שום דבר ב-77:91 הירושלמי לא היה מפתיע

אפשר להיות מופתעים, גם מהדרך וגם מהתוצאה, אך אם נתעלם לרגע מההיכרות שלנו עם הכדורסל הישראלי ומהנחת היסוד הקבועה שמכבי תל אביב מעל כולם, הרי ששום דבר לא היה מפתיע ב-77:91 של הפועל ירושלים במלחה. הרכב הזרים הירושלמי לא נופל מזה של מכבי ובטח שלא במשחק בית במלחה. הישראלים באדום פתחו מאופק אתמול, אבל נסחפו במהלך הערב אחרי הזרים המצוינים והצטרפו לחגיגה.

• להקת פיקוד ירושלים: גודס התגמש, אפי לא
• גודס: "השואו טיים מגיע לקהל, גם אני נפעמתי"

• אפי בירנבוים: "ירושלים בעטה לנו בתחת"

  
  

כלומר, לו היו אותם הסגלים בדיוק לובשים ירוק ולבן לדוגמה, במקום האדום נגד הצהוב, התוצאה היתה מתקבלת בטבעיות. בירושלים יש היום שחקנים שלא יודעים מי זאת מכבי, וכאלו שלא מפחדים ממנה. מהצד השני, גם במכבי יש היום יותר מדי שחקנים שלא יודעים ומבינים את המשמעות של המסורת הצהובה. אפילו אפי בירנבוים הודה שהוא היה צריך את דריק שארפ כדי לא לרדת מושפל בהפסד של 30-40 הפרש.

ירושלים עלתה ללא פחד, כשעומאר סניד סוחב אותה על כתפיו הרחבות. סניד הוא שחקן עם סגנון לא שגרתי, ובמשחקים האחרונים היה די חלש. האופי שלו מדהים וזו הסיבה שהוא היה השחקן הראשון שגיא גודס חיפש והחתים כשעלה לירושלים. בערבים כשהוא בפוקוס הוא משחק פנטסטי. כבר מהפתיחה היה ברור שהוא בא להוביל ולנצח. גם טימי באוורס, שסימני השאלה לגביו תמיד היו באספקט המנטלי, כי על יכולת המשחק האדירה שלו אין עוררין, נכנס היטב למשחק ומכבי נראתה אומללה.

ההתקפה האחרונה לפני הירידה להפסקת המחצית סימלה במיקרו את כל מה שקרה אתמול במשחק. הכדור היה אצל הירושלמים אחרי פסק זמן של גודס. באוורס החזיק את הכדור ולא נראה ששום תרגיל עומד להצליח. בשניה האחרונה עלה באוורס לזריקה לשלוש מול פנים מיואשות של שחקן בצהוב, שרק הביט וראה איך הכדור צולל פנימה. כמעט כל מה שירושלים עשתה אמש הצליח, ומכבי היתה חסרת אונים.

באוורס מול בורשטיין. יכולת אדירה תמיד היתה לו (צילום: דודי ועקנין)

כל מי שראה את המשחק אתמול יודע שהתוצאה הסופית לא חשובה, ולא היתה חשובה כבר מאמצע הרבע השלישי בו כבר היה ברור שאין סיכוי שמכבי מסוגלת לעשות קאמבק. ירושלים הביסה את מכבי תל אביב שלא היוותה יריב ראוי. השחקנים הירושלמים השתעשעו על המגרש יחד עם הקהל החוגג שלהם ביציע, כאילו הם משחקים מול חבורת נערים. המסירה של סניד דרך הלוח בהתקפה מתפרצת, שהסתיימה בדאנק אדיר של באוורס היא מהלך נדיר אפילו באימון.

שני השחקנים שאמורים להוביל את מכבי הם קרלוס ארויו ומרקוס בראון. שניהם סובלים מרגליים חלשות שמקשות עליהם בהגנה, וגם בהתקפה הם לא מסתדרים ואין להם יתרון ברור על היריב. אם אצל בראון זה מובן עקב גילו המתקדם יחסית, אצל ארויו זה מפחיד. זה השחקן עליו נבנתה מכבי ת"א של 2008/9. השכר שלו אדיר והציפייה בהתאם. בפועל, הוא לא מצליח יותר מדי בשני צידי המגרש. זה לא התחיל אתמול במלחה, אבל כל זמן שזה קורה רק ביורוליג זה מתקבל בהבנה. כשזה מגיע לליגה הישראלית מפלס הלחץ בצד הצהוב עולה.

בשבוע הבא, בבית נגד מלאגה, תצטרך מכבי לנצח ולשמור על סיכוי סביר לעלות לשלב הבא באירופה. אם זה לא יקרה, אני מניח שתהיה פאניקה גדולה. ירושלים מצידה קיבלה זריקת מרץ ובטחון עצמי, והכרה בפוטנציאל העצום של שחקניה. למרות זאת, אף אחד לא יתפלא יותר מדי אם היא תפסיד למכבי חיפה ביום ראשון ברוממה. כל זה אומר שהליגה הישראלית חיה וקיימת, ובשיטת הפיינל פור המתח ישאר עד הערב האחרון של העונה.