אני אשה קטנטנה, אבל יש בי המון מקום לאהבה
המחלה כיווצה אותי, אבל בעקבות עצה חכמה שקיבלתי אני יודעת שרק אם אתייצב באמצע הרחבה, משהו יתחיל לזוז. אז אני לובשת את הבגד הכי מחמיא ומחייכת את החיוך הכי רחב - ונכנסת לאותו אירוע במלוא הדרי. טקסט אמיתי של אשה קטנה-גדולה
אשה חכמה אחת לי פעם, במסיבה שהייתי בה, "את כאן כדי לראות ולהיראות. תעמדי באמצע הרחבה ותתחילי להיראות, כי רק כך משהו יתחיל לזוז". משפט ששינה את חיי.
אז מדייט לדייט אני שואלת את עצמי מה עוד אוכל לעשות כדי לקדם את הנושא הזה של זוגיות טובה בחיים שלי. יש לי ניסיון לא דל במערכות יחסים, אני גרה לבד (טוב, כמעט לבד, יש עובדת זרה השותפה פעילה למרחב המחייה שלי, הבא לידי ביטוי בעיקר בבית), וישנה כמובן סופי, כלבתי האהובה. אני עצמאית, וחיי דינמיים לגמרי. יש לי חיי חברה פעילים וטובים, משפחה מאתגרת ואוהבת, השכלה ותחומי עניין שונים, והכי חשוב, יש לי המון אהבה לתת, ועוד יותר המון מקום לקבל אותה בחזרה.
מאותו יום אני מוצאת את עצמי נוכחת כמעט בכל אירוע אליו אני מוזמנת או רואה עצמי מוזמנת אליו. אני לובשת את הבגד הכי מחמיא לגוף שלי, משתדלת שיהיה בו קורטוב של סקסיות, מצמידה לפני את האיפור המבליט את התווים היותר מוצלחים שלי ולובשת על שפתיי את החיוך הכי מזמין שאפשר. אני נכנסת לאותו אירוע במלוא הדרי.
הגעתי לגיל 35 ואני עם אותה גישה לחיים, גישה האומרת - תהיי את הכי טוב שאת יכולה. על ממדי הקטנים אני לא פוסחת, הם שם, הם שלי, ולממדים אלה יש צורה שלא מביישת אף נמוכת קומה. מרגע שאני יוצאת החוצה אני מפגינה את נוצות הטווס שלי. נוצות הטווס שלי הם הבגדים המחמיאים לגופי, החיוך המזמין חיוך בחזרה והראש המכיל בתוכו ניסיון חיים עשיר וחוכמה לא קטנה.
ברמה הפיזית, אני הכי נכה שיש. טוב, לא הכי, אבל מספיק נכה. גופי נושא את מחלת JRA, ראשי תיבות של - Juvenile Rheumatoid Arthritis - דלקת פרקים שגרונית. הדלקת הזו פגעה בכל פרק בגופי בהיותי בת שנתיים. עד גיל שש הלכתי ומשם המשכתי בכסא גלגלים. המחלה פגעה לי גם בתפקוד ההורמונלי, וזאת הסיבה שנשארתי אמנם אשה, אבל - מכווצת.
מודעת למבטים, מודעת לתחושות, מודעת לרגשות
הייתי אומרת שאני מודעת לעצמי באופן כמעט מלא. מודעת לגוף שלי, לחולשות שלי ולחוזקות שלי, מודעת למבטים, מודעת לתחושות, מודעת לרגשות ויודעת איך להשתמש בכלים ובנתונים שיש בי.
אם אתייחס לנושא הזוגיות, הייתי אומרת שנראה הגיוני שאחווה את הנושא קצת שונה מהאחרים.
האומנם? מנסיוני ומניסיון של רווקים ורווקות נוספים נוכחתי לדעת שיש הקבלה זועקת בחוויות הדייטים שלנו. נראה כי מסע מאתגר זה, חיפוש אחר הנפש התאומה, דומה אצל כולנו: השיפוט החיצוני, חוסר התאמה מנטלית וכדומה.
אני רשומה כמעט בכל אתר היכרויות אינטרנטי, מצרפת תמונות אטרקטיביות, מרקדת בשנינות בין המילים. בקיצור, משקיעה לא מעט כדי למצוא את האחד שיידע להבחין בי מבין האחרות.
עוד מבט:
אהבה בלתי מוגבלת: אין כזה דבר, אדם מושלם
שרית פרקול
אבל יש מישהי שתחשוב שאתה מושלם, ושאתה תחשוב שהיא מושלמת. גם אם יש לכם פגמים, חסרונות, ואפילו מוגבלויות פיזיות קשות. ארבעה סיפורים בסרט תיעודי מרגש "מוגבלים, ולא באהבה"
חבר יקר אמר לי ממש לפני מספר שבועות, "תרגישי שהגבר שלך נמצא ממש מעבר לדלת ביתך וכל מה שאת צריכה לעשות זה לפתוח אותה ולמצוא אותו שם". האם זה כזה פשוט? אז זהו ש... אולי.
אז בדעה צלולה ומחשבה בהירה, בחיוך הכי רחב ובאהבה לחיים, אני בוחרת למצוא אותך, את זה שמעבר לדלת, אותך שרוצה למצוא אשה בדיוק כמוני: חברותית, הומאנית, מצחיקה, משכילה, אוהבת ונאהבת. כל זה עוד לפני העובדה שאני אשה מכווצת ומתגלגלת בכסא גלגלים.
כשאפגוש בך אבחן את דבריך, אסתכל בעיניך, ולא ממש יעניין אותי מה משקלך, מה השכלתך, אם אתה הולך ישר או בהליכת מטוטלת. ממך אני מבקשת שתהיה צמא לשמוע את מילותיי במקום סתם לרצות לרוות מהחלפת נוזלים, ממך אצפה למבט נוקב בעיניי ולא לנקוב במידת החזייה שלי.
האם תחפוץ באשה מזערית ושופעת חיים שתהיה לך לאשה?
טוקבק כדורבנות:
עד לקריאת הטור הייתי בטוחה שהיום אסיים קשר חדש / נויה, ת"א
אבל עכשיו אני שוקלת את הדברים מחדש.
אני יוצאת כשבועיים עם בחור מדהים והכי יפה שיכול להיות מבפנים.
אבל- מבחינה חיצונית הוא אינו הטעם שלי, וקשה לי לכן להמשך אליו.
חשבתי שעל מנת שלא ל"בזבז" את הזמן של שנינו, עדיף לי לסיים את המערכת הזו מהר ככל הניתן, אך אחרי שקראתי את דברים של מיטל, זה הכניס אותי קצת לפרופורציות ואני רואה ששלמות אינה חזות הכל.
אני אוהבת לחוות דברים וחיה את חיי בפשטות. ממקום זה אני קוראת אליך, זה שמחכה לי מעבר לדלת, זה שאולי קורא בין השורות בזה הרגע, רוצה למצוא את זה שמאמין בחיים, באהבה, בעשייה, בחמלה ובנתינה כמעט כמוני. אתה זה שקורא במילותיי, האם תחפוץ באשה מזערית ושופעת חיים שתהיה לך לאשה? אתה זה שמרפרף בין הפסקאות, האם תדע להצביע ולהבחין בי גם אם איני אשה כזו גדולה?
אני יודעת וכמעט בוודאות שכל מערכת יחסים היא מאתגרת, על אחת כמה וכמה מערכת יחסים המכילה אדם עם מגבלה פיזית. השאלות הנשאלות היא עד כמה אני באמת רוצה שזה יצליח, עד כמה האדם שמולי ואיתי חשוב לי יותר מהמבטים מסביב, מהדעות הקדומות ומדעות של אותם אנשים החושבים שאותו גבר/אשה אכן עושים זאת מהסיבה הנכונה.
אהבה, סקסיות, נוחות, שיתוף, התעצמות, התחדשות, ביטחון ולבסוף יצירת פרי אהבה משותף, כזוג, יכולים לבוא מהמקום הכי לא צפוי, בכל מיני צבעים וצורות. ומה שחשוב זאת העובדה שלאותם אנשים טוב יחד. סיבת ההתעצמות המשותפת ביניהם אינה רלוונטית לאף אדם הנמצא מחוץ לאותו מעגל נפלא שנקרא אהבה.
אז בנימה הכי אופטימית שאני יכולה ורוצה להכיל אני מזמינה אותך, תהיה אשר תהיה, ל"דו-קרב" של אהבה, אתה ואני מול היקום כולו. ואיתו, יחד, נלמד מחדש את חוקי האהבה כנגד כל הסיכויים, או איתם.
האימייל של מיטל
לפנייה לכתב/ת 
עם סופי, כלבתי האהובה
מזמינה חיוך בחזרה
חברותית, מצחיקה, משכילה - ומתגלגלת
מומלצים
