יש גרמניה אחרת? כן, ולא רק בכדורגל
"בארץ מעדיפים את הולנד הלוזרית, אנגליה שמיררה את חייו של גרנט וקרואטיה ששיתפה פעולה עם הנאצים, אבל לא מעריכים את העובדה שגרמניה לקחה אחריות על מעשיה במלחמת העולם". ד"ר אייל גרטמן, מומחה להיסטוריה גרמנית, יחזיק אצבעות לבאלאק וחבריו בגמר מול ספרד
קשה לשכנע את הישראלים שיש גרמניה אחרת. ולא רק בספורט. קשה לשכנע אותם שאתה אדם בוגר ושפוי בדעתך שמתגורר בישראל ומתמוגג מכל שער של הנבחרת האדירה בהנהגתו של מיכאל באלאק. אבל זה בסדר, כאן ימשיכו לאהוד
את נבחרת הולנד על סמך "ההיסטוריה" וישכחו שמישהו הסגיר את אנה פרנק. למיתוס ההולנדי סיבות רבות: העזרה של חסידי אומות העולם בזמן מלחמת העולם השנייה, המנטאליות ההולנדית מסבירת הפנים ואמסטרדם הליברלית והחופשית. אבל אמסטרדם היא לא הולנד, כמו שניו יורק אינה אמריקה.
אצל גרמניה העניין עדיין טעון ומורכב, כשרבים מהישראלים טוענים שאין גרמניה אחרת ורבים אחרים טוענים שחשבון העבר עדיין לא נפרע. היחס של החברה הישראלית לגרמניה הוא אמביוולנטי ומבוסס על לקחת מתי שנוח ולדעת לנפנף בעבר כשצריך. נבחרת גרמניה בכדורגל משמשת כנייר לקמוס, המאפשר לנו להביט מקרוב על תחושותינו האמיתיות כלפי העם הגרמני, כפי שהוא בא לידי ביטוי בקרבנו בצורה אמיתית הרבה יותר מאשר על ידי בחינת היחסים הדיפלומטיים המצוינים בין שתי המדינות.
אבל נראה כי יחס הישראלי כלפי גרמניה משתפר. עשרים שנה אחורה ואף אחד לא היה מעז להגיד שהוא מחזיק אצבעות לנבחרת של לותר מתיאוס ואנדראס ברמה אציל הנפש. בשנתיים האחרונות נראה שזה משתנה. יותר ויותר אנשים מבקרים בגרמניה ויותר ויותר אנשים צופים בליגה הגרמנית ובמשחקי הנבחרת הגרמנית. יש תחושה כי גרמניה לא הייתה מעולם אהודה ומחוזרת על ידי התקשורת הישראלית.
הסיבה הראשונה להתעוררות הסימפטיה כלפי גרמניה נעוצה בכדורגל נטו - בשינוי ההתקפי שחל בשנים האחרונות בנבחרת גרמניה. עד למונדיאל 2006 נתפסה גרמניה כנבחרת המשחקת משחק טקטי ממושמע וצייתן, בדומה לקווי האופי שנדבקו בסטריאוטיפ הגרמני בעיני הישראלים-יהודים (לאזרחי המדינה הלא יהודים תפיסות אחרות לחלוטין כלפי גרמניה).
פודולסקי ושויינשטייגר. הכדורגל ההתקפי הביא לאהדה (צילום: AFP)
יורגן קלינסמן, מאמן גרמניה במונדיאל האחרון, דגל בכדורגל התקפי יותר מקודמיו והביא לנבחרת הגרמנית ברק, בניגוד לאפרוריות של המשחק הטקטי, שכה אפיינה את גרמניה במשך שנים רבות. קלינסמן נתפס בעינינו כגרמני הכי לא גרמני שיש. הוא נחמד, סימפטי, מדבר אנגלית טובה ונראה כאדם חביב וסימפטי יותר מהתדמית הגרמנית שלנו, המבוססת רובה ככולה על היותו של העם הגרמני זה שאחראי על הפשעים הנוראים ביותר בתולדות האנושות.
למרות זאת, הרחק מעין התקשורת לא כך הם פני הדברים. גרמניה נתפסת 'ישר' עם אירועי מלחמת העולם השנייה, וגם היחסים הטובים בין שתי המדינות בשנים האחרונות לא מנטרלים את צל העבר. מעטים יודעים כי יש בארץ צוללות, רכבות ואניות גרמניות, וששיתוף הפעולה הצבאי, כלכלי ובטחוני בין ישראל לגרמניה הוא הדוק מאוד. כשזה מגיע לכדורגל הקולקטיב הישראלי-יהודי שונא את הגרמנים.
הצוללת דולפין, פרוייקט ישראלי-גרמני (צילום: דובר צה"ל)
אני לא אטום. בביקור במחוזות הנידחים של גרמניה, במיוחד במשחקי הליגה השנייה והשלישית (בעיקר במזרח גרמניה), ניתן לשמוע לעיתים ביטויים גזעניים כלפי המיעוטים החיים במדינה. אבל הדבר קורה ביתר שאת גם בליגה הראשונה באנגליה, איטליה ופולין, שלא לדבר על היחס לשחורים בליגה הספרדית. למרות זאת, אני חושב שגרמניה לקחה אחריות על מעשיה במלחמת העולם השנייה והעם הגרמני ראוי להערכה על כך. לא כל מדינה יודעת לקבל אחריות על מעשים בלתי חוקיים ובלתי הומאניים שהיא עושה כלפי מיעוט אחר הגר בתוכה.
לא שאני משווה (ואני יודע שבישראל רגישים להשוואות), אבל נסו לחשוב על קווי הדמיון שבדוגמא הבאה. זילות השואה והשימוש בה במדינת ישראל הוא עניין מבזה. ראו את העיסוק העכשווי בניצולי השואה הפגועים במדינת ישראל מול זיכרון והנצחת השואה בגרמניה.
לאו. מתייעץ עם באלאק לגבי ההרכב. והנבחרת - שמחה (צילום: ג'טי אימג'ס)
ואם אנחנו מדברים לרגע על סיבות מקצועיות, מרתק לקרוא את הדיווחים בעיתונות הגרמנית על הנעשה במתחם הגרמני רגע לפני הגמר הגדול. המאמן יואקים לאו מודה שהוא מתייעץ עם באלאק (למשל, בעניין החזרתו של פיליפ לאם הנהדר לתפקיד המגן השמאלי) והשחקנים שלו לפני משחקים. הוא מדבר איתם על טקטיקות, מתייעץ איתם לגבי היריבות ובעיקר, וזה משהו שלא רואים בכל יום - מקבל את דעתם. גרמניה היא נבחרת שמשחקת כדורגל שמח מכיוון ששחקניה שמחים והאווירה בנבחרת מצוינת. ככה זה שמדינה שלמה תומכת בנבחרת בלי אינטריגות, כיסוחים ועיתונאות אינטרסנטית.
אני לא מצפה לחגיגות בבתים הישראלים הערב, אחרי שנבחרת גרמניה תזכה בגביע. בארץ מעדיפים את ההולנדים הלוזרים ומתים על אנגליה, אותה אנגליה שמיררה את חייו של אברהם גרנט בשל מוצאו היהודי, או על קרואטיה, זו ששיתפה פעולה מרצון עם הנאצים (ולא אמרנו כלום על ספרד של פרנקו...). סטיגמות ותדמיות היו תמיד הצד החזק שלנו - להסתכל על המציאות קצת פחות. לא נורא, אולי עד 2010 יבינו בישראל איזו נבחרת באמת צריך לאהוד באירופה. להתראות באפריקה.
הכותב הוא היסטוריון העוסק בהיסטוריה גרמנית, יהודית ותרבותית ובהקשרים בין ספורט חברה ולאומיות. כיום עורך מחקר העוסק בספורט יהודי בגרמניה בתקופת הרייך השלישי במרכז קבנר להיסטוריה גרמנית, האוניברסיטה העברית.
לפנייה לכתב/ת 
