הקרנות לא לבד: קופת המדינה מלאה חורים
שר האוצר טוען כי הפטור על קרנות ההשתלמות גורם לאצר לאובדן הכנסה, אך אין זה האובדן היחיד. מערכת האוצר מלאה חורים שחורים השואבים אליהם כסף, החל מהטבות מס עליהן אין דיון ציבורי מסודר, דרך סעיפי תקציב שאת סודם יודעים רק באגף התקציבים ועד לתקציב הביטחון המרופד במיליארדים
מעשה בקבצן נווד שהגיע לכפר אחד בצהרי יום קיץ וביקש לנוח בצל אחד הבתים, אבל חבורת ילדים משחקים הפריעה את מנוחתו. הוא ביקש להבריח אותם כשאמר להם כי בקצה הכפר מחלקים תאנים בחינם. הם לא הספיקו להתרחק, והוא שאל את עצמו - מה אני עושה כאן אם מישהו מחלק שם תאנים בחינם? ומיד רץ בעקבות הילדים.
למה נזכרתי במשל המזרח-תיכוני הזה, על הטשטוש המקומי בין דמיון למציאות? בגלל זעקת הקוזאק הנגזל של שר האוצר, כי מופע המסים שלו איננו כלכלת בחירות. מה זה אם לא ספין של בחירות, שבוע אחרי השתלחותו בסיעת העבודה שמנהלת בכנסת "קמפיין בחירות מופקר על חשבון קופת המדינה", בגלל תמיכתה בחוק לטובת מאות אלפי גמלאים.
בר-און מציג:
תוכנית רב-שנתית להפחתת מסים
ynet
שר האוצר הציג תוכנית רב-שנתית במסיבת עיתונאים מיוחדת ויביאהּ בקרוב לאישור הממשלה. לפי התוכנית, מס הכנסה המוטל על מי שמשתכרים בין 4,390 ל-7,810 שקל ירד מ-16% ל-11%. כדי לממן את הפחתת המס, שואף בר-און לבטל את הפטור ממס על קרנות ההשתלמות
אין הרבה מה להוסיף על הביקורת שהוטחה בהקלות הפתע במס הכנסה ומס חברות על חשבון מיסוי קרנות ההשתלמות, ובעיקר בעיתוי שלהן, מלבד תזכורת צנועה לעובדה שחוזרת ונשכחת בכל אירוע כזה. אין זו בשורה אלא חוליה בשרשרת מופעי התרבות הקלוקלת המאפיינים את כל ממשלות ישראל, של סוף מעשה אשר בדרך כלל לוקה בחוסר מחשבה תחילה או תכנון ענייני ועקבי לטווח ארוך.
אפילו בהטבות המס האחרונות האוצר תפס טרמפ שולי על הטבות שכבר אושרו בחקיקה לפני פחות משנה, כך שמיסוי קרנות ההשתלמות הוא בעצם גזירה חדשה ללא שכר רב בצדה, אלא בעיקר עונש שעלול לפגוע קשות במכשיר חיסכון פופולרי שהוא גם אחד מהטבות השכר הגדולות. אבל לא על הפרטים האלה בוכה הנביא כמו על השיטה הנפסדת של השליפות והאלתורים, של הריגת יתוש פה ויתוש שם, במקום לייבש את הביצה ברפורמה טוטלית במנגנון האחראי על בניית תקציב המדינה.
משפחה של הטבות מפסידות
הפטור ממס על קרנות ההשתלמות אכן גורם לאוצר הפסד הכנסות של כ-3 מיליארד שקל בשנה. אבל אין זה האובדן היחיד. הוא נמנה על משפחה ענפה ומיוחסת של הטבות מס לעשרות שגורמות לאוצר השנה בלבד להפסדים של כ-35 מיליארד שקל, כ-3.5 מיליארד יותר מאשתקד, רק ממסים ממשלתיים, ומבלי להביא בחשבון הטבות מס של הביטוח הלאומי והרשויות המקומיות.לא מדובר כאן בנתונים סודיים. כולם כתובים ומפורטים בשולי ספר התקציב שמוגש לכנסת. האוצר חוזר וכותב שם מדי שנה במפורש כי "החיסרון הגדול של הטבות המס נובע מהיעדר דיון ציבורי אודות התועלת שבהן ומכך שמרביתן אינן זוכות לאישור תקופתי, להבדיל מתקציב ההוצאות של הממשלה, המאושר בחוק הכנסת מדי שנה".
חברי הכנסת קוראים את הכתובת על הקיר אבל דואגים יותר להיטיב עם בוחריהם. הם, לרבות חברי ועדת הכספים, נרתעים מהדיון הציבורי שיביא למעבר לאישור תקופתי של ההטבות. אבל מי או מה מרתיעים את שרי האוצר מליזום בכנסת את הדיון המתבקש ולהביא לשינוי שיטת אישור ההטבות? די לעיין ברשימת המוטבים כדי להבין שצמצום או ביטול חלק ניכר מהן יבוא על חשבון רווחי החברות המסחריות והכיס של בעלי ההון.
ממשלה בתוך ממשלה
אין זה הכשל היחיד של האוצר בחיפושיו אחר המיליארדים החסרים לו לכיסוי החורים השנתיים בתקציב. בעייתו הגדולה היא בהתנהלות השמרנית הנוקשה של אגף התקציבים שהפכה את האגף לממשלה בתוך ממשלה ואת שרי האוצר, כמו כל שרי ממשלות ישראל, לעבדיו הנרצעים. לא במקרה התקומם האגף והסית את השר התורן נגד הניסיון המבורך האחרון של משרד ראש הממשלה להפקיע לעצמו את תכנון התקציב וחלוקתו ולהיעזר במועצה מקצועית עם שיקול דעת ציבורי רחב.השיטה הזאת חייבת להחליף את השיקול הגזברי הצר של פקידי האוצר, שמהלכיהם מחושבים דרך החור של הגרוש, והם מנסחים את גזירות חוק ההסדרים ללא התחשבות בבני האדם שישלמו את המחיר. הם תמיד צעירים שרואים בתפקידם מקפצה למשרות בכירות במשק הציבורי והפרטי דוגמת בוגרי האגף עופר לינצ'בסקי (רכבת), שאול צמח (תיירות), יוסי גורדון (קבלנים), רונן וולפמן (מקורות), הראל בלינדה (חברת החשמל), שלא לדבר על מנכ"ל המשרד ירום אריאב וראש האגף רם בלניקוב שחזרו לאוצר אחרי סיבוב מכניס במגזר העסקי. במקומם התמנו תמיד ממלאי מקום בדמותם וכצלמם.
רעיון ההפקעה המקורי היה של בנימין נתניהו כראש הממשלה ראשון שנבחר בבחירה ישירה לפני 12 שנה. הוא חלם על "בית לבן" ישראלי השולט ישירות על בניית התקציב וחלוקתו לפי סדר העדיפות הלאומי, כשהאוצר מתמקד בגיוס ההכנסות ובפיקוח על ביצוע התקציב. אגף התקציבים עמד לרדת מנכסיו וניצל תחלופה של שלושה שרי אוצר כדי לטרפד את המהפך. ראשי הממשלה הבאים לא הסתכנו בעימות נוסף. הפקידים טרפדו גם חלופות אחרות כמו מתן תקציב פעולות גמיש לכל משרד תוך ניהול אוטונומי לפי צרכיו.
פקידי התקציבים לא מוכנים לוותר על שליטתם בפרטים הקטנים של התקציב בכל משרד. העברת עודפים מסעיף קטן אחד לכיסוי מחסור בסעיף קטן אחר טעונה קודם הסכמה של הפקיד האחראי לפני שתקבל את אישור ועדת הכספים. הביורוקרטיה הזאת גובה מחיר. באוצר היא כרוכה לא אחת במיקח וממכר, ואין ארוחות חינם. בכנסת היא עוברת כלאחר יד אם סיעה (חרדית בדרך כלל) לא ניצלה את הבקשה לגביית "דמי מעבר".
קופה ב'
השליטה הפרטנית של האוצר מקלה על אגף התקציבים. כל תקציב שנתי נבנה על הדפוסים של קודמו בעדכון המחירים. אך לא רק מהסיבה הזאת חושש האגף מאובדן השליטה על התקציב. אפשר להניח כי בחסות השליטה הנוקשה והסגורה ניתן להחביא רזרבות סמויות מאחורי סעיפים שטיבם האמיתי ידוע רק לעוסקים במלאכה. סעיפים אלה מהווים מין "קופה ב'" דרכה מניידים סכומי עתק כנדרש בהתמקחות עם ראשי המשרדים, ובאמצעותה יכולים הפקידים לנפח את החזה בתחפושת הנדיב הידוע.זהו סוד גלוי למי שעוקב אחר בקשות האוצר מוועדת הכספים לאשר להם את העברות הכספים מסעיף לסעיף. לו נבנה תקציב הפעולות הבא על פי לקחי הביצוע של התקציב השוטף ותכנית העבודה של כל משרד, נראה כי ההעברות היו מתבקשות לפחות אחרי מחצית השנה, על פי הביצוע והנסיבות, ואז לא היה בסיס להנחה הנ"ל. לא כן כאשר בקשות האוצר זורמות לכנסת זמן קצר לאחר אישור התקציב השנתי, ובמרוצת השנה מתגלה תקציב הרזרבה הלאומית כחבית ללא תחתית.
קשה לאמוד כמה מיליארדים עודפים מתגלגלים תחת הצופן של "קופה ב'". רק שר אוצר מבין עניין, נועז וחסר פניות, יוכל לפרוץ למועדון הסגור של האגף ולקנות את עולמו בפענוח הצופן היקר הזה. כל זה לפני שבדקנו איך מתגלגלים העניינים בכספת הסודית של מערכת הביטחון, עם התקציב המקודש שעליו אין בכלל פיקוח ציבורי רציני. שם, למשל, אפשר לנייד עשרות מיליוני שקלים ולקבל על כך אישור פורמלי בדיעבד. אפילו באוצר מודים שהגוף הזה מרופד בשכבות שומן של מיליארדים אבל טרם נמצא הגיבור לקילופן.
ספק אם השר רוני בר-און ירים את הכפפה אחרי שדיבר על הצורך לטפל בפרה הקדושה הזאת, יממה לפני מופע המסים שלו. נראה אותו קודם גיבור מול איום השבתת המשק של עופר עיני. גם רם בלינקוב הבטיח שלקראת התקציב הבא לא תהיה אבן שהוא לא יהפוך, באגף התקציבים אבל אמות הספים לא נרעשו שם והאגף ממשיך ללכת בתלם. בינתיים הם מיטיבים רק בדיבורים שאמורים להתממש אם בכלל בשנים שכבר לא נראה אותם באוצר.
לפנייה לכתב/ת 
טרמפ שולי. בר-און
צילום: גיל יוחנן
"בית לבן" ישראלי. נתניהו
צילום: עמית מגל
מומלצים
