אלה בגורל

"אין שופטים, אין גביעים, ויש חוק אחד בלבד: בסוף היום תהיו חברים". במילים אלה נפתחים הכינוסים של אחד מארגוני הלחימה הקיצוניים ביותר שפועלים היום בעולם ה־Dog brothers. הארגון שבסיסו בקליפורניה מנהל קרבות מגע מלא עם מקלות, אלות ושוקרים דמויי סכינים. ומה שהופך את זה לעוד יותר מעניין הוא שהפעילות שלהם, פייט־קלאבית ככל שתהיה, חוקית לחלוטין.

הארגון נוצר בסוף שנות ה־80 באקדמיה של דן אינוסנטו אחד משלושת התלמידים היחידים של ברוס לי שקיבלו אישור רשמי מהמאסטר ללמד את תורתו. בהשראת לי, שעודד פתיחות ושילוב בין אמנויות שונות, השתלם אינוסנטו במגוון מתודות: אמנויות פיליפיניות ואינדונזיות שמתמחות בלחימה בסכינים ובמקלות, קנפו קראטה וג'יו־ג'יטסו ברזילאי. בשלב מסוים החליטו כמה מתלמידיו שהדרך המוצלחת ביותר לבדוק איזה תרגילים עובדים בקרב אמיתי עם מקלות היא לערוך קרבות אמיתיים עם מקלות היי, נראה אתכם מתווכחים עם ההיגיון הזה וכך נולדה דיסציפלינה חדשה. קוראים לה Real contact stickfighting, והיא אמנות הלחימה־במגע־מלא הקשוחה ביותר בעולם, בלי תחרות בכלל.

בקרב מקלות בסיסי מצוידים שני הצדדים במקל או שניים, אלות, ולעיתים באביזרים אקזוטיים יותר כמו נונצ'קו. ציוד ההגנה היחיד שהם חייבים לעטות הוא מגן ראש דק וגמיש שמזכיר קסדת סיף; כפפות ומגיני מרפקים/ ברכיים/ ביצים הם אופציה בלבד, ובכל מקרה יכולים להיות עשויים רק מבד או מגומי העיקרון הבסיסי אומר שהמגן הוא לא הרבה יותר מפריט דקורטיבי. חוקים אין, כאמור, פרט לאחד שמאפשר ללוחמים להפסיק את הקרב חד־צדדית בכל עת ומכל סיבה שהיא. חוץ מזה, הכל הולך.

מה שהולך זה ששני חבר'ה מפוצצים זה את זה בעזרת המקלות, וכשהטווח ביניהם מצטמצם הם עוברים להיאבקות, מואי־תאי וג'יו־ג'יטסו ברזילאי, ואפילו משתמשים במקל בשביל חניקות. אין שופטים, כך שלא מכריזים על מנצח, וכל המטרה היא ללמוד משהו על יכולות הלחימה שלך ולהתפתח מבחינה רוחנית. אם אפשר על הדרך גם לרסק איזה לסת, מה טוב. ברמה מתקדמת יותר נכנסים לתמונה גם סכינים. לא חדים כמובן, אלא סכיני עץ, סכינים קהים או סכיני הלם מיוחדים, ששולחים זרם חשמלי המדמה כאב של דקירה אמיתית (אם כי מי שהיה לו העונג מדווח שזה בקושי מורגש בלהט הקרב).

כדי להפוך את כל העניין המפוקפק הזה לחוקי נרשמו האחים הכלבים כחברה בע"מ, וקיבלו רישיון רשמי ממדינת קליפורניה לעסוק ב"פעילות ספורט קיצונית ומסוכנת". באירועי הקרבות העונתיים שלהם חותמים כל המשתתפים על טופסי ויתור, שמשחררים את הארגון מאחריות לנזקים ולפציעות.

כל זה נשמע די מטומטם, אבל שלא תטעו: מדובר בלוחמים רציניים ומיומנים, והחתירה שלהם להרחבת הגבולות של המגע המלא היא חסרת תקדים. אפילו הצבא האמריקאי נעזר באנשי Dog brothers בקורס ובספר ההדרכה Combatives, שמקביל לקרב מגע אצלנו. על רמת הרצינות של הכלבים מעיד המקרה שבו שקלו מנהלי ה־UFC לשלב קרבות כאלה באוקטגון זה היה בשנת 1995, כשה־MMA עצמו עוד נחשב לענף קיצוני ופרוע. אבל ראשי ה־UFC החליטו בסוף שמקלות וסכינים זה טיפה אקסטרימי מדי לשידור בטלוויזיה, אפילו לקהל שרגיל לצפות בקרבות MMA.

גם בלי חשיפה טלוויזיונית, הארגון מונה היום כמה עשרות כלבים מוסמכים, ויש עוד הרבה בתהליך חניכה. סניף כחול־לבן עדיין אין. מי מתנדב?

המופע של סטיק

איך להעיף ליריב את המקל. בחודש הבא: איך להעיף לו את הגזר

איור: דני גרשוני

פריקת מקל יחיד היא תרגיל לחימת מקלות טיפוסי ופשוט. הנחת היסוד היא שאתה והיריב שלך מחזיקים מקלות עבים באורך 60־70 ס"מ והולכים איתם מכות. כדי לבלום מכה סטנדרטית שמגיעה מהצד לכיוון הראש, אחוז במקל שלך בשני קצותיו ובלום את המכה (1). אחר כך תפוס במקלו של היריב בידך החלשה, והכה חזק בפרק כף היד שאוחזת במקל (2). זה אמור לגרום לו לעזוב את המקל, ולך להתחיל לחגוג לו על הראש (3).