ההיסטוריה של הסלולרי

25 שנים עברו, ממש טסו להן. מה היה לנו בשנת 1983? התבוססנו בבוץ הלבנוני ובמקביל, מנת פלאפל עלתה תשעה שקלים,  שמענו דוראן דוראן, בוי ג’ורג’ ומדנס, מסביבנו התרוצצו מכוניות סובארו 1300 וגם אופל קאדט. המאושרים שבינינו צ’יפרו את סלון הבית בטלוויזיה צבעונית אמיתית, ומוטרפי הגאדג’טים רכשו מכשיר וידאו ענק, שאפשר לנו לצפות בסרטי צ’רלי וחצי.

בפינה, שכנה אחר כבוד, מכתבה עם מגרה קטנה, שתיפקדה כמרכז העצבים של הבית: כאן התמקם הטלפון הביתי - מכשיר צבוע כעור, שאת חזיתו פיארה חוגת ענק, ואם רצית פרטיות, לקחת אותו אחריך לחדר, בעודך מושך אחריך שובל של עשרים מטר חוט מאריך. כשדיברנו עם מישהו בחו"ל, צעקנו כדי שהקול יעבור את המרחק. ואפרופו מעבר לים: באותה שנה, הרחק, התרחש מאורע היסטורי, שעתיד לשנות את חיינו: הטלפון הסלולרי הראשון בהיסטוריה נולד.

שעת שיחה, 30 חברים

רק בפרספקטיבה של 25 שנים אחרי, אפשר להבין איזו המצאה גדולה הייתה הטלפון הסלולרי. אז, עדיין לא ידענו שהמכשיר הזה יתפוס. הרי לא כל פטנט או פיתוח טכנולוגי, מאומץ ע"י כלל הצרכנים. לפעמים, לוקח לו שנים לחדור ללב ולכיס שלנו.

אמרנו המצאה? יותר נכון צורך חזק, ממש תופעה. הטלפון הסלולרי כבר מזמן אינו רק מכשיר שבאמצעותו משוחחים שני בני אדם. בשנת 1983 הציגה מוטורולה את הטלפון הסלולרי המסחרי הראשון בעולם. למעשה, שיחה הסלולרית הראשונה בעולם התבצעה בניו-יורק, כעשר שנים קודם לכן, על ידי מדען מוטורולה, ד"ר מרטין קופר, שנחשב לאחד ממציאי הטלפון הסלולרי, אך הוא השתמש במכשיר שהיה למעשה אבטיפוס. ובכן, המכשיר המסחרי ה’אמיתי’ היה מוטרולה דגם DynaTAC 8000X שכונה (בצדק, צריך לומר)

ה’לבנה’ (The Brick).

כמה פרטים מעניינים על המכשיר: משקלו של סוס היאור הזה התקרב לקילוגרם - לעומת 100 גרם ומטה לסלולרי ממוצע בן זמננו. אורכו היה למעלה משלושים ס"מ, כולל אנטנה שתקועה לו כחטוטרת - בימינו האורך עומד על כעשרה ס"מ בערך, ומזה זמן רב, האנטנות בסלולריים הן פנימיות.

ה-DynaTAC מאפשר לשוחח במשך שעה אחת תמימה. כיום, מאפשרים סלולריים זמן שימוש של עד פי ארבעה (בהתאם ליישומים שמפעילים, כמובן). בזיכרונו הצנוע של התפלץ ניתן היה לאחסן מספרי הטלפון של עד 30 מאושרים. נכון, זה לא הרבה, אבל מצד שני, למי בכלל היה טלפון סלולרי בשנת 1983? המחיר, אז כמו גם היום, נראה הזוי: 4,000 דולר, בעלות שיחה מטורפת. אבל הי, אחזת במכשיר עימו יכולת לשוחח בעודך הולך ברגל או נוסע במכונית - תקשורת שהתנהלה באיכות מפוקפקת עד מתקבלת על הדעת.

מן הסתם, לא היו למכשיר המגושם הזה שימושים נוספים, מלבד אחד, שאסור להקל בחשיבותו: אם נתקפת ע"י שודד, בניו-יורק נניח, יכולת להכות בראשו ולהממו לתמיד. השמועות גם סיפרו, שכלום לא קרה אם הסלולרי נפל בטעות על הכביש ועברה עליו מכונית.

כבר לא ממש סמל סטטוס

בעשר השנים הראשונות לחייו, היה הסלולרי מצרך נדיר וסמל סטטוס של יוקרה והצלחה. בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים, רק חברי האלפיון העליון ולצידם אנשי עסקים חובקי עולם ואי-אלו מנהלים בכירים אחזו במכשיר הפלאים. באמצע שנות התשעים, עוד יכולת לראות כיצד בסמוך לבתי קפה אופנתיים, מחנים גברברים רכב השטח השחור והנוצץ שלהם, מתיישבים כטווסים ומניחים בנונשלנטיות לצד מפתחות הרכב היקר, סלולרי יקר ואלגנטי כך שכל יושבי בית הקפה יכלו להתרשם.

אבל, תהילת העולם נעלמה לבלי שוב. כיום, ניתן לרכוש סלולריים במחירים השווים לכל נפש. בארץ הם אולי יקרים יותר מאשר מעבר לים, אבל כל עניין הסטטוס ממש נעלם ובצדק: הטלפון הסלולרי הוא מכשיר להמונים ולא רק לבעלי מעמד או יכולת.

משהו קטן בענייני סטטוס: פה-ושם מנסים לשווק בעולם מכשירי נישה לקהלים מצומצמים שיש להם כסף, וגם רוצים להראות את זה לכולם. בשנים האחרונות, טרוד העולם בלספק את גחמותיהם של האוליגרכים הרוסים בדמות צעצועי מותרות וגאדג’טים יקרים במיוחד. אחד ממנופחי הכסף הללו כבר רכש לעצמו סלולרי שוויצרי שעלותו דמיונית לכל הדעות: מיליון יורו.

איך נולדה המילה 'פלאפון'?

בשנת 1986, כשהפלא הזה הגיע לארץ הקודש, הוכרז שמו ‘פלאפון’ - שם מוצלח, שעד היום משמש כשם כללי ששגור בטעות בפי רבים. אגב, לשם אחראי חנן אכסף, מנכ"ל

מוטורולה ישראל לשעבר, שהקימה יחד עם תדיראן את חברת הסלולר הראשונה - ‘פלאפון’. אגב, היו הצעות נוספות לשמות לפלא החדש דאז, ובהם ‘טלפלא’, ‘וונדרפון’ ועוד.

בחזונו, ראה אכסף מאה אלף לקוחות סלולריים אוחזים בידיהם את הפלא הזה ומשוחחים בדרכים. כיום, בישראל ישנם כמעט תשעה מיליון מנויי סלולר. בעולם, יגיע בקרוב מספר המנויים הסלולריים לארבעה מיליארד, כלומר, בערך לחצי מתושבי הגלובוס יש טלפון סלולרי, והאנטנה עוד נטויה.

במקומות רבים בעולם, באירופה וגם בישראל, ישנם יותר מחוברים לקו סלולרי מאשר לקו טלפוני ביתי נייח. אז מה אומרים המומחים, זה עוד יצמח? ככל הנראה, כן ובעיקר בשווקי-ענק מתפתחים, כמו סין, הודו, רוסיה וארצות עולם שלישי שרק גילו את נפלאות הטלפון הסלולרי, ונמצאות כעת בתקופה המקבילה לשנות התשעים שלנו - זה נראה כמו הבדלים של שנות אור.

גם אינטרנט

הטלפונים הסלולריים היום עמוסים בשלל יישומים: נווט, נגן מוזיקה, שידור טלוויזיה ועוד ועוד - ממש מכשיר All In One אולטימטיבי. זה לא משנה אם זה דור 2, דור 2.5, דור 3 או דור 3.5, ואת רובנו הנתון הזה לא ממש מעניין, אבל דבר אחד ברור: הסלולרי הפך לסימן ההיכר שלנו. הוא מתפקד כשעון המעורר שלנו בבוקר, ומאז ועד שאנחנו הולכים

לישון, הוא מלווה אותנו בכל צעד ושעל.

המכשירים החדשים כוללים גם מצלמות של ממש. אז נכון שהמצלמות בסלולריים עדיין לא מחליפות מצלמות דיגיטליות ייעודיות, אבל, האיכות רק משתפרת, ובעודכם קוראים, סלולרים רבים כבר מצוידים במצלמות הכוללות רכיבי אופטיקה של יצרנים מובילים, וכבר רואים עדשות עם זום אופטי ומיקוד אוטומטי. בדומה לדיגיטליות, כבר מתחילים לצוץ - גם בסלולריים - מנגנוני ייצוב תמונה ושלל ירקות, שמבטיחים למשתמש, שהסלולרי שלו יפיק את התמונה המנצחת.

אבל אסור לרגע לשכוח, שבסופו של דבר, הטלפון הסלולרי הוא בראש ובראשונה אמצעי תקשורת בין בני אדם. וככזה מגיע לו צל"ש - הוא הפך את העולם סביבנו לכפר גלובאלי קטן ונגיש יותר מתמיד. באמצעות יכולות הנדידה הסלולרית (Roaming) הוא מאפשר להתקשר מכל מקום בו אתם נמצאים בעולם, לכל מקום. מעבר לכך, בלחיצות מקשים אחדות, אנחנו כותבים מסרוני SMS מהירים, שחוסכים לנו שיחות מיותרות.

על חווית השימוש של האינטרנט הסלולרי עוד אפשר להתווכח: רבים יאמרו - די בצדק - כי לגלוש באמצעות מכשיר שגודל הצג שלו פצפון, זו משימה מייגעת ומיותרת. אבל גם בסעיף הזה, הולכים המכשירים ומשתפרים.

יש גם צדדים אפלים

רבע מאה של עיצוב, הזניקו את לבנת החבלה של שנת 1983 לכדי מכשירים סקסיים בני זמננו, שמאחדים בתוך חבילה אחת אטרקטיבית, אינספור יכולות. את העיצוב הגמלוני, את המשקל העודף ואת הצגים המונוכרומטיים של הטלפונים הסלולריים של פעם, החליפו גזרות חטובות ודקיקות, תצורות מגוונות של פתיחה (סלייד - נפתח בהחלקה, פולדר - נפתח כצדפה, קנדי בר - כמו וופל שטוח, ועוד).

גם הצגים כבר הפכו לצגי-מגע רב-משימתיים שרק הגדילו את חוויית השימוש - תופעה שעליה חתום ה-iPhone מבית Apple, ואשר עוד תילמד ככל הנראה בבתי הספר לעיצוב

תעשייתי ובשיעורי שיווק, ובכל מקרה מעוררת עדיין את תופעת העדר.

אבל, מבריק ככל שיהיה, ומדליק, ועתיר יכולות, וגם אם יש לו סקס אפיל של מיליון אייפונים גם יחד - לא הכל מושלם בממלכת הסלולר. יש שם גם כמה צדדים אפלים, ויום אחד עוד נתפוס את עצמנו ולא נבין איך יכולנו. למשל, סוגיית גיל השימוש שבו מותר להתחיל. מספיק ללכת לבית ספר יסודי ולראות שגיל השימוש בטלפון הסלולרי רק הולך ונהיה צעיר יותר.

מומחים ממליצים לתת לילדים החל בגיל 7-8 טלפון סלולרי ולהגביל את התקשורת להורים ולעוד אדם שחשוב שהילד יוכל להשיג כשהוא במצוקה. ואם נישאר רגע בהמלצות, הרי שבגיל מבוגר יותר ניתן לרכוש סלולרי, אך מומלץ להגביל את השימוש בו.

ויש צדדים אפלים נוספים ברזומה של הסלולר, ואני לא מתכוון דווקא לקרינה הסלולרית, שאת השפעתה האמיתית נלמד כנראה רק בעוד שנים אחדות: הסלולרי יצר מצב בו המרחב הפרטי והציבורי היטשטשו לחלוטין. הוא גם הפך אותנו למנותקים מההתייחסות לאנשים שסביבנו, וזה פוגע בתקשורת הבין-אישית היומיומית שלנו.

לכן, בעולם בו נסיעות אוטובוס כוללות נוסעים רבים שצועקים בקולי קולות בסלולרי, שברכות "שנה טובה" מגיעות קודם כל כ-SMS ורק אחר כך, אם בכלל, כברכה אישית - לא פלא אם לפעמים נדמה שאנחנו כלל לא שולטים בסלולרי - אלא הסלולרי שולט בנו.

הכתבה פורסמה במקור ב"זמן דיגיטלי", מגזין ברזולוציה גבוהה, גליון 26. לחצו כאן כדי להזמין מנוי .