מה ביקשתי? כולה רציתי סקס של פעם בחיים
צהריים, אני חייבת להספיק המון דברים לפני הפגישה. בסופר העמסתי על העגלה כל מה שבא ליד, בעיקר פינוקים לילדים, שינשנשו מול הטלוויזיה. בשעות הלילה כל אחד יתעסק באהבות שלו. וכך התחיל מרוץ מטורף, המרוץ לזיון
צהריים, אני חייבת להספיק המון דברים לפני הפגישה. בסופר העמסתי על העגלה כל מה שבא ליד, בעיקר פינוקים לילדים, שינשנשו מול הטלוויזיה. בשעות הלילה כל אחד יתעסק באהבות שלו.
אין פטל בבית, וכשאין פטל הילדים צועקים כאילו לא שתו שבוע. אני מרימה את היד למדף העליון, על קצות האצבעות, רוצה לקחת משם בקבוק פטל. צילצול מכיוון הכיס, מישהו סימס לי. מרוב סקרנות הזדרזתי, נשענתי על המדף, עוד קצת קצות אצבעות ומצאתי עצמי באורגיה סוערת ורטובה עם 40 בקבוקי פלסטיק ו-20 בקבוקי זכוכית מנופצים. שולפת את הנייד מהכיס.
"איפה את?" הוא מתעניין.
"סופעונה. קונה משהו סקסי לערב", אני משיבה.
התנקיתי קצת, עזבתי את העגלה, לקחתי אחת אחרת והתחלתי את הסיבוב מחדש. ביקשתי משלוח הביתה, אין מצב שאני סוחבת שקיות עכשיו.
"אמא, בואי לאסוף אותי מחברה".
אופס, זה לא בתכנון, אבל אין ברירה. כמו נהגת שודים אני נוסעת לחברה שלה, אוספת אותה ומסתובבת לכיוון הבית.
"אמא, התקשרו מהסופר, שכחת שם את הארנק שלך".
שוב סיבוב, עוד חתיכת דרך לא מבוטלת. מגיעה לסופר ומבקשת מהבת שלי לקפוץ להביא לי את הארנק, כי לי אין כוח לחפש חנייה. והיא, ראש בעננים, מזל שהוא גם מחובר לצוואר, נכנסת לסופר ולא יוצאת. אני מחכה, מחכה. מתקשרת לנייד שלה, אבל הטלפון מצלצל מתוך התיק ששכחה באוטו.
לא להתעצבן, אני אומרת לעצמי, זה לא יום להתעצבן
אחרי עוד כמה דקות אני מחליטה להיכנס בעצמי לסופר לראות מה קרה. מחפשת חנייה, אני מסתובבת עשר דקות, מתקוטטת עם מכוניות על חנייה קרובה, ואיך שאני מתכוונת לצאת מהאוטו - הילדה מגיעה עם גלידה ביד וכל הזמן שבעולם.
לא להתעצבן, אני אומרת לעצמי, זה לא יום להתעצבן, תרגעי, בלילה את הולכת לזיון של החיים. רק שלא תגיעי אליו עצבנית.
"אני מת לראות אותך כבר, איך מעבירים את השעות עד הלילה?"
וואלה, אם היית רואה אותי עכשיו לא היית רוצה יותר בחיים לראות אותי, רטובה, מוכתמת, דביקה, השיער נעמד כמו אצל קיפוד. "סבלנות, יקירי, אני במספרה לכבודך".
סוף סוף אני כבר מתחילה להריח את הבית, בדרך הביתה, מקלחת טובה, אולי אספיק לנוח שעה לפני הזיון המיוחל.
"אמא את זוכרת את אסיפת ההורים ב-18:30 נכון?"
מה????? עכשיו אסיפת הורים? ככה? איך שכחתי? השעה 17:59 – טיסה הביתה, מקלחת זריזה, ג'ינס, סווצ'ר, סירוק עצבני ואני בבית הספר ב-18:35. "היי", אני מחייכת להורים הממתינים במסדרון, "עכשיו אנחנו?" - "לא, המורה מאחר עם השעות, זה יתעכב בחצי שעה בערך".
"קניתי יין טוב".
"כיף".
אני מתיישבת על הרצפה ומחכה (לא יכולים לשים ספסלים?).
"בתשע אצלי?"
"כן. בטח. אגיע".
20:00. השיחה עם המורה מסתיימת (למזלי ברוח טובה, הילד זהב). ואז: "אמא, אין חשמל בבית, יש קצר ואני לא מצליח להעלות את השלטר".
מה עושים? העיקר בלי לחץ. אסור להגיע עצבנים לזיון, אני מזכירה לעצמי. ביד אחת אני תופסת את ההגה ובאחרת מתקשרת לחשמלאי: "עכשיו, תגיע תוך חמש דקות, בלי להתמהמה. דחוף".
אחרי טון כזה הוא לא העז להגיד שהוא לא יכול להגיע. כשאני מגיעה לחנייה אני רואה אותו מחכה. תופסת לו את היד ומריצה אותו הביתה. הוא בודק, יש לו זמן, איש מבוגר וחביב, רוצה קפה, יחס... אבל אני על קוצים. "אני חייבת לרוץ תכף, בבקשה תזדרז". הוא יורד לבדוק את נקודות החשמל בקומה התחתונה, עולה, שוב יורד. אני עוקבת אחריו, מחייכת, בתוכי סוערת. בינתיים מגיע המשלוח מהסופר ואני מתחילה לזרוק את הדברים למקום תוך מתן פקודות לילדים: זה לפה, את זה תיקח, ההוא לשם...
20:45. "את בדרך?"
עקצוצים והתרגשויות בכל הגוף שלי, אני משוועת למגע שלו, מתה להגיע אליו, להתפנק ולהירגע. הריח שלו כמעט מגיע אליי דרך הטלפון, ואני נמסה מרוב תשוקה. -"אפשר הארכה של חצי שעה?" אני שואלת.
התקלה נמצאה. בשעה טובה הכל מסודר, המשלוח מהסופר מאורגן במקום. אני מגיעה אליו הביתה ב-21:30 עם חיוך ענק של ניצחתי את הזמן. הוא מנשק אותי, אני מתמוגגת. חיכיתי לנשיקה הזאת כל היום, עכשיו הכל מאחוריי וכולי – נפשית ופיזית – איתו.
"לכי למיטה, אני אביא את היין".
אני מתפשטת ונכנסת ערומה מתחת לשמיכה ו...
...התעוררתי בבוקר. למי יש כוח לסקס אחרי יום כזה?
האימייל של עדינה
לפנייה לכתב/ת 
