אמו של שטיירמן: לילדים לא חסר כסף - חסר חינוך

בית ספר אחד - שני רוצחים: יעל רוזמן, אמו של הנער אסף שטיירמן ז"ל שנרצח בשנת 1996 על ידי שכנו רעי חורב, נדהמה לשמוע כי הנער החשוד ברצח עו"ד ענת פלינר על ידי שכנה, לומד אף הוא באותו התיכון ברמת-השרון. "רוצח אחד שיצא מבית הספר זה נורא ואיום. אבל שניים? זה בלתי נתפס. צריך לבצע שם בדק בית", אמרה היום (ב') רוזמן ל-ynet.

ב-5 בדצמבר 1996 נמצאה גופתו של אסף שטיירמן, בן 18, מוטלת ביער אוסישקין בכפר סבא כשעל גופתה סימני אלימות קשים. חקירת הרצח ארכה שנים רבות, במהלכה נעצרו חשודים שונים, אולם לא נמצאו די ראיות כדי להרשיעם. תיק הרצח נותר פתוח ואפוף מסתורין. 

ארבע שנים לאחר מכן פוענחה תעלומת הרצח, בעקבות עדות של מי שהיתה זוגתו של הרוצח, רעי חורב, שהודה בפניה במעשה. חורב, שהיה בזמן הרצח תלמיד בבית-הספר הרמת-שרוני, הודה בחקירתו ברצח שטיירמן ונידון למאסר עולם. שותפתו למעשה סיגלית חיימוביץ נידונה ל-24 שנות מאסר, וליהי גלוזמן הפכה לעדת מדינה בפרשה.

במשך שנים רבות התמודדה אמו של אסף עם חוסר הוודאות לגבי זהות רוצחי בנה. פענוח הפרשה היה סוג של הקלה עבורה. "עברתי שנים מטורפות כשחוסר האונים והוודאות הוציא אותי מהדעת. כמו ההרגשה של הורי החטופים בלבנון, שלא יודעים מה עלה בגורל ילדיהם. וכמו שאני נאלצתי להילחם, כך נאלצים היום הורי החטופים להילחם באי ודאות ולעשות לובי כדי שהפרשה תסתיים".  

"ידיעות אחרונות" על רצח אסף שטיירמן ז"ל

"יש דימיון בין המקרים"

"מהניסיון שלי", אומרת רוזמן, "עדיף לדעת - לטוב ולרע. יש בכך מעט הקלה. לא צריך להמשיך לטחון בראש שוב ושוב את השאלה - מי יכול היה לעשות רע לבן שלי. עם כל הקושי שלא נגמר לעולם, יש הקלה מזערית כשיש מישהו שעומד מאחורי הרצח. למרות זאת, זה אף פעם לא נותן באמת מנוח. כל הזמן חושבים מה אפשר היה לעשות ומה השתבש".  

מאז סוף השבוע, כשהתברר כי המשטרה פענחה את רצח עו"ד ענת פלינר, עוקבת רוזמן מקרוב אחר הפרשה. "אני קוראת כל פיסת מידע בפרשה הזו בגלל הדימיון למקרה שלי, ומשום שאני מסוגלת להסתכל על כאבם של האחרים בצורה מפוכחת. את כולנו המקרה הזה החזיר לאחור. יותם, הבן הקטן, מעודכן לפרטי פרטים וקיבלתי ממנו פירוט מלא לגבי מה שקרה. כל אחד מאיתנו מתמודד עם הכאב שלו בצורה אחרת".

"רוע שאי-אפשר להבין" (רעי חורב משחזר את הרצח)

לדבריה, לא ייתכן שהוריו של החשוד ברצח עו"ד פלינר לא הבחינו בהתנהגותו לאחר המעשה. "אני בטוחה שההורים שלו הבחינו במשהו שונה בהתנהגות שלו, אבל אולי לא היו ערים מספיק. זה אותו אדם שמתעלל בחיות, שהכל אצלו לא חשוב ולא נחשב. מה מביא אדם להרוג אדם אחר ללא סיבה? כנראה יש בבני האדם רוע שאנחנו לא יכולים להבין אותו".

"האלימות", סבורה רוזמן, "היא המחלה של כולנו וההתמודדות מולה צריכה להיעשות בשני מישורים. נושא החינוך נגד אלימות חשוב הרבה יותר מלימודי המתמטיקה, ובבתי-הספר צריכים לתת לזה דגש מכיתה א', ולא להסתפק בהרצאה בודדת פעם בכמה חודשים. ילדים קטנים מביאים סכינים לבית הספר - זה דבר שאפשר למנוע".

המישור השני, אומרת רוזמן, הוא ההתמודדות האישית של כל אחד ואחד מהאזרחים באלימות. "הרי החינוך מתחיל בבית. כל אחד צריך לעשות במסגרתו לסביבתו ולקהילה ולעזור כמה שאפשר להפחתת האלימות והמתח בחברה. אני התנדבתי בכפר סבא במרכז לטיפול באלימות, אחרי הרצח של בני".

אלא שרוזמן מתקשה להאמין שדברים ישתנו, במלחמה באלימות הגואה בחברה הישראלית. "התהליכים נעשים לאט-לאט, ורק מי שנלחם כמו אריה ולא מרפה, כמו הורי השבויים שצריכים ללכת ולעשות לובי לעצמם אצל חברי הכנסת, מצליחים אולי להזיז במשהו. אני יודעת באיזו אי-ודאות הם חיים ומכירה היטב את הרצון לדעת מה קרה עם יקיריהם, לטוב ולרע".

לאחר רצח בנה, עזבה המשפחה את ביתה שבכפר סבא, הסמוך לפארק בו נרצח. "אי אפשר היה להישאר שם, זה אירע מתחת לבית ומהחלון במטבח ראיתי את הפארק". היום, 12 שנים לאחר הרצח, הם מנסים להמשיך לחיות את חייהם. "החיים נעצרו מאז הרצח, והמשימה היא לשרוד את החיים עם השמחות ועם הדברים העצובים".