ואם ביום שלישי לא בא לי לשכב איתך?
האם זה לגיטימי שבגלל עייפות ועיסוקים שונים יגיע זוג צעיר נטול ילדים למצב שבשם הקריירה הסקס יידחה רק לסופי השבוע? ומה אם בסוף השבוע יהיו ארוחות משפחתיות בזמנים שונים, הלנצח נאכל עוף מכובס במקום זה את זה?
שני דברים משמחים חדרו לחיי בעת האחרונה. האחד אהבה חדשה בדמות עלם חמודות, והשני - אהבה ישנה בדמות מדריכת יוגה קופצנית. דארמה פינקלשטיין מהסדרה "דארמה וגרג" חזרה לחיי כל ערב, ובשבת בבוקר בשידורים חוזרים ב-yes. לא יכולתי להיות מאושרת יותר גם אילו חברת שטראוס היתה מעניקה לי מקרר מלא בארטיקים "מטרה" עד סוף הקיץ, אבל הפולנייה שבי היתה חייבת להרוס את השמחה.
צפייה חוזרת בשידורי "דארמה וגרג", הפעם עם בן זוג, העמידה אותי בפני אמת מטרידה: לדארמה, בניגוד אלי, תמיד, אבל תמיד בא סקס. היא אף פעם לא עייפה, אף פעם לא כואב לה הראש, היא אף פעם לא צריכה לקום מוקדם לעבודה וכמובן, היא לעולם לא במחזור.
מאחר שמדובר בסדרה קומית על זוג צעיר וחרמן אני לא אמורה לדאוג, שכן טלוויזיה לחוד ומציאות לחוד. אבל אני מוצאת עצמי מקנאה בדמותה המשוחררת של דארמה ותוהה אם גם אני אמורה לחשוב על סקס בכל רגע נתון, האם זה לגיטימי לא לרצות לקיים יחסי מין על כל צעד ושעל, ומה שיותר מעניין בעצם - האם לגיטימי לקיים יחסי מין גם כשאני לא ממש רוצה רק כדי לרצות את בן זוגי?
ברור לי שזה הגיוני ולגיטימי שלא תמיד ארצה סקס. לפעמים אני עייפה, טרודה או חולה. לפעמים סתם חם לי ואני לא מסוגלת לסבול את המחשבה שיד אדם תיגע בי, בטח לא שגוף השוקל יותר ממני ישכב מעלי. מחקרים רבים טוענים שבכך אני ובנות מיני שונות מהמין הגברי שכן לגברים לא ממש אכפת אם חם, קר או אם שפעת העופות מתדפקת על הדלת ומבקשת בנימוס להיכנס. מבחינתם סקס הוא חלק אינטגרלי מסדר היום בזוגיות, בדיוק כפי שנשימה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, בעוד שאצלי, למשל, סקס מצריך בדרך כלל אווירה מסוימת והכנה רגשית לאקט.
"מותק, הבסטה סגורה הלילה, את הקניות אתה עושה לבד"
האם "מותר" לי לבקש מבן זוגי לוותר לי הלילה על סקס כי אני עייפה או כי יש לי מחר בבוקר ישיבה חשובה בעבודה? האם אני בכלל צריכה לבקש רשות, או שאני פשוט יכולה להודיע לו: "מותק, הבסטה סגורה הלילה, את הקניות אתה עושה לבד"?
זו סוגיה מעט מורכבת, שכן מצד אחד, להודיע לבן הזוג שהערב אין סקס נראה לי צעד מעט כוחני. מצד שני, לבקש ממנו לוותר לי על סקס באותו ערב יוצר רושם מוטעה כאילו הסקס לא נועד בשביל שנינו, אלא בשבילו בלבד. מעין אקט שבו אני, "המסכנה", מקריבה את תומתי ואת הזמן בו תכננתי לסרוג סוודרים ליתומים באנטארקטיקה רק כדי לאפשר לו פורקן ליצריו. והרי גם אני רוצה סקס. אולי פחות פעמים ביום ממנו, אבל רוצה גם רוצה.
אז מה הטקטיקה הנכונה? אולי הטקטיקה הנכונה היא בכלל לא לחשוב על זה כעל טקטיקה. פשוט להסביר לו שאני מאוד רוצה אבל עייפה ומעדיפה להיות פעילה במיטה מאשר לשכב בה כמו בול עץ, לכן עדיף לדחות את הפעילות למחר, עת אוכל באמת ליהנות ממנה באותה מידה כמוהו ולענג אותו כמו שמגיע לו.
כמה פעמים "מותר" לוותר על סקס?
מצד שני:
"יקירי, אם לא שמת לב, אני כאן ואני סקסית"
יוליאנה להבי
כולנו מכירים את הסיפורים על כאב הראש הנשי, וכולנו יודעות שהנשק הסודי של נשים הוא לא לתת. עברנו מהפיכה פמיניסטית, למדנו ליהנות מהמיניות שלנו, וכשסופסוף למדנו שאנחנו לא "נותנות" אלא גם לוקחות, הבנו שאין ממי לקחת
שאלה נוספת היא, כמה פעמים "מותר" לוותר על סקס? שלשום הייתי עייפה, אתמול נשארתי עד מאוחר בעבודה ומחר יש לי ישיבה בחמש לפנות בוקר. האם זה לגיטימי שזוג צעיר, נטול ילדים, יגיע למצב שבשם הקריירה, הסקס יידחה רק לסופי השבוע? ומה אם בסוף השבוע יהיו ארוחות משפחתיות בזמנים שונים? הלנצח נאכל עוף מכובס במקום זה את זה?
בגיל 21, כשיצאתי עם החבר הראשון שלי וכל מה שידעתי על רומנטיקה וסקס הגיע ישירות מסדרות הטלוויזיה, הייתי בטוחה שסקס הוא דבר שעושים כל לילה, ובימות המחזור מבקשים יפה סליחה מבן הזוג, מרכינים את הראש ופוערים את הפה. שנים לאחר שנפרדנו סיפר לי בן זוגי שלא תמיד נהנה לשכב איתי, מכיוון שלא הרגיש שאני נהנית. לקח לי די הרבה זמן להבין שזה בסדר להגיד לבן הזוג "הלילה לא בא לי".
הספידי גונזלס של הזיונים
היום, הפתרון היצירתי ביותר שמצאתי הוא הקוויקי, הספידי גונזלס של הזיונים. כשאני יודעת שאני צריכה לקום מחר מוקדם או כשאני נזכרת שכבר יומיים לא היתה פעילות בגזרת הדרום, אני מגייסת את הקול המתפנק, זה שבדרך כלל מבקש מסאז' או קפה, ומבקשת: "אולי היום ורק היום, בגלל שיש לי ישיבה מחר ואני גם קצת עייפה, אולי אפשר קוויקי קטן?" מאחר שטרם למדתי לא לשלב את המילה "קטן" יחד עם תיאורי סקס, זה בדרך כלל גורר דיון די ארוך, אבל אתם יכולים להבין את התמונה הכללית.
ובחזרה לדארמה. אני בראשיתו של קשר חדש ומאוד מתרגשת. אני נהנית מהעובדה שיש לי סקס זמין, אבל בכל פעם שאני צופה בדארמה מתנפלת בתאווה על בעלה אני תוהה אם אני מתלהבת מספיק. אם ליד תמונתה של מורן אטיאס אני מרגישה כמו פילה בהריון מתקדם, הרי שליד דראמה אני מרגישה כמו קלישאה על פולנייה פריג'ידית שתוהה באיזה גוון של בייז' כדאי לצבוע את התקרה. אני יכולה לנסות להתנפל על בן זוגי ולא לתת לו לנשום. אני בטוחה שהוא יאהב את זה. אני גם בטוחה שהוא יקלוט את הזיוף. אני רוצה להאמין שהוא מעדיף די הרבה סקס מחברה שבאמת רוצה בזה מאשר המון סקס מחברה שלא רוצה אלא פשוט מחקה משהו שראתה בטלוויזיה.
בגיל די מאוחר למדתי שסקס טוב הוא לא רק פונקציה של איברי מין ומה עושים איתם, כי אם גם של דיבורים. כשנוח לי להודות בפני בן הזוג שלי שאני עייפה, בידיעה שהוא יקבל את זה בהבנה ולא יעשה לי פרצופים נעלבים, אני מרגישה נוח גם ליזום סקס כשאני ערנית. אני לא מתיימרת להיות פסיכולוגיות או סקסולוגית. אני גם לא מעוניינת להיות אחת מאלה שמרגע שיש להן בן זוג נהיו "מומחיות ליחסים" המשפריצות עצות לכל עבר. אבל זה טיפ קטן שלקח לי הרבה זמן ללמוד. אם הוא יעזור למישהו מכם, עשיתי את שלי לסוף השבוע הזה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
