ביקשתם - קיבלתם: מה כן כדאי להגיד לילדים

"הכל נכון. עכשיו תגיד מה כן לעשות", כתב שי מאזור המרכז בטוקבק 5, בתגובה לטור הקודם שלי, עשר המכות בחינוך ילדים. יואב מחיפה כתב בטוקבק 4: "יופי - כל הטעויות, אבל איפה הפתרונות?" וכך זה המשיך, עם: "מה עם אלטרנטיבות?", ו"לא הבנתי מה כן להגיד". אני כתבתי מה אסור להגיד לילדים והגולשים ביקשו לדעת מה נשאר - מה כן להגיד. הרמתי את הכפפה, והנה לפניכם התשובות. מכיוון שיש הרבה, תקבלו אותן בשני הטורים הבאים. הנה החלק הראשון:

1. "אם אתה לא עושה מה שאני מבקשת, גם אני לא אעשה מה שאתה תבקש"

משפט זה נאמר בדרך כלל בעקבות סירובו של הילד למלא אחר הנחייה של ההורה. התמודדות נכונה עם סירוב לשיתוף פעולה, כוללת: זיהוי המצבים האופייניים, בהם על פי ניסיונכם צפוי כי הילד יסרב והכנתו לקראת המצבים המאתגרים טרם התרחשותם. זאת תוך אמירה לדוגמא: "אני יודעת שקשה לך להפסיק לשחק עם החבר ולהיכנס הביתה, אבל כאשר אבקש ממך לבוא אני מצפה שתשתף איתי פעולה. אני בטוחה שאתה יכול לעשות זאת למרות שאני יודעת שזה לא קל לך". חשוב להקפיד כי ההוראה או ההנחיה תינתן בטון שקט אך החלטי, תוך שמירה על קשר עין עם הילד.

במידה והילד משתף פעולה, חזקו ושבחו אותו על כך. במקרה של סירוב, יש לחזור על הבקשה באותו אופן - לא יותר משתי פעמים נוספות והחשוב ביותר לא לוותר! בגילאים הצעירים מאוד (עד גיל 4-5) אפשר לסייע לילד במילוי ההוראה, למשל לעזור לו פיזית לרדת משולחן האוכל. בגילאים המבוגרים יותר האתגר ההורי הוא לא לאפשר לילד גישה או המשך עיסוק בפעילות מועדפת עד לפחות שעה לאחר שמילא את בקשת ההורה. זאת בכדי למנוע מצב שהילד נענה רק בעקבות הטלת סנקציה. אמרתי אתגר, מכיוון שילד המורגל בוויתורים, סביר למדי שיתנגד נמרצות לעמידתו האיתנה של ההורה.

2. "תני לו / תקני לה - העיקר שיהיה פה שקט"

האלטרנטיבה:

משפט זה נאמר בדרך כלל במצב בו ההורה מתקשה לעמוד בלחצים הקולניים שילדו מפעיל עליו, בדרך כלל באמצעות נדנוד, תחנונים, בכי, צעקות ואפילו התקפי זעם בכדי לקבל את מבוקשו. האלטרנטיבה למשפט ויתור זה היא שיפור יכולת ההורים לעמוד בלחצי הילד.

יכולת העמידה בלחץ משתפרת משמעותית כאשר שני ההורים נמצאים באותו צד של המתרס ותומכים האחד בשני בזמן הפעלת הלחץ של הילד, כאשר ההורים אינם מתווכחים ביניהם בפני הילד או מנסים לשכנע אותו בצדקת סירובם ואינם מגיבים למשפטי הזעם הנאמרים על ידי הילד בלהט כעסו. לכל היותר אומרים לו או לה בקור רוח ובשקט: "אני / אנחנו מצטערים מאוד שכך אתה מרגיש אך זוהי החלטתי/נו וזה סופי".

הגבה הורית כזו אינה קלה לביצוע, אך בסופו של דבר משתלמת מאוד, כיוון שהילד לומד שהפעלת לחצים מעין אלה אין רווח בצידם וכך גם משתפרת לאין ערוך יכולתו של הילד לקבל סירוב (יכולת הסתגלותית חשובה לעתידו).

3. "רק בצעקות ובאיומים אתה מבין"

האלטרנטיבה:

במקום צעקות ואיומים, יש להקפיד על הגשת הוראה לילד תוך יצירת קשר עין, מקרוב, בטון חד משמעי ורציני (ללא סימני שאלה בטון או בניסוח כמו: "איכפת לך כבר לקום מהספה וללכת לישון?). חשוב תמיד לפנות תחילה לילד ולבקשו בקול שקט ורגוע אך נחוש גם אם אתם מכירים את התנהגותו ויודעים שסיכויי הסירוב גבוהים. היה והילד משתף פעולה - יש לחזקו, לעודדו ולשבחו על כך ולא לקחת זאת כמובן מאליו.

אם הילד מסרב לבצע את ההוראה יש לחזור על הבקשה, תוך הדגשת אלמנט מוטורי שיסייע לו להתחיל את הפעולה. לדוגמא: "קום בבקשה וגש להכין שיעורי בית", "כנס בבקשה למקלחת והתחל להתארגן לשינה".

4. "אני לא מבינה. נתתי לך הכול וככה אתה מחזיר לי?!"

האלטרנטיבה:

משפט זה מבטא הנחה הורית מוטעית שאהבה ונתינה בלבד ישדרו לילד שהוריו אוהבים אותו ורוצים בטובתו ולכן הוא ישיב להם בגילויי אהבה ובהתנהגות מכבדת ונאותה. אכן, במצבים בהם הכול תקין, אין בעיה עם הנחה זו. אולם, נתינת "הכול" לילד חצוף שאינו מוכן לשתף פעולה עם הסובבים אותו אינה במקומה ובוודאי אין לצפות שהילד ישפר את הלכותיו בעקבות נתינה כזו.

הילד חייב להבין כי כשם שהתנהגויות ראויות ונאותות זוכות להכרה ופרגון, הפגנת התנהגות לא נאותה תגרור בעקבותיה הפסקת נתינה ולעיתים אף סנקציה מסוימת. רק יחס דו ערכי כזה מצד ההורים יוביל ליחס של כבוד והערכה מצד הילדים להוריהם. יותר מכך, הילדים מצפים מהוריהם ליחס מאוזן שכזה. במקום "אני לא מבינה, נתתי לך הכול..." יכול ההורה לומר לילדו בעקבות התנהגות בלתי מתחשבת, כאשר זה פונה בבקשה כלשהי: "לצערי אין באפשרותי היום לתת לך את מבוקשך. אני מאוד מקווה שתאפשר לי זאת בהתנהגותך מחר".

5. "קח, אבל בפעם הבאה תבקש יפה"

האלטרנטיבה:

כאשר הילד תובע בגסות דבר מה מהוריו, נכון יהיה לומר לו בשקט ובתקיפות: "צורת פניה כזו אינה מקובלת ולכן בקשתך הפעם נידחית". במצב זה יתכן שהילד הרוצה מאוד שהוריו ימלאו את מבוקשו, יתעשת ויחזור מיד על בקשתו והפעם בצורה מנומסת. כאן חשוב לא למלא מיד את מבוקשו, אלא לומר לו: "אכן כך פונים. אנא, חזור שוב ובקש בעוד חצי שעה. אשמח אז להיענות לבקשתך".

כאשר הילד חוזר לבקש כעבור זמן מה ועושה זאת באופן נאות, חשוב לחזקו, לשבחו ולמלא את בקשתו. הבקשה כי יחזור שוב בעוד זמן מה לבקש, באה למנוע מצב שבו הילד יפתח דפוס התנהגות לפיו יבקש בנימוס רק בעקבות הערה מתקנת של ההורה. בהצלחה!

עוד חמש אלטרנטיבות לחמישה משפטים - בשבוע הבא.

פרופ' עמוס רולידר, אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות, ראש המכון לחקר ולמניעה של קשיי התנהגות ילדים בסביבות חינוכיות ומנחה סדנאות והרצאות בנושא.

• לכל הכתבות בסדרה.