק אותם תקציבים ובתל אביב יש בדיוק אותה אפליה כמו בפריפריה", אמרה בנימה סרקסטית. "המיעוט מצבו טוב. יש לו את 'קול המוזיקה', אבל אני לא חושבת שקול ישראל חשבו אי פעם להעלות תחנה של מוזיקה מזרחית, וזה צורך אמיתי".

לירון תאני, שישב בקהל, התריס לעבר אנשי הרדיו: "אתם צריכים לבוא לפריפריה ולא לחכות שהיא תגיע אליכם. הפריפריה מקופחת על בסיס קבוע. זה לא משהו עדתי".