בואו נארגן קומזיץ, נפגוש לסביות איכותיות
לסביות איכותיות, גם אם הן יוצאות למסיבה/פאב/מועדון, לא ברור לי איך מתחילים איתן, כי לרוב הן יבואו סתם כדי לבלות, ולכן יהיה קצת קשה להתחיל. התפאורה אינה נכונה לשיחה קלילה שתוביל לשאלת ה"יש מצב?". אבל אולי פיקניק או משהו?
"אז את מתכוונת לצאת לצוד?" שאלה אותי ידידיתי הפייסבוקית החביבה, שלמרות הזוגיות הארוכה- ארוכה (טפו טפו טפו, חמסה חמסה) שלה, עדיין מדברת רק ב"אני", ולא רק ב"אנחנו".
"איפה צדים לסביות איכותיות?" שאלתי. אחרי כמעט שנה שלא הייתי סינגלית, ואחרי יותר משנתיים מאז שהחלטתי שאני מעדיפה להצטרף לבית אבות מלצאת לעוד פאב מעייף ומאכזב ולחזור עם סטוץ במקרה הטוב, או אובססיבית חדשה במקרה הרע.
לסביות איכותיות, גם אם הן יוצאות למסיבה / פאב / מועדון קהילתי, לא ברור לי איך מתחילים איתן, כי לרוב הן יבואו סתם כדי לבלות, ולכן יהיה קצת קשה להתחיל. התפאורה, במילים פשוטות, אינה נכונה לשיחה קלילה שתוביל לשאלת ה"יש מצב?" הקטנה בתוך הראש.
בכלל, לסביות איכותיות זה מין קטע כזה שפשוט מאוד קשה לפגוש. הן לא מרבות לפקוד מקומות קהילתיים, הן לא מפרסמות לעיתים קרובות ב"שי-דייט", הן לא תמיד מסתובבות אפילו בפורומים. רובן חיות הרחק מהביצה. הן קמות בבוקר, הולכות לעבודה, מוצאות בת זוג כמותן, עושות שלושה ילדים, לוקחות חתול או לא, וממשיכות בחייהן מבלי לדעת שאי שם יש לסביות שהיו מאוד רוצות להכיר מישהי כמותן, גם אם יש להן טור בויינט והקהילה אינה זרה להן.
"אז איפה הולכים כדי לצוד לסביות איכותיות?" שאלתי בתמימות.
הן יושבות על הספה בבית ושואלות את אותה השאלה
"לא הולכים. הן יושבות על הספה בבית, כמוך, ושואלות את אותה השאלה", ענתה הפייסבוקית, בצדק רב.
אז איך בעצם אפשר בכלל להכיר אותן? ישבתי עם ידידתי הברמנית לשעבר והתחלתי לחשוב על אירועים שיאפשרו להן לרדת מהספה ולהגיע לפגוש איכותיות כמותן, נניח, אותי. די מהר הגענו למשהו שאיכשהו תמיד מגיעים אליו – בואו נארגן פיקניק.
מוסד הפיקניק הלסבי הוא כנראה עתיק, ויש לי הרגשה שבלסבוס חגגו בפיקניק, וספפו המשוררת היתה המארגנת שדאגה גם לבידור. זה אחד הקטעים הלסביים הכי נפוצים, שנובעים בדיוק משיחות כאלה, איך מורידים מהספה את הבת זוג הבאה שלך, איך מגיעים להכיר עוד נשים איכותיות ולא מה שכינה ידיד מהעבר הרחוק "זבל פיק-אפ ברים".
פיקניק זה זול, זה לא דורש מחוייבות, זה טעים, זה יכול להיות גם אלכוהולי וזה לא מלחיץ כמו פאב. בוחרים פארק בעיר כלשהי, מודיעים למי שצריך ואיפה שרוצים (פייסבוק, פורומים) והופ, יש לך סיכוי לפגוש את אהבת חייך הבאה, או לפחות – לצאת מהפיג'מה ולרדת מהספה.
הגיע הזמן לראות דשא ואנשים. מספיק הסתגרתי
מה בסך הכל צריך? בקבוק יין, כמה נשים, אוכל ושיחה קולחת. שווה גם להביא כדור ואולי לארגן משחק מאולתר של משהו על הדשא, והעיקר זה ממילא האווירה. אז עם כל כמה שקצת נמאס לי ממוסד הפיקניק הלסבי, יש בו בהחלט משהו נחמד. לא, הוא לא "סקסי", אבל הוא כן נותן פתרון ללסביות-ספה כמוני. הגיע הזמן לצאת מהבית, הגיע הזמן לראות דשא ואנשים. מספיק הסתגרתי.
הייתי בעשרות פיקניקים מאז שאני בקהילה, ואני באמת חושבת שחייבת להיות דרך אחרת להכיר את הלסבית הלא-קהילתית, מבלי לעבור בדרך בפארק עם בקבוק יין. לא שזה רע, פשוט חייבות להיות עוד כמה דרכים. בינתיים נראה שאין כל כך, אז אם כבר, לפחות שיהיה פיקניק איכותי. אז ביררתי מה יש באזור ירושלים, הלכתי ונהניתי לאללה, וגם יצא לי להכיר כמה נשים מאוד מעניינות. מומלץ בחום.
והנה, מגיע ל"ג בעומר, ואיתו התירוץ האולטימטיבי לצאת לפיקניק עם קומזיץ, וקומץ חברים או יותר. הקהילה מלאה באירועים שקשורים, החל מהעשירון האחר בירושלים וכלה במרכז הגאה בתל אביב. נוסף על כך, מידי שבועיים יש את פיקניק הנשים של שרה הקטנה בירושלים, בו ניתן לפגוש לסביות איכותיות במיוחד, מהעיר היפה ביותר עולם (גן סאקר, כל שבת שנייה, הקרוב בעוד שבועיים).
הפעם אני יורדת מהספה אל העם והולכת לקומזיץ לכבוד ל"ג בעומר, עם כמה לסביות שהחליטו גם הן, לוותר על הספה ליום אחד.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
