הומוסקסואל יכול להשתנות?

סוגיית ההומוסקסואלים הדתיים, עולה על סדר היום. בסוף השבוע שעבר קרא הרב יובל שרלו להומואים דתיים לצאת מהארון, אם הם מסוגלים לכך מבחינה נפשית. "אמירת האמת מסירה עול מהכתפיים", טען במפגש עם חברי הארגונים הו"ד ובת-קול (ארגונים חד-מיניים דתיים). כמה ימים לאחר מכן כתב הרב שלמה אבינר כי הומו דתי "שיצא מזה" חייב לספר לאשתו על נטייתו. הרב אבינר הסביר כי אין אדם שנרפא לגמרי מ"נטיות הפוכות".

ובכל זאת, אחד הוויכוחים המרכזיים בחברה הדתית, בכל הנוגע להומוסקסואליות, הוא האם אכן ניתן "לצאת מזה", לשנות את הנטייה המינית, או שהדבר טבוע בנפש האדם ועליו להתמודד עם זה כל חייו. שני הומואים דתיים, כותבים ל-ynet את דעתם:

להתמודד עם המורכבות

מדרש ידוע מספר שמשה רבינו ראה את גורלו הנורא של רבי עקיבא ושאל את הקדוש-ברוך הוא "זו תורה וזו שכרה"? ענה לו: "שתוק. כך עלה במחשבה לפני".

השאלה שעומדת לנגד עינינו בכל יום היא: מה אותו האלוהים שנתן בי חיים ונתן לי את תורתי רוצה ממני? ההומו הדתי מחויב באופן עמוק לקדוש-ברוך-הוא, לתורה ולישראל, אך יחד עם זאת הוא נדרש להתמודד עם נטייתו.

סוגיית בעלי הנטייה ההומוסקסואלית היא מהסוגיות הקשות ביותר ביהדות. העובדה כי היהדות אוסרת על משכב זכר ולא על הנטייה, אינה מחייבת כי הדבר ניתן לשינוי. יתרה מזאת, פעמים רבות היהדות אוסרת על דברים שאין עוררין כי הם טבעיים כגון תאווה לאשת איש וכיוצא באלה. באותה מידה נוכל לומר כי הנטייה ההומוסקסואלית הינה נטייה טבעית, והתורה לא דורשת לשנותה.

מצוות "ואהבת לרעך כמוך" חשובה ומהותית ביהדות, ביחס לתרי"ב המצוות האחרות. היא הוגדרה על-ידי רבי עקיבא כ"כלל גדול בתורה". היא, ומצוות "ואהבת את ה' אלהיך", הן שני יסודות בתורת ישראל. לפי היהדות, כל אדם, הומוסקסואל או הטרוסקסואל, נברא בצלם אלוהים. נקיטת גישה לא-סובלנית על-ידי החברה הדתית מהווה "שימת מכשול בפני עיוור" והיא בבחינת "הכל או לא כלום". זוהי גישה אנטי יהודית ואנטי הלכתית.

נקודת המוצא צריכה להיות שלחיים יש משמעות עמוקה מאוד, ושבמקום לחשוב על חוסר הרצון להתמודד עם חיים כאלה, בגלל משפחה או סביבה, יכול האדם לחשוב על הקרב הגדול שהוא עומד לנהל, עם סיכויים לנצח בו, ולהיות מלא ביטחון ושמחה שהוא עושה את הדבר הנכון.

אפשר להשתנות

אחרי מה שאני עברתי, לא מקובל עליי התירוץ "ככה נולדתי, ואני לא יכול להשתנות". ככה לא נולדים - ואפשר להשתנות.

הדבר הראשון שצריך זה לרצות בשינוי, אבל לרצות בו באמת - לא מהשפה לחוץ. זה צריך להיות מוחלט, מהמקום הכי עמוק. אחר-כך צריך התמדה,כי מדובר במסע ארוך וקשה שדורש תעצומות נפש.

אני קיבלתי את ההחלטה הזאת רק אחרי שכבר הייתי אדם נשוי ואב לילד. רק אחרי שהגעתי לסף, והתא המשפחתי שלי עמד להתפרק. רק כשהבנתי שאני לא באמת חי את החיים שלי. שאני לא נמצא. שאני חי בשקר. רק אז, כשהגעתי לקצה, הייתי מסוגל לקבל החלטה ברורה וחדה שאני לא רוצה לחיות ככה. שאני לא רוצה להימשך לגברים. אני רוצה משהו אחר.

אחרי שהיתה לי החלטה חדה וחותכת הרגשתי אמנם הקלה, אבל עמדה לפני עוד דרך ארוכה. ידעתי מה אני רוצה, אבל לא ידעתי איך להגיע לשם. פניתי לפסיכולוג לטיפול, אבל לא התחברתי אליו ועזבתי אותו מיואש אחרי תקופה קצרה.

אני מאמין שיש כמה שיטות ואדם צריך להתחבר לסוג הטיפול שהוא עובר, אחרת זה לא יעבוד. אני גיליתי במקרה באחד מעלוני שבת של בית כנסת מאמר של הרב אבינר שהפנה בסופו של דבר לעמותת "עצת נפש".

התקשרתי אליהם וביקשתי עזרה. הגעתי אליהם מפוחד. היה לי סוד ענק, שלא סיפרתי אותו לאף אחד ולא ידעתי איך להתחיל לדבר עליו. ההבנה שגילו כלפי פתחה אותי והמסע הפרטי שלי התחיל.

גיליתי המון דברים על עצמי. והתמודדתי עם המון קשיים. למי שלא נמצא במקום הזה אי אפשר בכלל להסביר מה זה דורש ממך. אני הרגשתי שההומוסקסואליות טבועה בי. שזה אני. אבל במהלך הטיפול הגענו לשורש הבעיה, הבנתי שזה סימפטום לבעיית זהות. מתוך הנקודה הזו אפשר להגיע לפתרון.

אני לא מאמין שנולדים ככה. כשנמשכתי לגברים, חשבתי ככה. היום אני חושב שלהגיד "ככה נולדתי - זה מה יש", זה בעצם סוג של תירוץ שנובע מתוך נוחות בלבד. ניסיון להשקיט ייסורי מצפון. חוסר רצון להתמודד. אני יכול להבין את זה שבמשיכה לגברים יש משהו מאוד עוצמתי. אבל אל תטעו לחשוב שככה נולדים. הטבע של האדם הוא להימשך לנשים. אני לא שונה מאחרים, ואם אני הצלחתי להביא את עצמי למקום אחר, כל אלה שמתרצים לעצמם תירוצים יכולים אף הם.