שתף קטע נבחר

"אם אדבר עם גבר זר החבר שלי יהרוג אותי"

"זה לא שהוא קנאי, זה פשוט שהוא אוהב אותי", הסבירה ידידתי. תשובתה הקפיצה באופן אוטומטי לראשי את המשפט הידוע: "שמור אותי מאוהביי, ומשונאיי אשמר בעצמי"

רצה המזל וזכיתי בידידה נפלאה משכבר הימים. נוסף על שיחות טלפון מעניינות, יוצא לי מידי פעם לפגוש אותה, בעיקר בסופר. תמיד אותו חיוך מאיר פנים ושמחה על פניה, ומצאנו את עצמנו לא פעם נודדים יחד בין שורות ההמדפים ומחליפים בדרך חוויות.

 

זה לא סוד שהחיים מפתיעים מידי פעם, אבל בכל פעם כשזה קורה, זה מפתיע מחדש. יום בהיר אחד, והנה אני בסופר, ושוב אותה פגישה איתה, רק שהפעם לא השתקף חיוך על פניה של ידידתי. כשראתה אותי אמרה שלום מאולץ בחיוך קלוש והמשיכה את דרכה, כשלצידה צועד בחור.

 

אני בטוח שמרוב תדהמה, נראיתי יותר מוזר מהעוף הקפוא שהחזקתי בידי. שהגעתי הביתה זרקתי את הדברים על הרצפה ומבטי התביית על מכשיר הטלפון, כולי תקווה שמהשפופרת יגיע החיוך הנעלם, שבאופן מפתיע התחלף במבוכה בסופר.

 

ניגשתי וחייגתי, ומהצד השני בקע קולה הנבוך של ידידתי הוותיקה. "קרה משהו?" בזהירות: שאלתי בזהירות, והיא השיבה בשמחה: "הכרתי את הבחור שראית איתי ואנחנו יוצאים!"

 

עוד לא הספקתי להשיב לה ומיד צחקקה ואמרה: "תבין, אם אני מדברת עם מישהו הוא יהרוג אותי".

 

"הוא קנאי?" שאלתי.

 

ומיד שמעתי את ידידתי מופתעת ומשיבה לי: "השתגעת? יניב, זה לא שהוא קנאי, זה פשוט שהוא אוהב אותי".

 

תשובתה הקפיצה באופן אוטומטי לראשי את המשפט הידוע: "שמור אותי מאוהביי, ומשונאיי אשמר בעצמי".

 

מציאות ימינו פורשת אל מול עינינו מסך תעתועים גדול שמקשה עלינו להבדיל בין שלום למלחמה, בין חלון ראווה לחלון תאווה, בין רבנות לעסקנות, בין מחמאה חיננית להטרדה מינית. בין כל התעתועים האלו אחדים מאיתנו מוצאים את עצמם לעיתים מתבלבלים ולא מבדילים בין קנאה לבין אהבה. לא נורא להתבלבל ובדרך כלל גם לא מתים מזה, אבל כשמדובר בהתבלבלות בין שני המושגים האלה שלעיתים נראה שרק חבל דק מאוד מבדיל ביניהם, אז אנחנו עלולים לשלם מחיר כבד מאוד על נפילה לצד הלא נכון של החבל.

 

מובילה למקום מאוד אפל

קנאה זה לא אהבה. קנאה זה יותר פחד, ומצער שיש גברים ונשים שלעיתים מפרשים את הקנאה של בן או בת זוגם כאהבה. אולי בחיפוש הבלתי פוסק אחרי תשומת לב ויחס, חלקנו מאבדים את היכולת להבדיל בין חיבוק שמקורו באהבה, לבין חיבוק שמקורו בקנאה ופחד, ותוך כדי כך גם מאבדים את הזכות שלנו לזוגיות שהבסיס העיקרי לה הוא אמון, אהבה והדדיות. כך מוצאים את עצמם לא מעט גברים ונשים במערכת יחסים המאופיינת בהגבלות רבות מצד בת או בן הזוג, שמובילה אותם למקום מאוד אפל ויוצרת בקרבם פער גדול בין מה שהיה באמת מגיע להם, לבין מערכת "הזוגיות" שהם נמצאים בה.

 

לפני שאנחנו קונים מכונית אנחנו בודקים כמה דגמים, וגם לבסוף, כשנראה שבחרנו את המכונית, אנחנו בדרך כלל לא מוותרים על לשבת בה ולבדוק אותה מכל הכיוונים כאילו אנחנו עומדים לפני קנייה של מוצר שאמור לשרת אותנו כל חיינו. למרבה הצער נראה שלעיתים בנוגע לדבר הכי חשוב בחיינו, בחירת בת או בן זוג, אנחנו לא כל כך מפעילים שיקול דעת ובוחרים את "המוצר" מבלי לבדוק את תוכנו ואת איכותו. קשה למצוא מצב התנהגותי המקביל למצב מצער שכזה מלבד אותו יום בחירות בקלפי, בו אני שומע הרבה אנשים אומרים: "אנחנו בוחרים בו כי זה לא שאנחנו חושבים שהוא טוב, אלא זה שהוא הרע במיעוטו". קיומה של מציאות קולקטיבית שכזאת מצערת בפני עצמה, אבל שמדובר בבחירת בן או בת זוג - היא מצערת כפליים.

  

במסגרת שיעור במדעי החברה הספקתי לשמוע את הקביעה המדעית שגורסת שהאדם הוא היצור הכי סתגלן בטבע. השערה מדעית זאת משמחת בפני עצמה, אך לצערי, כשמדובר במערכות יחסים לא תקינות, עובדה זאת נהפכת למצערת מאוד. חיים אפלים עם בן או בת זוג קנאים הם נחלת שני המינים. כמעט כל מכיר גבר שהוא "פודל" ממושמע, וניכר עליו שהוא מפחד להוציא את הראש מהחלון או לדבר עם נשים באירועים ושמחות, שחס וחלילה עינה של אשתו תיפול עליו, ועל פי רוב זה נראה מאוד מצער ומגוחך. מנגד יש נשים רבות החיות את אימת הגבר הקנאי, ואף אחד לא יודע על כך. וכשכבר שומעים על אותה אשה זה מאוחר מדי, כי בדרך כלל זה נגלה לעיני כל רק בפרסום מדד הנרצחות, שהולך ומתעדכן לצערנו יותר ויותר ככל שעובר הזמן.

 

גם במקורות לא נפקד מקומו של הרגש שהביא את הרצח הראשון לעולם, וחז"ל אמרו: "קנאה הופכת את האדם על דעתו, וגם על דעת בוראו". רק שנראה לי שהם שכחו לציין גם את העובדה שקנאה הופכת את האדם גם על דעת בת/בן הזוג.

 

האימייל של יניב

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מה עשית שם איתו ליד הקפואים?
צילום: ויז'ואלפוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים