עדת המדינה: "רעי שם כפפה, היה לו חיוך על הפנים"

ליהי גלוזמן, עדת המדינה בפרשת הרצח של הנער אסף שטיירמן, העידה אתמול בבוקר (ב') בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בטרם עדותה סיפרה גלוזמן (22) לבקשת השופטים כי נולדה בלוד, סיימה לימודים בית ספר בהרצליה ולאחר מכן שירתה בצבא 4 חודשים בלבד. אמה מורה למוסיקה ואביה פנסיונר באגד. עוד סיפרה גלוזמן כי לאחר שסיימה את שירותה הקצר עבדה בבית קולנוע בתל אביב ובשלב מאוחר יותר במועדון צלילה באילת. בשנתיים האחרונות, כך אמרה, היא אינה עובדת ולפני כשנה עברה קורס "טיפול באמצעות בבעלי חיים".
גלוזמן סיפרה עוד כי ההיכרות בינה לבין חיימוביץ' וחורב היתה במסגרת הלימודים, לאחר שקיבלה את המלצת המורה שלה להתחבר לחיימוביץ', שנחשבה לתלמידה מבריקה.

לפני הרצח

גלוזמן טענה בבית המשפט כי היא אינה זוכרת במדויק את הדברים שנאמרו בינה לבין רעי חורב וסיגלית חיימוביץ'. במהלך עדותה היא סיפרה: "אני זוכרת מאותו יום אותי ואת סיגלית ורעי יושבים אצל סיגלית בחדר. עישנו גראס וג'וינט. היינו נפגשים הרבה. סיגלית היתה אצלי פעם אחת בבית ואנחנו היינו מגיעים אליה הביתה באוטובוס אחרי בית הספר. אני לא יודעת מה היתה השעה המדויקת. ישנו על המיטה של סיגלית. רעי יצא באיזשהו שלב למרפסת, עשה לנו תנועה שנבוא ואז יצאנו למרפסת. אני זוכרת שעמדנו ליד המעקה. הסתכלתי למטה וראיתי מישהו יושב מעשן סיגריה בישיבה מזרחית.
"יש לי חלקים בזכרון שאני לא זוכרת. בהמשך חזרנו לחדר, אני וסיגלית ישבנו שוב על המיטה. רעי ישב כמטר מאתנו. הוא שם כפפה של רופאים על יד שמאל שלו. לרעי היה חיוך על הפנים, הוא הראה משהו בכיס, לא ראיתי מה זה. אני זוכרת את רעי יוצא מהחדר ואחריו סיגלית ואני והתמונה הבאה שאני רואה היא למטה. אני לא זוכרת מה שנאמר. רעי וסיגלית הולכים ואני בעקבותיהם.
"אני זוכרת אותנו בכניסה לבניין ואנחנו הולכים ימינה במעלה הרחוב. רעי הלך עם הידיים בכיסים, נעצרנו בשלב מסוים ליד בניין ופגשנו במישהו שאני לא יודעת איך קוראים לו. הוא נראה לי גבוה. רעי דיבר איתו, אני לא יודעת על מה. אחרי זה המשכנו. אני לא יודעת כל הזמן לאן אנחנו הולכים. הייתי במין מרדף לנסות לעצור אותם.
"אחרי הפנייה עצרתי את סיגלית ורעי המשיך ללכת. שאלתי אותה לאן הולכים. סיגלית הסתובבה אליי והראתה לי בתוך השרוול שלה חפץ עם חלק שחור וחלק מתכתי. אני נבהלתי אבל לא ידעתי שזה סכין. סיגלית אמרה לי בואי, המשכנו ללכת. היום אני יודעת שזה היה סכין ואני זוכרת עוד פנייה. לא זוכרת איך נכנסנו לחורשה.

הרצח בחורשה

"התמונה הבאה שאני זוכרת זה אותנו בתוך החורשה. אני בעיקר זוכרת את ההרגשה שאני לא אוהבת להיות בחוץ בחושך, פחדתי. רעי, יצא מהחורשה, לא ידעתי לאן הוא הולך והרגשתי עוד יותר רע ופחדתי יותר. הרגשתי שזה לוקח המון זמן עד שהוא חוזר. אז ראיתי אותו מתקרב ואדם גבוה בעקבותיו, לא אותו אדם שפגשנו קודם לכן. זה היה אסף, לא הכרתי אותו קודם. אז ישבנו במעין מעגל. סיגלית ורעי ישבו במעין כריעה בברך אחת, אני ואסף לחצנו ידיים".
בהמשך סיפרה גלוזמן כי היא זוכרת כיצד רעי חורב התנפל על שטיירמן, וכיצד לאחר מכן הצטרפה אליו חיימוביץ'. אז, לטענתה, קמה ומשכה את חיימוביץ' בשרוולה ואמרה לה "די, אני רוצה ללכת". לאחר מכן נמלטה גלוזמן מהמקום, על פי עדותה. "לא הזעקתי עזרה, אני לא חושבת שהבנתי מה קרה שם".
לאחר מכן נסעה באוטובוס לבית אחיה בת"א, שם היו הוריה - להם לא סיפרה דבר.

לא סיפרה דבר - במשך ארבע שנים

השופטים הביעו פליאה כאשר גלוזמן סיפרה להם כיצד לאחר הרצח הפכה לבת זוגו של רעי חורב. לשוטרים אמרה על כך: "אני לא יודעת להסביר את זה, היינו חברים במשך שנה, זו שאלה לא פתורה, חוץ מפחד אני לא יכולה להסביר זאת". עם זאת הוסיפה גלוזמן כי חורב לא כפה עליה את יחסי הזוגיות ביניהם.
גלוזמן סיפרה שבמשך 4 שנים, עד למעצרה בדצמבר 2000, לא סיפרה דבר על הרצח לאיש. "אין לי תשובה למה לא סיפרתי 4 שנים, נזכרתי בזה רק ביום ה-11 שלי במעצר. לא זכרתי כלום 4 שנים. גם במהלך העימות שערכו לי השוטרים עם רעי חורב לא הבנתי על מה הוא מדבר, ובכלל לא נקלט כמשהו ממשי, אני לא יכולה להסביר את זה", אמרה.

הסניגור: היא משקרת

הסניגור, עו"ד משה מרוז, שחקר את גלוזמן בחקירה נגדית, אמר כי ברור לו שהיא משקרת ומספרת את סיפור הרצח כאילו לא ידעה דבר, והיא סתם טיילה ביער עם שני אנשים. "אני לא מבין למה הביאו אותה כעדת מדינה", אמר מרוז, "העדות שלה אינה העדות היחידה למה שקרה, וברור שבכל העדות שלה היא לא זוכרת מה שלא מתחשק לה לזכור ומשקרת כאשר העובדות לא מתאימות לה".
התובעת, עו"ד הדסה נאור, אמרה לאחר סיום עדותה של גלוזמן שהיא הייתה פתלתלה והתחמקה משאלות רבות. עו"ד נאור ציינה כי ברבות מהשאלות אמרה גלוזמן שאינה זוכרת או אינה יכולה להשיב על השאלה.
נאור הסבירה את ההחלטה להפוך את גלוזמן לעדת מדינה: "הסדר עד המדינה עם ליהי היה דרוש לצורכי חקירה באותו שלב. אז היה לנו רק את רעי חורב, ובית המשפט מבקש במקרי רצח לגבות ראיות נוספות מלבד הודאה. לכן היינו זקוקים באותה תקופה לעדות מסייעת נוספת. חתמנו את הסכם עד המדינה לאחר שגלוזמן מסרה לעורך דינה את הפרטים שבהם נזכרה, ואנו נבחן את עדותה לאחר שנסיים אותה. על פי גרסתה היא לא היתה מעורבת ברצח, וזה מתיישב עם הגרסאות של חורב וחיימוביץ'". ראוי לציין כי כאשר נחתם הסכם עד המדינה, גלית חיימוביץ' שהתה בחו"ל, וטרם נחקרה במשטרה.
רב פקד חגי וקס, אשר הגיע לזירת הרצח לאחר ביצועו, העיד גם הוא בבית המשפט. במהלך עדותו הוצגו לשופטים כלי הרצח, הפגיונות והפאוץ' ששימש לחניקתו של שטיירמן ז"ל ונמצא על גופתו לאחר הרצח. כמו כן הוצגו אבנים אשר נמצאו במקום ועליהן סימני דם.
ראש חבר השופטים, השופט נתן עמית, ראה את התמונות מזירת הרצח והביע זעזוע מהמראות הקשים.