הגדר הטובה של הפתח

תחת הכותרת "תרחיש הגדר הטובה בעזה", הערכתי בעבר שישראל תיאלץ להקים גדר שכזו עבור אנשי הפתח בעזה, שיירדפו במוקדם או במאוחר בידי אנשי החמאס. זו לא הייתה ספקולציה, אלא תרחיש צפוי מראש, פרי ההתנהגות המשוערת במזרח התיכון.

הגורל המזרח תיכוני מתעתע בנו: בסוף שנות ה-70 הקימה ישראל את "הגדר הטובה" במטולה, שנועדה להעניק מקלט וטיפול רפואי לנוצרים בדרום לבנון שנרדפו שם עד מוות על ידי אנשי הפתח של ערפאת. והנה, חלפו 30 שנה ואותם אנשי פתח, רודפי האתמול ואולי יש ביניהם אנשים ממשפחת חילס העזתית שהפכה להיות נרדפת בעצמה, הם אלו שנזקקים עתה לגדר הטובה הישראלית.

מההתפתחויות האחרונות ברצועת עזה ניתן ללמוד על כמה נושאים.  

מלחמת החמאס בפתח: האכזריות שבה נהגו פעילי הזרוע הצבאית של החמאס כלפי אחיהם מהפתח, בשר מבשרם, שכניהם לשכונת סג'אעיה בעזה, היא המשך ישיר לטבח המחריד שהם ביצעו באנשי הפתח ביוני אשתקד. היריבות בין הפתח לחמאס חוצה בתים, שכונות, משפחות. תלמידי בית ספר שאך זה למדו בצוותא טובחים זה בזה רק משום שהאחד - אביו איש פתח והשני - בן לפעיל חמאס.

כלקח מהפעולה הקודמת, הזהירו דוברי החמאס את פעילי הזרוע הצבאית שלא להשליך אנשים מחלונות הקומה השביעית כבפעם הקודמת, נוכח הרושם הרע שהאירוע הותיר. ואמנם, המוציאים לפועל של החמאס מצאו דרכים אחרות כדי לממש את אימתם: עינויים במהלך חקירות שטניות, ירי ללא הבחנה, טבח בצהרי היום. והעולם דומם. אף מלה מארה"ב, אף הערה ממצרים, ולא רק זאת, אפילו חיזוק מירדן - המלך שוקל לחדש את היחסים שהופסקו לפני מספר שנים.

לא אופתע אם אנשי הפתח, הרואים עצמם פגועים מאירועי עזה ובעיקר מהבריחה לעבר ישראל יחפשו נקמה. פעילי הארגון, בעיקר מדרג השדה, יבקשו לשמר את מאזן האימה שלהם ועלולים לפרוק את זעמם על שייחים זקנים או על פעילות מוסדות צדקה ודת. הגדה המערבית המתאפיינת מזה זמן בשקט יחסי, עלולה לרתוח שוב והפעם על רקע שאינו כולל את ישראל.

אבו מאזן: האיש הנושא במספר תארים נאים ומרשימים ובכללם: יו"ר אש"ף, יו"ר פתח ונשיא הרשות הפלסטינית, הגיע לשפל חדש. האיש ממנו מצפה ארצות הברית ועמה ישראל ועוד כמה מדינות פתיות, שהוא יהיה זה שישיב את עטרתה של הרשות הפלסטינית ליושנה, התגלה שוב במלוא חולשתו. אבו מאזן עשה מה שלא העז שום מנהיג ערבי לעשות מאז ימי המיליציות הנוצריות של סעד חדד, מאז נצרבו בתודעה המזרח תיכונית אנשי הפלנגות בביירות ומאז הסאגה של אנשי "אגודות הכפרים" בגדה – להושיט יד ולבקש את עזרת ישראל שתמנע את טבח אנשיו.

"המנהיג הגולה" הזה, הספון במוקטעה ברמאללה, שנערים חמושים בקלצ'ניקוב לא מאפשרים לו להיכנס לחלקים מהגדה המערבית, נשמע השבוע מאיים. האיש שקונדוליסה רייס ואנשיה מאמינים שבכוחו להילחם בחמאס ולנצחה, נשמע בתחילת השבוע כה פאתטי כשאיים להכריז על עזה "כיישות עוינת" ובסוף אותו שבוע נראה כה מבוזה ומושפל כשביקש מישראל לסייע לחמולת ח'ילס.

יושבים להם בוודאי בני משפחת ג'ומאייל, בני משפחות חדד ולאחד ובני משפחת מוסטפה דודין (יו"ר אגודות הכפרים), מגחכים מלוא הפה ומברכים את אבו מאזן בברכת "ברוך הבא למועדון". אלא שהוא מצא דווקא השבוע זמן לבקש ממצרים לפעול לחידוש הדיאלוג הלאומי... עם החמאס, כמובן.

הזווית הישראלית: שוב נוכחנו לדעת שבג'ונגל המזרח תיכוני אליו אנו משתייכים, אי אפשר להישאר נייטרלי. או שאתה בצד של הרודפים, או בצד הנרדפים. אם עד היום היכרנו באזורנו משולש שכלל את ישראל, החמאס והפתח, ממחר הציבור ב"שטחים" יצליח לזהות רק שני גופים: החמאס וישראל, וימתין דרוך להתנגשות הבאה בין השניים. הפתח נכלל החל מהשבוע בצד הישראלי.

בינתיים התהדיאה (הרגיעה) עושה לחמאס רק טוב. הוא מתחמש ללא הרף, משדד את שורותיו, ראשיו נעים בחופשיות ברחבי הרצועה, מנחים, נפגשים, מתדרכים, אוגרים מה שצריך ליום פקודה וממתינים לעימות.

יפה וחשוב שנקים גדר טובה לעזרת הנזקק: זה אנושי, מרשים ומצביע על חוסן לאומי. אבל כשמדובר ברצועת עזה, לכל ברור שהגדר הטובה לבדה לא תוכל להכריע את החמאס.