כתבות צבע

קשה לחשוב על שלוש נשים יותר שונות זו מזו מאשר נעמה שנדר, ליטל רוזנצוייג והילי ילון. אם הן היו מקימות יחד שלישייה למלחמה בפשע, הכישורים שלהן ודאי היו משלימים זה את זה: ילון היתה נערת החוף החולמנית, זו שמהפנטת בעיני הכסף רגע לפני שהיא מגיחה מהים על גלשן בדרך לפענוח שוד בנק; רוזנצוייג היתה אשפית הקונג פו ארוכת הרגליים, שמתעתעת במרגלים בינלאומיים בעזרת לשונה המהירה וחיתוך הדיבור הקשוח, ושנדר? לגביה, למען האמת, עוד לא החלטתי, אבל אולי לכישורים המיוחדים שלה יהיה קשר להזמנת פסטה במסעדה. מדובר בתהליך ארוך, מתיש, שמשאיר את הצד השני, המלצרית במקרה הזה, על סף התמוטטות. כן, זוהי שנדר - רצינית ויסודית עד כאב. פרטים נוספים יישארו לעת עתה אצלה. כמו דמותה ב"חשופים", שירה, גם שנדר בת ה־26 הגיעה אלינו מהלא נודע, וכמוה, היא תשמור ברשותכם, על המסתורין ולא תמהר להיפתח יותר מדי.

ילון ורוזנצוייג בנות 23, והכימייה ביניהן מצוינת. הן הכירו על סט הדרמה היומית לנוער "הנפילים", ולשתיהן רזומה שכולל גם פאנלים קומיים (רוזנצוייג היגגה על החיים ב"מהדורה מוגבלת") וסבוניות נעורים ארוכות טווח (ילון נחשפה לדור הצעיר בארבע העונות של "השמינייה"). אבל על אף ההבדל לכאורה בין שנדר, הנערה החדשה בשואוביז, לסטאז'ריות המנוסות, כשאני שואלת אותה האם היא מרגישה את חוסר הניסיון על הסט, היא נעלבת.

"'חשופים' זו טלנובלה על נשים. הגברים בקושי מניעים את העלילה". רוזנצוייג, שנדר וילון

נעמה: "מה זאת אומרת ניסיון? אני לא מבינה למה את מתכוונת. איך אפשר להרגיש את זה? מה זה אומר? אני תמיד רגועה ובטוחה".

ליטל: "בואי אני אספר לך משהו, באחד הימים הראשונים לצילומים קיבלתי קריזה והתעצבנתי מאחורי הקלעים, וזו היתה נעמונת שבאה, לקחה לי את היד, הרגיעה אותי ואמרה לי לא לבכות. אז מה זה משנה יותר או פחות ניסיון".

נעמה: "באמת? אני אפילו לא זוכרת את זה".

על המסך שנדר היא שירה, גיבורת הסדרה שהגיחה אל מערכת חדשות ערוץ 4 כדי להרוס את הקריירה של גלי ארזי בגילומה של יעל בר־זוהר, ומצליחה לגרום ללא מעט נזק. קו העלילה הזה מתובל בדמויות משנה מפולפלות לא פחות - כמו אלה שמגלמת רוזנצוייג, כתבת ספורט ביצ'ית שמנהלת רומן עם מנכ"ל חברת החדשות, ומשניאה את עצמה על בתו הפריקית, דניאל, אותה מגלמת ילון.

כולכן קצת הילדות הרעות של הסדרה.

הילי: "נראה לי שכל הבנות קצת ביצ'יות בסדרה הזו. באופן כללי זו טלנובלה על נשים, הגברים בקושי מניעים את העלילה".

נעמה: "שירה לא ביצ'ית".

הילי (צוחקת): "זה טוב, תמשיכי עם זה. זה טוב לדמות, תעבדי מתוך זה".

ליטל: "גם אני מסנגרת על אלה כל הזמן, אני חושבת שהיא בחורה נורמלית אבל פשוט לא מוסרית".

" נחמד להיות ביצ'יות זו לזו".

אתן רואות את עצמכן על המסך?

ליטל: "אני כל הזמן מסתכלת, זה מלמד אותי הרבה".

הילי: "אני בכלל לא. אני בקושי רואה טלוויזיה ובטח לא דברים שאני עושה, יש מצב שזה יפריע לעבודה שלי".

נעמה: "לי אין טלוויזיה, אבל אני מנסה להספיק לראות את כל הפרקים בדי.וי.די".

אם אין לך טלוויזיה איך תדעי כמה את מפורסמת?

נעמה: "אני לא מרגישה את זה בכל מקרה. לפעמים מזהים ברחוב, וזה נעים בסך הכל, אבל החיים שלי לא ממש השתנו. מאוד הפחידו אותי לפני כן שאאבד את הפרטיות, אבל אנשים תמיד אומרים דברים נחמדים וזה נעים שמפרגנים".

הילי: "לי לפעמים קשה עם זה מאוד מאוד. התחלתי עם 'השמינייה' בגיל 19, וזה פתאום בא לי בבום גדול, לא היה לי בכלל זמן לעכל את מה שקורה, וזה נהיה נורא לחוץ ומלחיץ. היו כל מיני מקרים שפתאום באה אמא באמצע כשאת צריכה לקבל טלפון מהבנק והיא חייבת חתימה לילד ואם לא תתני לה עכשיו היא תתעצבן ותקרא לך סנובה או וואטאבר. כבר אי אפשר ללכת בשינקין או לים ביום שישי".

נעמה: "לא נורא, זה גם ככה מבאס ללכת לים בשישי".

הילי: "כן, אבל יש דברים שנהניתי לעשות פעם ואני כבר לא יכולה. כמו לשבת בחוף התופים ולשיר בקולי קולות".

אתן זוכות להצקות מצד צלמי הפפראצי?

נעמה: "לא נראה לי שעשו לי פפראצי, אם כן אז לא שמתי לב ואני לא יודעת מזה כי אני לא צרכנית של רכילות. אם יעשו לי, אין לי בעיה עם זה, אולי בגלל שזה חלק מהעבודה".

ליטל: "עשו לי פעם פפראצי בים, זה נורא הביך אותי. אני הכי אאוטסיידרית של הביצה, אני לא מכירה מועדונים ולא הולכת לאירועים. עכשיו, כשאני יודעת, אתרחק, לא מתאים שיעשו לי פפראצי עם בגד ים. חוץ מהפפראצי אני סבבה לגמרי עם מחיר החשיפה. אני מרגישה שאני... איך אומרים זונה של קהל בלי להגיד זונה? לא משנה, את יודעת למה אני מתכוונת. ככל שיש יותר אנשים סביבי אני יותר מרוצה. אני הולכת עכשיו לכיוון של קומיקאית, וחשוב לי להיחשף בפני כמה שיותר אנשים".

קומיקאיות בדרך כלל לא נראות כמוך, את יודעת.

"יכול להיות, אבל הנה, יש לנו סטארט־אפ חדש, היפה שהיא מצחיקה, ואני מבטיחה לך שזה יתפוס. באופן כללי, יופי מעורר אנטגוניזם, ותמיד יש גם את הבנות שירדו עלייך שאת רזה מדי, ואני אומרת - לכו קיבינימאט ותאכלו את המגנום שקדים עם שוקולד שלכם, זה הכל מקנאה".

אסור לקנא?

ליטל: "האמת היא שאני בדיאטת השמנה עכשיו, לא יזיק לי לעלות קצת. בצבא הייתי שבעה קילו יותר והייתי מהממת".

נעמה: "ואני הייתי שבעה קילו פחות לפני הסדרה, ועשיתי דיאטת השמנה".

ליטל: "באמת? איך עשית את זה? שום דבר שאני מנסה לא מצליח לי, את צריכה לגלות לי אחר כך".

נעמה: "הקטע של המשקל הפך לבעיה חברתית, בחורות חושבות שהן צריכות להיות יותר רזות ממה שצריך, ובחורה במשקל נורמלי תרגיש בתעשייה של היום כמו שמנה, אבל זה לא בגלל בנות כמוני וכמו ליטל, זה בגלל אינטרסים כלכליים ופוליטיים הרבה יותר גדולים".

ליטל: "ויש גם הרבה בחורות שמצליחות והן לא רזות בכלל".

הילי: "כן, יש שמנמנות כמו הילי ילון".

ליטל: "די, זה לא מה שאמרתי, אבל צריך להבין שנעמה ואני לא מתאמצות, זה מבנה הגוף שלנו. חוץ מזה, לא רואים, אבל אני סוג של מידה 38".

ליטל רואה "חשופים" כל הזמן, נעמה צופה בדי.וי.די והילי לא צופה בכלל

תהא מידת הסקיני שלה אשר תהא, בשלב זה כבר אפשר להבין שרוזנצוייג היא לא מה שחשבתם. היא אומנם חולה על תשומת לב, נהנית לשחק בנסיכה ואפילו התמודדה פעם בתחרות מלכת היופי, אבל מתחת לכל היא מבטיחה שיש מושבניקית אסלית, מחוספסת במידה, שבסך הכל רוצה לעשות צחוקים: "גדלתי בניר צבי ועכשיו חזרתי לגור שם עם ההורים, ואני ממש מרגישה ילדת כפר. כשאני בתל אביב נהיה לי רע כאן רק מהאוויר, אני נושמת אותו ונחנקת. אצלי יורדים למטה לחצר והכל פסטורלי, אני, הפרפרים והעצים והפרחים".

מה תעשי כשתהיי גדולה?

"הייתי רוצה להנחות לייט נייט, להיות משהו כמו יצפאן או שליין, הגיע הזמן שאשה תנחה כזה דבר, לא? כל החיים שלי הייתי המצחיקנית, מישהי שמתה על הבמה. בעבר כבר נרשמתי ללימודי תקשורת ועיתונאות, ואפילו משפטים, אבל שבועיים לפני שהתחילו הלימודים התחיל לגרד לי בכל הגוף והבנתי שזה לא נכון. נראה לך שאהיה עורכת דין? ברחתי מזה, הלכתי לאודישן לבית צבי, התקבלתי ולא הסתכלתי אחורה".

ואיך היה בלימודים?

ליטל: "עזבי, על בית צבי אני לא רוצה לדבר. ראיתי שם הרבה דברים קשים, וכל מה שאני רוצה לומר זה, אילנה דיין, אם את קוראת, תעשי משהו בקשר למקום הזה".

החבר לא כעס על סצינות הסקס. נעמה עם אנחל בונני

לשנדר, ילידת מוצא עלית שליד ירושלים, ולילון, תל אביבית מלידה שלמדה אצל ניסן נתיב ז"ל, לימודי המשחק לא גרמו לטראומות מדממות. שנדר בחרה לעשות זאת בחו"ל. רק לפני שנה חזרה משלוש שנים מהולנד, שם למדה משחק לצד עיצוב אמנותי, וצברה ניסיון על במות תיאטרון מקומיות. היא שבה לארץ, עבדה בכמה הפקות כארט־דירקטורית, וכיכבה בסרט "קרוב לבית" של הבמאית וידי בילו. עד שהגיעה ההצעה המפתה מ"חשופים".

נעמה: "במשך הרבה שנים היה לי קשה לבחור מה להיות - שחקנית או מעצבת. תמיד שאלו אותי, לחצו עליי לבחור, והיה לי קשה לחשוב שלא אשחק יותר, זה הרגיש כאילו כורתים לי חלק מהלב. כשחזרתי מהולנד הבנתי שאני לא צריכה לבחור.

ילון לעומת זאת, מפלרטטת עם יכולותיה השונות בדרך נפוצה יותר - היא מוציאה בקרוב תקליט, בהפקת בן הזוג שלה, המוזיקאי עופר קורן, מלהקת אלג'יר, השם יקום דמה, אותו היא מגדירה כ"קברט רוק־פופ".

הילי: "התקליט יצא עוד חודש, וגם אני לא מרגישה צורך לבחור מה אני. אני שחקנית ועשיתי את זה הכי הרבה. אבל באיזשהו מקום, לעמוד על במה עם המוזיקה שלי, זה יותר אני במאה אחוז. זו הרגשה שהיא שונה לחלוטין וזה סיפוק אחר. גם חשוב לי לתרום לחברה ולשנות, בעיניי אמנות ויצירה זה משהו שנועד לשנות, וטלנובלות זה נפלא, אבל צריך לזכור שזה אחלה בעיקר כי זה מפרנס הרבה אנשים".

"החברים שלי תמיד היו מבוגרים ממנו". הילי עם יון תומרקין

ילון הולכת וצוברת קילומטרז' קולנועי מכובד, ובדרך כלל היא מוצאת עצמה בסרטי פרינג' כמו "לילה ללא לולה" של שי כנות, מה שלגמרי מתאים לאישיותה המעט סהרורית. "אני ווירדית", היא מעידה על עצמה, "התפקיד שלי זה לתרגם את ילדת הפרחים של פעם לשנות האלפיים".

ובתור ילדה יש לך רומן על המסך עם ילד אמיתי, יון תומרקין בן ה־17.

הילי: "אוי, כן, וזה הכי לא נעים. זה ממש מרגיש לי לא בסדר. החברים שלי תמיד היו מבוגרים ממני בעשר שנים אז זה מוזר. ברור שהנשיקות והדברים הנלווים נעשים על הסט עם עוד עשרות אנשים ואתה לא חושב שם על אהבה, אבל זה עדיין מביך".

ונעמה, איך את הרגשת בסצנות אינטימיות עם אנחל בונני?

נעמה: "אני מרגישה מעולה עם אנחל, ממש כיף. זה קשור לזרימה וחיבור, וזה היה לנו פשוט וקל. היו כאלה שהפחידו אותי שהחבר שלי יילחץ מלראות אותי עם אחרים, אבל כבר בפעם הראשונה שהיתה לי סצנת סקס עם אנחל ישבנו לראות את זה ביחד, והוא היה לגמרי בסדר".

ליטל: "גם לי היתה סצנה עם אנחל השבוע והושבתי את הכלב שלי והוא נורא נבח והיה לו מאוד קשה".

אילנה דיין, תעשי משהו בקשר לבית צבי. ליטל מבקשת

נגענו בנקודה רגישה בעוד ילון ושנדר מחזיקות כל אחת בחבר קרוב לחמש שנים, ליטל היא הרווקה היחידה, ובימים אלה היא מתקשה להשתחרר מכמה יפה היא נראתה בשמלת כלה בסדרה.

ליטל: "תכתבי שאני מחפשת שידוך. אני שנתיים בלי חבר וזה מוזר כי לא הייתי לבד מגיל 17. דווקא כשהחלטתי שאני מוכנה להכיר את האחד והיחיד, אז אני לבד. אולי זה כי אני יודעת שעכשיו לא אתפשר".

מי הכי שרלילה בסדרה?

נעמה: "נראה לי שאני, בשביל לתחמן את הכל אני צריכה לעבור בכמה מיטות, הייתי כבר עם שלושה".

ליטל: "היי, גם אני הייתי עם שלושה!".

הילי: "ואני רק עם שניים, אוף".

נעמה: "האמת היא שזה שהדמויות שלנו משיגות דברים דרך המיטה זה לא מאוד פמיניסטי".

נתקלתן בדברים כאלה בחיים?

ליטל: "בטח, כל הזמן. ומי שחושבת שזה מה שיעזור לה שיבושם לה, לא בבית ספרנו".

הילי: "בחיים לא ראיתי את זה, חשבתי שזה סתם שמועות".

ליטל: "לא הציעו לך כלום?".

הילי: "באודישן? בחיים לא. אבל היה קטע לא נעים בתיאטרון עם במאי ונגיעות, ובדיעבד מתברר שהוא עשה את זה עם שתי בנות שהיו בתפקיד לפניי ובגלל זה הן עזבו. האירוניה היא שזו היתה הצגה על הטרדה מינית, כנראה הוא רצה לתת לי ממש להזדהות עם הנושא".

ליטל: "לי קרה שאמרו לי מה אני צריכה לעשות כדי לקבל תפקיד וסירבתי בתוקף. ונתקלתי גם בבנות שמציעות את עצמן, נתקלתי כבר בהכל, כלום לא יפתיע אותי היום".

נעמה: "לי זה לא קרה בעבודה, אבל אני לא מופתעת לשמוע. אין בחורה שלא עברה הטרדה מינית במדינה הזו, בכל אחת מאיתנו מישהו נגע ויותר מפעם אחת.