השיטה שלי: אני מכריזה שאני א-מינית
נישאתי מיד בסיום הצבא. מעולם לא חשתי שאני חריגה, עד שהתגרשתי. לפתע, כל עולם המושגים התהפך על פיו. לא אני היא שחשתי כך, אלא כל מי שניסה במהירות בלתי אפשרית להכניס אותי אל בין מצעיו. אז מצאתי דרך להתמודד
נולדתי, כך אני משערת, ילדה רגילה למדי. ילדוּת בכפר, ספוגה בריחות של טבע, חופשית, הרבה בעלי חיים, שדות, פרחים, והליכה איטית במשעולי החיים, מבלי למהר לשום מקום. התבגרות בבית חילוני עם מודעות פוליטית מובהקת בצידה השמאלי של המפה, הרבה תרבות, ערכים הנרכשים בבית הספר ובשעות הפנאי ואהבה אדירה למילה הכתובה.
לאחר זמן לא רב הבנתי שהפתרון המושלם עבורי יהיה להשתמש במה שניגחו אותי בו. אימצתי לעצמי בחום את המונח שהציג אותי מראש כאשה א-מינית. אם בקלות שכזאת מקבלים היום תופעות שבעבר הלא רחוק נחשבו למשהו שהצינעה יפה להן, בדומה להומוסקסואליות, לסביות, דו-מיניות, שלא נדבר על כל הפומביות הזו שרבים ורבות מביאים לידיעת כל על התנוחות, הרצונות, המעשים, האנטומיה על כל פרטיה, וכל זאת בליווי תיאורים פלסטיים מדוקדקים, אז מה הבעיה שיקבלו גם את היותי א-מינית?
וזה עובד נהדר, הא-מינית הזאת. זו מערכת סינון מושלמת של כל מחפשי האובייקט התורן ללילה אחד. ובנוסף, מכשיר שסותם פיות לכל המקטרגים (פעם היו מקללים נשים שהן פריג'ידיות. היום הן "לא זורמות"). לאחר הסינון הראשוני הזה, קל בהרבה להיווכח מי האדם שממול ועד כמה הוא מעניין אותי באמת. עם מי יש סיכוי אמיתי כלשהו להמשיך בכיוון של בניית מערכת יחסים ערכית. כי מי שמצליח לעבור את משוכת הא-מינית, קיימת אפשרות סבירה להגיע למיון נוסף.
אהבות ילדוּת ראשונות, אכזבות ראשונות, הצלחות ראשונות. אבל התום שלט, היחד היה מופנה לרגשות, לגילוי מהותה של חברוּת. את מה שיודעים היום כל בני הנוער עוד לא ידעתי אז.
נישאתי מיד בסיום הצבא. משפחה, חיי שיגרה. מעולם לא חשתי שאני חיה מוזרה, או חריגה מנשים אחרות, שהיו חברותיי הטובות לאורך השנים.
עד שהתגרשתי.
ולפתע, כל עולם המושגים התהפך על פיו. פתאום הפכתי להיות "א-מינית". לא אני היא שחשתי כך, אלא כל מי שניסה במהירות בלתי אפשרית להכניס אותי אל בין מצעיו. את "כבדה", לא "זורמת", "שמרנית", "ארכאית", "מרובעת בנשמה" - אלה הן מעט מהמילים שהתחלתי לשמוע מכל עבר. וברור שכל אחד מהם עשה הכל על מנת להבהיר לי עד כמה אני מפסידה.
מה קרה כאן לכל הרוחות בזמן שלא הייתי?
בהתחלה, מרוב הפתעה, נדהמתי, לאחר מכן ניסיתי להבין, זה נכון? לא נכון? ולבסוף - התקפתי. אני הבעיה? מדוע? ומה קרה כאן לכל הרוחות בזמן שלא הייתי פה? מניין צצה לה כל הזילות הנוראה הזאת בהתייחסות למין? מתי הפכו יחסים בין גבר לאשה ל"יחסי מין"? מה לגבי חברות, תחומי עניין משותפים? רומנטיקה? ולהיכן נעלמו כל היופי והחן של הגילוי המשותף של הרצון להיות יחד? ומה לכל זה ולי?
התחלתי להיפגש עם גברים - ונגעלתי. מהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי. מה זה, כל הגברים חזרו פתאום להיות בני עשרה שמופעלים על ידי הורמונים? באיזו מהירות הם מנסים להגיע למקום שאמור להיות המקום האינטימי ביותר הקיים לשני הצדדים. עד לאן ניתן לרוץ עם הלהיטות הבלתי נשלטת הזאת אחרי הגוף ותאוותיו? מתי חל המהפך הנורא הזה מחיפוש אחרי היחד והקירבה הנפשית, הרוחנית, הרגשית, לרדיפת אמוק אחרי מילוי יצרים?
הרגשתי כמו חוני המעגל, שישן 70 שנה ופתאום התעורר וראה שהכל השתנה סביבו.
מבט מקצועי:
"לא מצאתי נמרה, אז בחרתי להיות א-מיני"
דרור אלרון
בעקבות מכתב של גבר שהחליט להיות א-מיני כדי להחזיר לעצמו את השליטה בחייו עד שתימצא "הנמרה" שלו - דיון בנושא של א-מיניות, אנשים המעידים על עצמם שאינם חשים משיכה מינית כלפי אדם אחר, גבר או אשה
וזה עובד, בהחלט עובד.
הרי הריצה המוטרפת הזאת אחר מילוי צרכים מיניים דומה לצריכת סמים. המנה של אתמול כבר לא מספיקה להביא את התוצאה הנכספת היום, ונזקקים למינון גבוה יותר.
בינינו? לא נראה לי שאני מפסידה משהו
אז אני לא בעסק. ובינינו? לא נראה לי שאני מפסידה משהו. מה בדיוק אני עלולה להפסיד, מין חפוז בשירותי מועדונים חשוכים? מין ללילה אחד שלמחרתו לכי חפשי את מי שהיה איתך, וברוב המקרים גם לא תרצי למוצאו, כל כך את נגעלת מעצמך בבוקר, כשאת נוכחת שהיית שם עם מישהו זר? ושהמישהו הזה ביקר בתוככי תוכך מבלי שבכלל התכוונת לכך בתחילת המפגש?
ולמה זה קורה? כי כמו שידענו תמיד, הלחץ עוזר. לשמוע פעם אחרי פעם כמה שזה שיגרתי ומקובל, וכמה את היא הלא-נורמלית, והחיים הרי קצרים, בייב, וחיים רק פעם אחת, אז למה שלא תנצלי אותם? מחר כבר אף אחד לא ירצה אותך אם תמשיכי ככה.
אז שלא ירצה, ביג דיל! בשביל לילה אחד שכן ירצה?
עוד מבט:
מה הקטע עם הזרימה הזאת? אני לא ברז
דורית דוד
"תזרמי", ביטוי חביב על גברים מודרניים, שמטרתו לשכנע אותך לעשות משהו שאת לא רוצה, היא עצת אחיתופל. למילה זו לרוב נוספות המילים: "תהיי קלילה", או לחילופין "את קשה". אני אשה חושבת ורצינית, לא זורמת. מה תעשו לי?
תחילה, את אלה החושבים עלי כאתגר מספיק מעניין לנסות את כוחם להפיל אותי לקרשים ולהוכיח לי שאיתו זה לא עובד. לאחר מכן נותרים כבר באמת רק כל מי שאיננו דבק בדת החדשה הגורסת שהמין הוא המדד הראשוני לכל ניסיון ליצור קשר.
שיחה, קפה, היכרות עמוקה יותר, רגשות, וכן, גם מין, אבל כמשהו שטומן בחובו הערכה מלאה לאדם שבך, למהות שבך, להיותך מישהי שמעניין להכיר את מחשבותייך, את תחומי התעניינותך, את הידע הצפון בראשך, את הצבעים, הריחות, המראות שאת נושאת בקירבך, ולא, לא כאובייקט מיני.
זו השקעה כדאית לעבור את כל המיונים האלה ולהיווכח שיש עדיין מישהו ששווה להכירו, ואולי, אולי גם לאהוב.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
