תפסיק כבר לצעוק עלי, כל האוטובוס שומע

הכי אני אוהבת לקנות "שמונצעס", ככה אביגדור קורא לזה. כל מיני צמידים לידיים וגם לרגליים בצבעים נורא שמחים. לפעמים יש עגילים תואמים, ואז זה ממש פיצוץ. גם שרשראות אני אוהבת נורא, גדולות אפילו ענקיות, אדומות או כתומות, צבעים חמים ועליזים, ומי שמסתכל עלי ישר מחייך ושמח. אי אפשר להשאר חמוץ כמו יקי כל הזמן. רק הוא יש לו כישרון כזה. בחיי, לא מבינה איך בכלל התחתנתי איתו. כמו זקן, כל היום מקטר.

יש חנות אחת בקינג ג'ורג' שם תמיד יש סיכות לשיער וסרטים מהממים, בשילובי צבעים מעלפים. תמיד כשאני עוברת שם אני קונה, למרות שאני אף פעם לא משתמשת בהן בסוף. בבוקר כשאני מסתדרת מול המראה הכי מתאים לי פזור; אם אני אוספת את השיער אני נראית לעצמי כמו מישהי אחרת. אני עומדת מול המראה ואומרת שלא יכול להיות שאחרי 31 שנה אני לא מכירה את עצמי, אבל בחיי שזה ככה, מישהי אחרת מסתכלת עלי ואני נבהלת ומיד מפזרת את השיער בחזרה. אילו היתה לי בת הייתי נותנת לה מלא סיכות וסרטים, אבל יש לי את בן, אני מתה עליו והוא מספיק לי. לא רוצה עוד ילדים. יקי יכול מצידי לצעוק כל היום שהוא לא מבין איזה ג'וק נכנס לי לראש שאני לא רוצה יותר ילדים, ושאפילו האשכנזים מביאים היום לפחות שניים.

יש לו ריח של מאפרה ומגעיל להתקרב אליו

בכל פעם שסופי מדליקה סיגריה אני מבקשת ממנה שתיגש לחלון. אני אלרגית לעשן הסיגריות, זה מזכיר לי את יקי. יש לו ריח של מאפרה ומגעיל להתקרב אליו. גם הבגדים שלו תמיד מסריחים מסיגריות, ואני מבקשת ממנו שיכניס אותם ישר למכונה ושלא ישים בארגז הכביסה, כי אז הריח נדבק לבגדים של בנצ'ו ושלי. הוא בכל זאת שם בארגז הכביסה. אף פעם לא מתחשב בי, ואולי אפילו עושה לי דווקא.

הייתי ילדה ונתתי לאנשים להלביש אותי ולאפר אותי

אני לא זוכרת שיקי הסכים להתחתן איתי. אני גם לא זוכרת שאני הסכמתי להתחתן איתו. זה פשוט קרה. יצאנו כמה חודשים, ואז התחתנו. לא ביג דיל. כל החברות שלי התחתנו באותה תקופה, וגם אני. יקי נראה דווקא טוב בחתונה, בחיי. היה רזה ומגולח. גם אני נראיתי טוב בחתונה, אבל היום אני נראית הרבה יותר טוב. אז הייתי ילדה ונתתי לאנשים אחרים להלביש אותי ולאפר אותי ולסדר לי את השיער. היום לא הייתי מסכימה לשמלת כלה כזאת, הייתי רוצה שמלה עם מחשוף גדול והרבה נוצצים, ואת השיער הייתי מפזרת. בחתונה הייתי עם שיער אסוף ואני ממש לא מזהה את עצמי בתמונות, נראיתי בת 30 ומשהו, אבל הייתי בסך הכל בת 20.

הייתי צריכה לחשוב על זה יותר, על כל העניין של החתונה. אז הייתי צעירה וטפשה ולא חשבתי על כל החיים. חשבתי רק על הערב של החתונה, שאני כלה, לבושה בשמלה לבנה כמו שכל החיים חלמתי, ולא חשבתי בכלל על האיש שאני צריכה אחר כך לחיות איתו ולהסתדר איתו ולגדל איתו ילדים.

האימייל של גאולה