אל על

הי מי זה שם? זה ציפור? מטוס? לא - זה סופרמן! והנה באטמן! וקאט-וומן! והנה גם ספיידרמן, הענק הירוק, ואשת-חיל ואירון מן – פלישת גיבורי-העל לעיר ששימשה השראה לגותהאם סיטי מעולם לא הייתה יותר אמנותית, מעוצבת ומסוגננת.

"הסמל הוא הכוח בהתגלמותו הויזואלית על החליפה", מסכם ג'ורג'יו ארמאני את תרומתו לתערוכה, "ה'S' הנצחי, קורי העכביש על החליפה. גיבורי העל הם הראשונים שהראו את השינוי שעובר האדם בהופכו לגיבור, דרך השינוי בבגדים".

קלארק קנט לא הציל מטוסים מתרסקים בחליפת העיתונאי למרות שכוחו לא היה בחליפתו. מה שכן היתה החליפה התכולה והצמודה עם תחתוני הטנגה והחגורה הצהובה, ובעיקר אותו תלתל שובב שמורד את גבולות התספורת של האדם הממוצע בחליפת עיתונאי הוא הכוח הסימבולי לשנות תפיסה ותדמית – של החיצוני כמו הפנימי לאדם.

אמריקה גיבורת-על

גיבורי העל הם לוחמי צדק ושוויון ומי אם לא ארה"ב היא המדינה המייצגת את כל אלו בכל סרטי הוליווד? "אשת-חיל" ו"קפטן אמריקה" הגיחו בתחילת שנות הארבעים בכדי להעלות את המוראל האמריקאי במלחמת העולם השנייה. שניהם לובשים את הדגל בגאווה ומשתמשים בערכים כדי להשיג את מטרתם.

מעניין לראות את התלבושת המקורית של לינדה קרטר, שבהשוואה לשאר תלבושות גיבורי העל בתערוכה נראית דהויה ומהוהה, בעיקר כיוון ששרדה הרבה יותר שנים משאר התלבושות. בעוד גאליאנו מציג את הלבוש האמריקאי בצבעי אדום כחול ולבן ובליווי מותגים אמריקאים כמו קוקה קולה, אחרים מציגים אינטרפטציה מעניינת של לבוש הדגל באפור, שחור ולבן, של אמריקה פוסט מלחמה גרעינית וכימית, של אמריקה שנגמרה ונכשלה.

גיבורת-העל השליטה לובשת הויניל שהביאה למרב ההשראה בכל התערוכה ולה מוקדשים חלל די רחב הכולל עיצובים מרהיבים היא "אשת החתול" אותה יצקה לתבנית בלתי נשכחת מישל פייפר ב"באטמן חוזר" משנת 1992. באופן מעניין, גיבור-העל הגברי לאורך ההיסטוריה מבטא שני אלמנטים חזקים: גבריות שניבטת דרך גוף מנופח ועוצמה גופנית מטורפת, כמו הרצון והדחף להצטיין ולשלוט - לשלוט בכוחות, במצב ובאנשים.

גיבורות על, לעומת זאת, מוצגות כמיניות, זנותיות משהו, מלכות בצל המלכים, ומי אם לא אשת-החתול, המזכירה השברירית שנזרקה מחלון משרדה, יותר מתאימה לייצוג זה. תיירי מוגלר, ג'ון גאליאנו, דולצ'ה וגבאנה מתרגמים את חתלתולת הכוח לגלימות ויניל, חליפות S&M ובגדי גוף מרובי אבזמי ברזל.

אביזרי כוח

לא כל גיבורי-העל נולדו עם כוחות על. חלק פיצו על חוסר "S’' (ויטמין Superhero של סופרמן) באמצעות לבוש משודרג וגאדג'טים מתוחכמים. באטמן, שנוצר על ידי אליל פופולארי בפני עצמו – סטאן לי - ובוב קיין ב-1939, ואיירון מן שנוצר 24 שנים מאוחר יותר, מראים יותר מכל גיבור אחר איך הפער בין הטכנולוגיה לגוף מצטמצם והולך, איך הופכים השניים – לאחד.

התלבושות המקוריות של כריסטיאן בייל (2008) ורוברט דאוני נראות ענקיות וכבדות, בלתי אנושיות בעליל, ממש כמו עיצובים מרוככים יותר של מעצבים כמו דולצ'ה וגבנה, או העיצובים הסקסיים של מוגלר.

החלק המעניין והזעום ביותר בתערוכה הוא המוטציה, השיבוש, ה"אחר" שהופך לגיבור בזמן הבגרות. העיוות של ה-DNA והבגידה של הגוף כמוצאים מפלט באמנות וביצירה. לצד האפליקציות שלבשה רבקה רומיין כשגילמה את מיסטיק ב"אקס מן" מוצגות תלבושות ססגוניות ומרהיבות של מוגלר ומקויין, אלו הבוחנות את השוני והייחודיות ע"י בחינת מושגים כמו "קיצוניות" ו"אלטרנטיבה".

אנטי-תיזה

הציניות הפוסט מודרניסטית לא פסחה על גיבורי העל. כאן מככבים המוות, הגולגלות ולהבות האש. גיבורי סרטים כמו "שליחות קטלנית", "המעניש" "גוסט ריידר" הם הגיבורים שנוצרו בשנות השבעים ומתעסקים במוות. הם האנטי-תיזה לפטרונים המלוטשים והגאים של "אשת-חיל" ו"קפטן אמריקה".

תיירי מוגלר. אדם או מוטציה?

משפט המפתח שלהם הוא "Been there, done that" ובניגוד לגיבורים אפלים אחרים כמו באטמן, אין להם קושי להרוג וג'ימיני קריקט שלהם (מצפון) נשאר אצל פינוקיו. גם כאן מככב תיירי מוגלר - הזקנים שבכם יכולים לזכור את אחד מהעיצובים מ-Too Funky הקליפ רווי הדוגמניות של ג'ורג' מייקל משנות התשעים: מחוך אופנוע צבעוני לבחורה האקספרימנטלית.

מדמויות הנערצות על ידי קהל מאד מצומצם, הפכו גיבורי-העל בעשור האחרון למוצר הפופולארי החם ביותר. כל כך חם שאפילו חברת מרוול  החליטו להפסיק את מכירת הזכויות על הכוכבים שלהם לאולפני חוץ, ובמקום זאת להפיק את הסרטים בעצמם. אז צפו כבר להתקפה של באטמן והג'וקר, הענק הירוק, קפטן אמריקה ואחרים