אנטונלה שלו

דברי ימי הטלנובלה כז'אנר, נחלקים ללפני ואחרי אנריקה טורס, תסריטאי על של טלנובלות קלאסיות שידע לטעון את הנוסחה הטלנובלית השחוקה לעייפה, של סיפור סינדרלה העוסק בבחורה שזהותה לוטה בערפל ובסוף מתברר שהיא יורשת עשירה ("פנינה שחורה", "סלסטה", "נאנו", "בובה פראית") בדמויות נשים חזקות, בעלות תודעה פמיניסטית, שלא מתביישות במיניות שלהן ולא מוכנות להיות קורבן של אף אחד.

הגיבורות שלו הן לא רק יפות ושותקות (אפילו קמילה האילמת מ"נאנו" הפגינה אסרטיביות ראויה לציון), אלא דעתניות ובעלות חוש עסקי מפותח שלא נותנות לגבר שהן אוהבות לנצל אותן. במסגרת חגיגות העשור לכניסת הטלנובלות המסיבית לחיינו, בדמות ערוץ ויוה, קשה שלא לחשוב על הטלנובלות שגרמו למדינה שלמה להתמכר לז'אנר עוד לפני הערוץ.

כולנו זוכרים את הטלנובלות הוונצואליאניות הטראשיות "קריסטל" ו"טופז", מימיו הראשונים של ערוץ 3 בכבלים, אבל הלב באמת הגיע למסקנה שהוא רוצה עוד רק אחרי שראינו את הטלנובלה הארגנטינאית "אנטונלה", אותה הגה טורס ב-1991. ראיון עם המאסטר מספר 1 של הטלנובלות.

איך נראה יום טיפוסי בחייך?

"כשאני כותב טלנובלה זה אומר שכל יום אני חייב להנפיק בין 42-25 עמודים של תסריט. זה דורש המון אנרגיה פיזית ונפשית והמון המון שעות של ישיבה מול המקלדת. בימים שכאלה לא נשאר לי הרבה זמן לעשות שום דבר אחר. מה שכן, הרבה פעמים אני משתתף בהחלטות הליהוק של השחקנים לדמויות שאני כותב. חשבתי על אנדראה דל בוקה ועל גוסטבו ברמודס כשכתבתי את 'סלסטה' ואת 'אנטונלה'. אגב, מעבר לזה שהיא שחקנית מצוינת, אנדראה, היא אחותה של אשתי, אנאבלה".

להרבה מהטלנובלות שלך יש מבנה דומה.

"הטלנובלה היא מלודרמה ולמלודרמה יש ארבעה עמודי בסיס, אם אחד מהעמודים האלה חסר, מבנה המלודרמה כולו קורס. לגבי הדמויות, אני מסכים שהרבה פעמים הן דומות מבחינת מניעים פסיכולוגיים. בנוסף, כל הגיבורות שאני כותב הן תמיד חזקות ודעתניות. אני לא עובד עם גיבורות פסיביות וביישניות. הגיבורות שלי שמות את הביציות שלהן על השולחן ונלחמות כדי להשיג את מה הן רוצות. יש להן גאווה ואופי חזק".

והגברים שאתה כותב?

"דמויות הגברים שלי מתאפיינות בכך שכל יום הן נאבקות כדי להיות יותר גבר, ופחות מאצ'ו. בעיני המאצ'ואיזם הלטיני הוא סוג של מחלה חברתית והבעיה היא שהרבה נשים מסכימות להיות שותפות לדבר עבירה, נכנעות לו ושותקות. גם הגבר המאצ'ו סובל וזקוק לעזרה ואני אומר את זה ממקום של מודעות עצמית כי גם אני הייתי המאצ'ו הזה".

"אהבתי נשים עצמאיות רק בקולנוע האמריקאי ולא חשבתי שאוכל לסבול לחיות עם אשה עצמאית וחזקה כזאת. הכל השתנה בשנת 1983, כשפגשתי את אנאבלה אשתי וממנה למדתי איך לחיות לצד בנאדם מורכב שלם ונפלא, ולא שאחד מבני הזוג יחיה למען האחר".

יש איזו נוסחה מנצחת לטלנובלות?

"אם היתה כזאת נוסחה, אז כל הטלנובלות שהיו מופקות היו זוכות להצלחה מסחררת. המציאות

מוכיחה שרק סדרות ספורות בז'אנר ראויות לציון לשבח. הומור הוא רכיב מפתח שתמיד תורם להצלחה, לא רק בבניית הדמויות אלא בעיקר בדיאלוגים בין הדמויות".

"אומנם מדובר על מלודרמה, אבל הומור הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. כמו שאמרתי, המלודרמה בנויה על ארבעה יסודות: הקורבן, בדרך כלל הגיבורה. הנוקם, בדרך כלל הגיבור. הרשע או המרשעת ולבסוף, הטיפש או המשוגע, שמהווה סוג של אתנחתא קומית. בטלנובלות שלי בכוונה לא הגבלתי את ההומור לדמות אחת, וכמו בחיים פיזרתי אותו בכל מקום".