הומואים, אל תחכו לאישור מהרב

הדיונים המתגלגלים בין קהילות הו"ד, חברותא ובת-קול (ארגונים חד-מיניים דתיים) לבין הרבנים, הזכירו לי סיפור ששמעתי מחברה שהשתתפה בשבת משותפת לשני הארגונים לפני זמן מה. הבחורים של הו"ד, דוסים רציניים, בוגרי ישיבות הסדר וישיבות גבוהות, ניגשו אחרי סעודת ערב שבת אל הבנות וביקשו מהן להנמיך את קולן בתפילה ובשירת זמירות שבת כי הם מקפידים על "קול באישה"... "הלוֹוווו", ענו להם בנות בת-קול ההמומות, "אתם הומואים!". אותי הסיפור הזה נורא הצחיק בזמנו.

בשבוע שעבר התבוננתי בדיונים הפומביים בעניין החד-מיניים הדתיים בדאגה ובצער. אמנם הרב שרלו עידכן את עמדותיו בנושא ודבריו מסמנים את הדרך (האיטית, אך הבטוחה) בה יילכו בסופו של

דבר כל הרבנים האחראיים, אבל גם הוא רחוק מאוד מאוד מלהתמודד עם כל הסוגיות המהותיות המטרידות את הצעירים הדתיים בעלי הנטיות המיניות השונות. ולא, לא מדובר רק על הומואים ולסביות, אלא גם על טרנסג'נדרים ובי-סקסואלים.

הרב שרלו הוא אכן מופת של יושר ואומץ, אבל אני חייבת לשאול את הלהט"בים (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים ובי-סקסואלים) הדתיים את השאלה העיקרית שעולה על דעתי בהקשר הזה: מה יש לכם לרוץ לרבנים ולהתחנן להכרה הלכתית כזו או אחרת? מה אתם לא מבינים, בגילכם המתקדם ובאינטיליגנציה הגבוהה שבה ניחנתם, לגבי תורה ומצוות ורבנים בני זמננו, ובכלל?

אני יכולה לתקוף את השאלה הזאת משני צדדים. האחד עוסק בהתבוננות השטוחה והילדותית על התורה, המצוות, אלוהים ואמונת חכמים. ובעניין זה אני אקצר מאד: אלוהים הוא לא סבא חייכן או זעפן היושב בשמיים, לא כל מה שכתוב בתורה הוא נכון או מחייב, ואמונת חכמים, נו... איך אני אגיד את זה ככה שזה לא יעצבן... רלוונטית היום במקרים מאוד נדירים, אם בכלל.

הצד השני הוא הצד שממנו עושים מהפכות. בצד הזה מקומו של הרב שרלו חשוב, אבל לא כמו מקומכם. כמו שזה נראה עכשיו, ממילא גם הרב שרלו הולך אחריכם, לאורכם, עוקב ומתבונן ולומד ומתמודד עם ה"שטח". ולכן, אם אתם שואלים את עצמכם מה יהיה קצב ההתקדמות, מה יהיה המרחק שתעשה הקהילה הלהט"בית הדתית עוד בדור הזה, אני חייבת להגיד לכם – זה תלוי רק בכם. לא באף אחד אחר.

מה לעשות? לעשות

הפטפטת בנושא מגוחכת. הומו יכול להשתנות? יש כזה דבר הומו דתי? חייבים לספר לבני זוג? וכן, מדובר רק על אקט ספציפי אחד וכן, לנשים בכלל אין בעיה. נו, באמת. אתם הרי יודעים שבעניין הזה, כמו בכל מדעי החיים והיחסים בין אנשים, אין שחור לבן. כל אחד חווה את הנטייה המינית שלו אחרת, גם אתם כבעלי נטייה שונה

חייבים לכבד את אלה הרוצים, למרות נטייתם, לנסות את הדרך הסטרייטית ולהקים משפחה "נורמטיבית", וזה לא אומר ש"עצת נפש" צודקים, אתם ואני יודעים שהם לא, אבל אנשים יכולים לבחור למרות זאת.

וכמובן, אפשר להיות "דתי", בתנאי שאתם מבינים שדתי הוא לא מה שחשבתם בישיבה והיחסים שלכם עם הקב"ה ושומרי מצוותיו חייבים להתפתח לרמה יותר גבוהה. וחייבים לספר לבני זוג? בעולם אידיאלי כן, בעולם הזה רצוי, אבל בואו לא נהיה תמימים בבקשה. גם לא לגבי אותו אקט ספציפי שבלעדיו לא ייתכנו יחסים זוגיים משמעותיים וארוכי טווח. וכן הלאה.