המלך רפאל
הפנומן הספרדי שהכניס שמחת חיים לענף, שעת המבחן של פדרר, השליטה הוויליאמסית וקיציס המעצבן. 10 הערות (ללא הפסקת גשם) לסיכום ווימבלדון הבלתי נשכח
זהו, זה נגמר. אחרי שבועיים מרתקים, הסתיימה לה מהדורה נוספת של טורניר הטניס היוקרתי מכולם. ווימבלדון 2008 ייזכר בעיקר בגלל הגמר הענק והבלתי נשכח שלו - הגמר הארוך ביותר בתולדות הטורניר ואחד המשחקים הטובים בהיסטוריה של הענף - אבל לא רק. רגע לפני שממשיכים הלאה בעונת הטניס הבלתי נלאית, 10 הערות לסיכום החוויה הגדולה שעברה על חובבי הענף ב-14 היממות האחרונות.
1. המלך רפאל
בקיץ 1985, זכה בווימבלדון טניסאי צעיר ואנרגטי, שהכניס המון צבע ורעננות לטניס. בוריס בקר קראו לו. 23 שנה אחרי, בגיל מעט יותר מבוגר, הניף את אותו גביע, על אותה משבצת דשא ב'אול אינגלנד קלאב', המהפכן הבא של הטניס העולמי, נאדאל. רפאל נאדאל.
הפלאשים על האלוף הטרי. מהפכן של עולם הטניס (צילום: AFP)
כשפרץ לתודעה העולמית לפני 4 שנים, היו לא מעט שפקפקו ביכולות שלו וחשבו שלא מדובר ביותר מאשר נער רמבו,
תרתי משמע, בלי הרבה תוכן מאחורי השרירים הבולטים. אבל לאט לאט, צעד אחר צעד כמו שאומר הדוד והמאמן טוני, האחיין של כדורגלן ברצלונה לשעבר הפך רשמית לשם דבר בטניס העולמי.
אחרי הזכיות הראשונות שלו ברולאן גארוס, עוד היו שזלזלו וחשבו שהוא מומחה חימר, ותו לא. אבל לאחר האיתותים ששלח בשנתיים האחרונות בגמרי ווימבלדון והתקרב כל פעם יותר לתואר, אי אפשר להגיד שמישהו הופתע ממה שקרה בדרמת הענק אתמול. אם עדיין לא השתכנעתם שמדובר בפנומן, שימו לב לנתון הבא: לרפא, בגיל 22, יש כבר חמישה תארי גראנד סלאם ברזומה. לפדרר, בגילו, היה רק אחד. עכשיו נותר רק לקוות שהברכיים שלו יישארו בריאות ואם יחזיק מעמד מספיק שנים, גם הוא יוכל לשבור את השיא של פיט סמפראס (14).
גם הנסיכים של ספרד מברכים את נאדאל. ואמוס רפא (צילום: AP)
2. Vamos Rafa!
בשנים האחרונות, עם הפריצה של נאדאל, הענף שנחשב לדי מרובע ונוקשה קיבל את הדחיפה לה היה זקוק כדי לחזור לקדמת הבמה. הילד ממאיורקה עם מכנסי השבע שמיניות הגיע משום מקום, ניער את הטניס העולמי והכניס בו שמחת חיים וטירוף שהיו חסרים. עם כל הכבוד ליכולות של רוג'ר פדרר (עוד נחזור אליו), תחשבו כמה משעמם היה אם הטניסאי הרובוטי הזה היה לבד בזירה ואוסף תארים כמו כמות הנקניקיות הלבנות הנמכרות מדי יום בעיר הולדתו באזל. לכן, כל מי שמעוניין בטובת הענף ובהצלחתו בשנים הקרובות, כולל אוהדי פדרר, חייב להיות מרוצה מהתוצאה אתמול ולצעוק לכל עבר: Vamos Rafa!
3. שעת המבחן של פדרר
אחרי שתי הערות על טהרת 'רפא', אסור לשכוח שגם היה צד שני שנתן את שלו לגמר הענק הזה. ועוד איזה צד שני: רוג'ר פדרר, מכירים? האמת שפדרר מודל 2008 הוא לא המדורג 1 שהכרנו בשנים האחרונות. עמוק בתוך יוני, יש לו במזוודה 0 תארי גראנד סלאם ורק שני תארים רגילים העונה (אשטוריל והאלה). מספרים לא נתפסים עבור מי שנהג להרגיל אותנו לשבירה סיטונאית של שיאים, כמעט מדי שבוע.
רוג'ר פדרר בפוזה לא אופיינית. סופו של עידן? (צילום: רויטרס)
דווקא עכשיו, אחרי שנאדאל שבר את המחסום המנטלי וזכה בגראנד סלאם ראשון שאינו על חימר, נראה מאיזה חומר קורץ רוג'ר והאם מדובר בסופו של עידן.
האם אחרי שקטעו לו את רצף 65 הנצחונות על דשא ומנעו ממנו את שיא שש הזכיות הרצופות בווימבלדון (ביורן בורג, עם 5, נושם לרווחה) הוא ייכנס לדכאון בדרך למשבר אשר בסיומו יאבד את פסגת הדירוג לנאדאל? או שעם 12 תארי גראנד סלאם בכיס, יילך לכיוון השני - יתאושש, ייקח את ה-US OPEN ואוסטרליה הקרובים, לפני שיקנח עם רולאן גארוס, האתגר הגדול שלו, ויחגוג בענק את שבירת שיא 14 תארי הגראנד סלאם של פיט סמפראס?
כמי שנוהג לקרוא לפדרר 'מכבי', בגלל הקושי העצום בלנצח אותו (288 דקות אתמול, כולל הצלת מץ' פויינטס וחזרה בלי סוף שלו מהקבר, לא הספיקו כדי להוכיח זאת?), אני נוטה להאמין שאופציה ב' היא זו שתקרה. אבל בגלל נוכחותו של אחד, רפא נאדאל, סיכוי לא רע בכלל שדווקא אפשרות א' תהפוך למציאות.
לוח התוצאות ביום ההיסטורי. גמר בלתי נשכח (צילום: AFP)
4. בסרט הזה לא היינו
אחרי חמש מערכות, 62 משחקונים ו-288 דקות של טניס מדהים בגמר ווימבלדון, לא היה אחד שראה מה קורה ונשאר אדיש. אפילו כאלה שלא מדליקים יורוספורט לעיתים קרובות כדי לראות משחקים מהענף המרתק הזה, התקשרו להתפעל ושלחו הודעות השתאות מדרמת הענק. בסוף המשחק, חוץ מ"מדהים" ו"לא ייאמן", לא ממש היו מילים לתאר את מה שקרה.
באתר האינטרנט של 'מארקה', עיתון הספורט המוביל בספרד, היתה כותרת הענק "Heroico", הירואי בעברית. האמת? אחרי הגמר האפי, אין מילה טובה יותר להגדיר את מה שקרה מהשעה 4 וחצי בצהריים, שעת פתיחת המשחק, עד ל-21:20 שעון לונדון, המועד בו פדרר חבט לרשת ונאדאל השתטח על הדשא בידיעה שנכנס לפנתיאון. שבע שעות ברוטו של משחק ענק, שאפילו הפסקות הגשם המעצבנות של ווימבלדון לא הצליחו להרוס.
נאדאל על הדשא. 288 דקות של טניס מדהים (צילום: AP)
5. בסרט הזה כבר היינו
אם יש מסקנה אחת שכן אפשר להסיק מווימבלדון 2008, היא שהאחיות וויליאמס חזרו לשלוט בטניס הנשים. אז נכון שזה רק טורניר אחד, שזה על דשא ושאנה איבנוביץ' הגיעה בהאנגובר אחרי הזכייה ברולאן גארוס וההעפלה למקום הראשון בעולם. הכל טוב ויפה. אבל בפועל, גם קיבלנו לראשונה מאז 2003 גמר על טהרת משפחת וויליאמס. לאורך השבועיים, בלי קשר לדשא שהוא משטח רק לכדורגל, ראינו טניס נשים ברמה בינונית מאוד, עם שתי טניסאיות טובות בשתי רמות לפחות מהיתר. נכון, ונוס וסרינה.
בזמנו הן שלטו ללא עוררין בסבב, עד להופעתן של הבלגיות קלייסטרס והנין והארמדה הרוסית המרשימה בראשות שראפובה. הראשונות פרשו, האחרונות דעכו מעט וגם הכוח העולה, הסרביות איבנוביץ' ויאנקוביץ', לא עושות מספיק שרירים ברגעי האמת, בינתיים. לאורך שבועיים, וגם בגמר, ראינו כמה האחיות משחקות בליגה אחרת. כנראה שהכל תלוי בהן. כשהן רוצות ומוכנות, הן טורפות את כולן ומחלקות תארים ביניהן. כשהן מעדיפות להתרכז בפרסומות ומסעי שיווק, הן משאירות קצת פירורים לאחרות.
האחיות וויליאמס אחרי הגמר. חוזרים לימי השליטה שלהן? (צילום: AFP)
6. בור עמוק בטניס הגברים
עם כל הכבוד לגמר הענק בין שני הטיטאנים בפסגת הדירוג, אחריהם אין יותר מדי דברים לספר עליהם בבית. נובאק ג'וקוביץ', בחור טוב לכל הדעות, מאיים להצטרף ולהפוך את המאבק למשולש בצמרת, אבל אחריו, באמת שרואים בעיקר מדבר. רודיק ויואיט כבר מזמן לא פקטור ועושים במכנסיים כל פעם שהם עולים נגד אחד הגדולים. נלבנדיאן הוכיח הרבה פעמים שהוא ראוי לא פחות להיות בטופ 3, אבל חוסר היציבות שלו גורם אפילו לאוהדיו השרופים להבין שהרבה לא ייצא ממנו. בגברים, כמו בנשים, ראו בגמר את ההבדל העצום בין הפיינאליסטים ליתר.
7. ווימבלדון שלא הכרנו
יצא לכם פעם להכיר חובב טניס מושבע שיגיד לכם שאין לו כל אינטרס לנסוע לווימבלדון? התשובה כנראה שלילית, אבל הנה עכשיו אתם מכירים. בעשור האחרון, מאז נדבקתי לחיידק המחבטים והכדור הירוק, תמיד רציתי להגיע לכל טורניר שזז, העיקר לראות עולם וטניס (השילוב המושלם). אבל ווימבלדון? תמיד השבתי 'לא, תודה. עדיף רולאן גארוס, עשרות מונים'. אובר נימוס בריטי מעצבן בעליל, מגרשי דשא שאחרי שבוע נראים כמו אצטדיון המכתש ומעל הכל, הפסקות גשם בלתי נסבלות שמוציאות כל חשק לשהות במקום. אבל אחרי ווימבלדון 2008, אפילו אני אמרתי חבל שלא הייתי שם. שבועיים של טניס מרתק, הפסקות גשם נדירות בהחלט וגמר בלתי נשכח. שווה טעימה בעתיד הקרוב.
נבחרת הכדורגל של ספרד חוגגת יורו. מעצמת ספורט (צילום: AFP)
8. המעצמה הספרדית
שימו לב על מה יש למדינה כמו ספרד להתענג: אליפות אירופה בכדורגל, אליפות העולם בכדורסל, רפאל נאדאל בטניס, פאו גאסול ב-NBA, אלוף עולם בפורמולה 1 (פרננדו אלונסו), אלופים בטור דה פראנס (אלברטו קונטאדור) וכנראה שכחתי חגיגות נוספות שלהם. מעצמת ספורט אמיתית, שמצליחה בכל ענף שזז. פשוט לקנא, להתפעל ולהמשיך ליהנות מהם (בתנאי שהם מפסיקים עם 'ענף' מלחמות השוורים הלא מובנות).
9. מזל שיש את ערוץ המזרח התיכון
אחרי שהכל נגמר ומתחילים לכבות את האורות, חובה להגיד תודה לערוץ הספורט, על שהביא לנו שבועיים של טניס מרתק מלונדון. אבל כרגיל, אין טוב בלי רע וחבל רק שמבחינת שידורים, הגמר הרס הכל. אייל קיציס באמת איש נחמד ומצחיק והיה כיף לשמוע אותו בעבר בתכניות ההומור שלו. אבל הוא וספורט? כנראה שזה לא זה. האהדה שלו לפדרר בגמר היתה פשוט הגזמה, ולא בגלל שהייתי במחנה הנגדי. אפילו אוהדיו של השוייצרי ודאי שמו לב שקיציס חצה את גבול הטעם הטוב ולמרות שלצידו, כרגיל, היה כיף לשמוע את הפרשנות המקצועית של עודד יעקב, לא היתה ברירה אלא לעבור לערוץ METV כדי ליהנות משידור שהתאים למה שראינו על המגרש.
שחר פאר בווימבלדון. החיוך חוזר? (צילום: AFP)
10. שחר של יום חדש?
ואי אפשר בלי שחר פאר לסיום. לפני שנה, אחרי שהפסידה בסיבוב השליש למריון ברטולי (לימים בגמר מול ונוס),
התקשורת הישראלית, באקט אופייני, פתחה במתקפה כללית נגדה. כתבות רחבות הכריזו על משבר והצהירו בלי היסוס: "שחר לא תהיה טופ 10".
נכון לאותה עת, הביקורת לא היתה מבוססת בנתונים, אבל אחרי כמה חודשים, הנבואה הגשימה את עצמה ובהמשך פאר באמת שקעה לתקופת משבר. בינתיים, בדיוק שנה אחרי, נראה כי הגלגל מתהפך ופאר, עם משחקים טובים על הדשא הלונדוני, הראתה שהיא מתחילה לחזור למסלול הנכון.
לפנייה לכתב/ת 
